24.05.09

מטאפורות על תרגום

נושאים ספרים, עברית, תרגום בשעה 10:16 מאת אביגיל

אני קוראת עכשיו את “ספר האשליות” לפול אוסטר שגיבורו עוסק בין היתר בתרגום. בקטע מסויים הוא מתאר את עבודת התרגום ומדמה אותה לגריפת פחם. קשה להסביר את מלאכת התרגום כפשוטה ולכן מרבים להסביר אותה באמצעות דימויים. אספתי כמה דימויים, חלקם מוכרים יותר חלקם פחות והרי הם לפניכם:

חלק ניכר מהעבודה היה מכאני, וכיוון שהייתי משרתו של הטקסט ולא יוצרו, נדרש כאן סוג אנרגיה שונה מזה שהשקעתי בכתיבת “עולמו האילם”. תרגום דומה במקצת לגריפת פחם. דולים אותו ומשליכים לכבשן. כל גוש הוא מילה, וכל מלוא האת הוא משפט נוסף, ואם גבך חסון דיו ויש בך די כוח עמידה להמשיך בכך שמונה או עשר שעות בהעלם אחד, אפשר שהאש תמשיך ללהט.
ספר האשליות/ פול אוסטר. בתרגום ברוריה בן ברוך.

It was as if someone, having seen a certain oak tree (further called Individual T) growing in a certain land casting its own unique shadow on the green and brown ground, had proceeded to erect in his garden a prodigiously intricate piece of machinery which in itself was as unlike that or any other tree as the translator’s inspiration and language were unlike those of the original author, but which, by means of ingenious combinations of parts, light effects, breeze-engendering engines, would, when completed, cast a shadow exactly similar to that of Individual T—the same outline, changing in the same manner, with the same double and single spots of sun rippling in the same position, at the same hour of the day.

Bend Sinister By Vladimir Vladimirovich Nabokov

תרגום בעיני ביאליק הוא כמו “נשיקה מבעד למטפחת”.

“עבודת תרגום היא כמו אישה, אם היא נאמנה היא לא יפה, ואם היא יפה, היא לא נאמנה”. לאה גולדברג

“המתרגם, להבדיל מהסופר, הוא אמן מבצע ולא אמן יוצר. הטקסט מונח לפניו כפי שהתווים מונחים לפני הפסנתרן, והוא יכול לבצע אותם בצורה כזאת או בצורה אחרת. אבל ‘להמית את עצמו’, אני מניחה, חייב רק האמן היוצר.” נילי מירסקי

לָמַדְתִּי הַרְבֵּה מְאֹד מֵעֵסֶק הַתַּרְגּוּם.
רֵאשִׁית, לָמַדְתִּי שׁעוֹר בָּעֲנָוָה
לָמַדְתִּי מָה בכשרוני-שֶׁלִּי פָּגוּם
וְכַמָּה מַזִּיעִים בְּעַד שׁוּרָה טוֹבָה.
לָמַדְתִּי לְמָשָׁל, שֶׁעַל פֵּרוּק סוֹנֶטָה,
עַל חריגת-עַצְלוּת מִכָּל מִשְׁקָל עַתִּיק
הַמְּחִיר – שִׁירָה שֶׁתֵּרָאָה כְּמוֹ מֵתָה,
אוֹ כְּמוֹ עֶלְבּוֹן שֶׁל יְרִיקָה בִּפְנֵי חָבֵר וָתִיק,
לָמַדְתִּי גַּם אֵיךְ לֶאֱרוֹת ממטמוניה,
של הַשָּׂפָה שֶׁבָּהּ אֲנִי אוֹכֵל ומְזַיֵּן,
אֶת שֶׁכֹּחוֹתֶיהָ, זרותה, קְטַנּוֹת-פניניה
לִחְיוֹת עִם מָה שֶׁיֵּשׁ בָּהּ כָּל מִלָּה נִפְסֶלֶת,
כָּל מָה שֶׁכְּבָר נִשְׁמַע ארכאי בְּלִי תּוֹחֶלֶת,
פֶּן יוֹם אֶחָד תֶּחְסַר לִי הַמַפְסֶלֶת
כְּשֶׁאֶצְטָרֵךְ בָּהּ לְשַׁחְזֵר מֵהַתְחָלָה
שידת-מִלִּים זָרָה, אַךְ מֻפְלָאָה.

דיקמן (ותודה ליצהר ורדי ששלח. את הניקוד הוספתי בנקדן אוטומטי, אז ייתכנו שגיאות)

ידיד מתרגם סיפר לי שהתייעץ עם הסופר כדי ללבן כמה סוגיות תרגום בספר “שלהם”. הסופר אמר לו משהו כמו: בשבילי אתה הסופר העברי של הספר, כך שההחלטות בידיך.
(שי, תקן אותי אם אני טועה. ובכלל יהיה נחמד אם תגיד על זה כמה מילים).

שפע הדימויים מעיד על חמקמקות עבודת המתרגם. אני הכי אוהבת את הדימוי של נבוקוב, בעיני הוא מיטיב להדגיש את מלאכת הכפיים שבבסיס התרגום, מלאכה שרק אם עולה יפה, נוגעת לרגע באמנות.

..

rene_magritte_the_human_condition.jpg

René Magritte The Human Condition

30.04.09

הספרים שקראתי באפריל (פוסט שפל רוח)

נושאים ספרים, עברית, תרגום, יומן קריאה בשעה 10:06 מאת אביגיל

תרוצים יש לי למכביר וברובם מופיעות המילים: פסח, חופש וילדים אבל השורה התחתונה היא שלמעט מגה-לקטורה של 650 עמודים בצרפתית, שעליה אני לא יכולה לומר דבר, קראתי החודש רק ספר אחד.

לקוראים שלא עזבו את הבלוג בשאט נפש אספר שמדובר בספר נהדר של סופרת שאני מאוד אוהבת וזו ההזדמנות שלי להרחיב קצת על השניים.

The Robber Bride/ Margaret Atwood
סיפור מקסים על ארבע נשים שונות בתכלית והיחסים ביניהן. אטווד מצליחה לטוות דמויות אמינות ומכמירות לב. היא אוהבת אותן, על אף הדפיקויות שהיא מיטיבה כל כך לתאר.

התחלתי לקרוא את הספר בעברית (הכלה השודדת), אבל אחרי כמה עשרות עמודים הרגשתי שאני מפספסת ועברתי לאנגלית (לא היה פשוט להשיג את הספר, מזל שבאמצע נכנסה המגה-לקטורה).

מרגע שהתחלתי לקרוא אותו באנגלית הבנתי שהמתרגם לא אשם: אין סיכוי לתרגם את הספר הזה כך שיעורר בקוראי העברית תחושות דומות לאלו שהתעוררו בקוראי המקור.
אחד המוקשים התרגומיים הרציניים בספר הוא דמותה של טוני, הסטוריונית מלחמות שמאז ילדותה מתבוננת בעולם במבט כפול: רגיל והפוך. היא נוהגת לקרוא דברים הפוך, מהסוף להתחלה ורק תדמיינו איזה מטעמים עושה הסטריונית מלחמות מ War ו Raw.

בקטע אחד, מרגש במיוחד, מביטה טוני הילדה באמה, שאיתה יש לה יחסים מורכבים, מחליקה במדרון מושלג ובעוד טוני הרגילה צועקת No, No הקול הפנימי שלה, ההפוך, לוחש On, On.
אני ממש רואה בעיני רוחי את המתרגמים שלה מורטים את שיערם בייאוש.

יש בספר המון רגעים מצחיקים, הוא שופע אהבת אדם בכלל ונשים בפרט, אבל כדאי שתדעו שהוא גם ארוך ומדכדך.  כל אחת מהגיבורות שרוטה, שלא לומר סדוקה, בדרכה והגברים בחייהן עושים חשק למצוא מקלט במנזר הקרוב או לחילופין לשתות איזה דרינק במינרווה.

atwood.jpg

עד כאן על הספר והנה כמה מילים על הסופרת.
מעטים הסופרים, ולדעתי אטווד היחידה ממש, שאני אוהבת בלהט מגיל 17 ועד היום. לא קראתי את כל מה שכתבה ואפילו לא את כל הספרים שתורגמו – היא סופרת פורה להפליא. אבל בכל פעם שקראתי ספר שלה זה היה קסם טהור.
אטווד חכמה, יש לה הבחנות חדות כתער ואחד הדברים שאני אוהבת אצלה זה שהחוכמה שלה לא מאיימת כמו של ג’ויס, מתחכמת כמו של מקיואן או פתלתלה כמו של פיליפ רות. החוכמה שלה יומיומית ובגובה העיניים (אני מתפתה לומר נשית) – היא אלופה בלספק את מינימום הפרטים הנחוצים ולתת לקוראים את התחושה שהם משתתפים במעשה המרכבה הזה שהוא הספר שהם אוחזים בידם.

חוץ מזה, בתור חובבת מד”ב ופנטזיה אני נפעמת מול היכולות של אטווד, סופרת “רצינית” ומוערכת, זוכרת פרס בוקר ששמה מוזכר לא פעם בקשר לנובל (יאללה אטווד), לכתוב ספרים נפלאים בסוגות האלו, “הנחותות”, או לשלב בעלילות שלה אלמנטים פנטסטים ביד אומן. אני ממליצה בחום, לחובבי המד”ב וגם למסתייגים ממנו, לקרוא את:

מעשה השפחה
בבואה נשית ל 1984 של אורוול. חבר ותיק ונכבד בארון הספרים הפמיניסטי שלי.

בז וניאלה:
העולם, כמו שאנחנו מכירים אותו, רק על ספידים (היפר ביוטכנולוגיה, היפר היי טק) וחורבנו.

שני הספרים האלה, שהם בעיני פסגה של כתיבה מד”בית, הם דיסטופיות מטלטלות ומדכאות בעיקר מפני שהכתיבה של אטווד כל כך משכנעת ואנושית – היא לא כותבת על חלליות ורובוטים (שכבודם במקומם מונח) אלא על בני אדם שאיתרע מזלם לחיות בתקופה חשוכה. וגם כשהיא עוסקת בעולמות  דימיוניים ניכרת המחוייבות העמוקה שלה לפמיניזם ולאקולוגיה (בהתאמה), נושאים שמעסיקים אותה כמעט בכל ספריה.

google_booksearch2.gif
גיליתי, למרבה השמחה, שכנרת-זב”ם-דביר העלו חלק נכבד מהספרים שלהם ל Limited preview ב Google books, כך שמי שהפוסט הזה עורר את סקרנותו יוכל לטעום מהספרים:
הכלה השודדת
בז וניאלה

24.04.09

Hot? Yes

נושאים נרגנת, עברית, בקטנה בשעה 09:37 מאת אביגיל

אני לא טהרנית, העברית המדוברת שלי מתקשטת באנגלית, ערבית, יידיש ומכל הבא ליד, אבל כשאני נתקלת בחברות ישראליות בעלות שם לועזי זה צורם לי ואפילו מעצבן אותי.

זה מעצבן מפני שנודף מזה זלזול באינטליגנציית הציבור ועיפוש פרובינציאלי: הרי אף חברה לא תעלה על דעתה להיקרא “חם” או “כן” או “צהוב”. אבל מנהלי החברות ואנשי הפירסום שלהם חושבים שמספיק לתרגם את המילה לאנגלית וכבר היא נעטפת בשיק בינלאומי, טרנדי ומוֹכר.

לחברות האלה כדאי להסתכל על פז, תנובה, אסותא וחברותיהן ולראות שגם עם מיתוג עברי לעילא (או איך שלא אומרים את זה בפירסוּמית) אפשר להצליח ואפילו לעמוד במבחן הזמן.

ולקוראיי הקבלנים: כשאתם קוראים לשכונותיכם גינדי הייטס, שמורת מליבו או גבעת טוסקנה (בחיי שלא המצאתי, ראיתי בעיניים שלי) זה לא מקנה להן את הניחוח החו”לי יוקרתי המיוחל, רק מגחיך אותן להפליא.
גם במקרה שלכם יש ממי ללמוד: הדר, אחוזה, בת גלים, נווה שאנן (בין המנחשים נכונה את עיר הולדתי יוגרל פלאפל של צמד-חמד).

26.03.09

זבנג וסיימנו

נושאים נרגנת, עברית, בקטנה בשעה 11:49 מאת אביגיל

כולם מסיימים, אף אחד כבר לא גומר. גל צדקנות עכור שטף את הארץ ומחק את השורש ג.מ.ר.

בזמן הצונאמון גרתי בחו”ל ואולי בגלל זה כל מי שמסיים לידי מצמרר אותי כמו חריקת ציפורן על לוח.

ועל מה המהומה? אם אני אומרת “גמרתי את הסלט”, גיחי, מישהו חושד בי שהירקות הכניסו אותי לפירכוסים אורגזמתיים? תראו לי את היקום המקביל שבו זה קורה ואתחיל לארוז.

למה להחליף את המילה הפשוטה והפסקנית “גמר” שבמצלול שלה אפשר לשמוע רמז לסופה של פעולה ולהחליף אותו ב”סיים” הרופס וחסר האופי?

עד היום הצקתי רק לסובבים אותי ובעיקר לילדיי. בכל פעם שהם אומרים שסיימו משהו אני אומרת להם “בגן/ בי”ס אתם יכולים לסיים, אצלנו בבית גומרים”.

אבל היום אני רוצה לנצל את הבמה המכובדת ולצאת בקריאה נרגשת לקוראי הבלוג (כל השניים וחצי): תגמרו, באמא’שכם!

24.03.09

כך התנסיתי בתרגום כתוביות

נושאים עברית, תרגום, תרגום כתוביות בשעה 10:24 מאת אביגיל

מאז 1984 מתקיים מדי שנה כנס של (Ted (Technology, Entertainment, Design
הכנסים מגוונים להפליא, המרצים מעולים ומטרת כל העניין היא הפצת רעיונות. מתישהו החלו גם להעלות את ההרצאות לאינטרנט. מדובר בהרצאות של 20 דקות בערך של המוחות החריפים ביותר בשלל תחומים. ראיתי חוקרת מוח שמתארת את רגעי השבץ המוחי שעברה, ראיתי את לרנר, ראש עיריית קוריטיבה, מדבר על החזון העירוני שלו, ראיתי מהפכנית שהכניסה אוכל אורגני לתוכנית ההזנה במוסדות החינוך בניו יורק, ראיתי את האיש שהתחיל את תנועת הסלואו-לייף. ועוד ועוד ועוד. כמעט אף הרצאה שראיתי לא היתה משעממת ובכולן היה חזון מעורר השראה.

 כשהדב סיפר לי שהם מחפשים מתרגמים שיתרגמו בהתנדבות את ההרצאות ראיתי בזה הזדמנות כפולה:

  • להתנסות בתרגום כתוביות. אף פעם לא עשיתי את זה. הנה אפשרות להתעסק עם חומר איכותי ומעניין ובאותו הזמן “להתגלח” על מישהו.
  • לעשות משהו בהתנדבות. אמנם זאת לא עזרה לאוכלוסייה נזקקת, אבל צריך להתחיל איפשהו.

יצרתי קשר עם האחראית לענייני כתוביות בטד ולאחר כמה וכמה מיילים מצאנו הרצאה שמעניינת אותי ושלא “נתפסה” על ידי מתרגם אחר. מסתבר שממשק העבודה הוא ברשת והוא נוח מאוד. מישהו תימלל את ההרצאות ומתחת לכל שורה באנגלית יש שדה ריק שבו ממלאים את התרגום בעברית והוא כבר יוצג בתזמון המתאים יחד עם הוידאו.

מאוד נהניתי מהעבודה. נחשפתי קצת לאתגרים של תרגום כתוביות, בלי לקוח שנשף בעורפי.

תרגמתי את הרצאתה של אליזבט גילברט , מחברת הספר “לאכול להתפלל לאהוב”, על גאונות. ההרצאה שאורכה 19 דקות, מהנה ומעניינת ואני מקווה שתמצא חן בעיניכם למרות התרגום החובבני:

בטח שמתם לב שיש בעיית יישור. סימני פיסוק בסוף שורה מופיעים בתחילתה. דווח ויטופל בקרוב, אני מקווה.

כאן העמוד שלי ב Ted עם קישורים להרצאות שתרגמתי והגהתי. הרשימה עדיין חלקית ביותר.

19.03.09

הכריכה הכי יפה

נושאים ספרים, עברית, עיצוב, פריז, תרגום בשעה 09:14 מאת אביגיל

כשכריכה מוצלחת עוטפת ספר טוב יש ביניהם דיאלוג. כשזה קורה, אני מדלגת מהטקסט לכריכה ובחזרה. את זיידי סמית הנאווה שבדש הפנימי של “על היופי” ביקרתי לא פעם בזמן הקריאה וחשבתי שהיא יפה כמו מלאך וכותבת כמו שד (ולפעמים ההפך, יפה כמו שד וכותבת כמו מלאך. אבל תמיד מוכשרת להפליא ויפה להלל).

הכריכה שהיפנטה אותי יותר מכל בשנים האחרונות היא כריכת  “הלא של קלרה” מאת הסופרת הצרפתיה סואזיג אהרון. זהו סיפורה של קלרה שחוזרת מאשוויץ אל חיק משפחתה שנשארה בפריז. הדמות של קלרה מיוצגת בכריכה על שלל פניה: התנופה וחוסר ההתמסרות, הסירוב לשחק לפי כללי המשחק, החידתיות, הריחוק, הבדידות והרצון העז, הפיזי להתרחק. גם הרקע החום אפור והטקסט השחור לבן נהדרים. ועובי הכריכה והמגע המעט מחוספס שלה. לצערי לא מצאתי קרדיט למעצב העטיפה, נדמה לי שזה נדב משהו, אבל אין לי את הספר בבית. מי שיודע שיגיד. המעצב המוכשר הוא נדב שלו. ותודה ליובל.

הלא של קלרה

ועוד עניין תרגומי קטן שהעסיק אותי כשקראתי את הספר. קלרה גיבורת הסיפור היא Klara. בדרך כלל כותבים את השם כך Clara.
האות K נדירה בצרפתית ומופיעה בעיקר במילים מיובאות. ברור שהשם הזה והגיבורה הנושאת אותו זועקים את זרותם לשמיים. בעברית העין מחליקה על ה”קלרה” השגור הזה, שום דבר שם לא שורט את הרישתית. האם יכלו לעשות אחרת בתרגום? לא בטוח. אולי זה אחד מאותם ויתורים הכרחיים שנעשים בכל ספר, כדי להעמיד אותו על הרגליים בשפה חדשה.

לפוסטים הבאים »