24.03.09

כך התנסיתי בתרגום כתוביות

נושאים עברית, תרגום, תרגום כתוביות בשעה 10:24 מאת אביגיל

מאז 1984 מתקיים מדי שנה כנס של (Ted (Technology, Entertainment, Design
הכנסים מגוונים להפליא, המרצים מעולים ומטרת כל העניין היא הפצת רעיונות. מתישהו החלו גם להעלות את ההרצאות לאינטרנט. מדובר בהרצאות של 20 דקות בערך של המוחות החריפים ביותר בשלל תחומים. ראיתי חוקרת מוח שמתארת את רגעי השבץ המוחי שעברה, ראיתי את לרנר, ראש עיריית קוריטיבה, מדבר על החזון העירוני שלו, ראיתי מהפכנית שהכניסה אוכל אורגני לתוכנית ההזנה במוסדות החינוך בניו יורק, ראיתי את האיש שהתחיל את תנועת הסלואו-לייף. ועוד ועוד ועוד. כמעט אף הרצאה שראיתי לא היתה משעממת ובכולן היה חזון מעורר השראה.

 כשהדב סיפר לי שהם מחפשים מתרגמים שיתרגמו בהתנדבות את ההרצאות ראיתי בזה הזדמנות כפולה:

  • להתנסות בתרגום כתוביות. אף פעם לא עשיתי את זה. הנה אפשרות להתעסק עם חומר איכותי ומעניין ובאותו הזמן “להתגלח” על מישהו.
  • לעשות משהו בהתנדבות. אמנם זאת לא עזרה לאוכלוסייה נזקקת, אבל צריך להתחיל איפשהו.

יצרתי קשר עם האחראית לענייני כתוביות בטד ולאחר כמה וכמה מיילים מצאנו הרצאה שמעניינת אותי ושלא “נתפסה” על ידי מתרגם אחר. מסתבר שממשק העבודה הוא ברשת והוא נוח מאוד. מישהו תימלל את ההרצאות ומתחת לכל שורה באנגלית יש שדה ריק שבו ממלאים את התרגום בעברית והוא כבר יוצג בתזמון המתאים יחד עם הוידאו.

מאוד נהניתי מהעבודה. נחשפתי קצת לאתגרים של תרגום כתוביות, בלי לקוח שנשף בעורפי.

תרגמתי את הרצאתה של אליזבט גילברט , מחברת הספר “לאכול להתפלל לאהוב”, על גאונות. ההרצאה שאורכה 19 דקות, מהנה ומעניינת ואני מקווה שתמצא חן בעיניכם למרות התרגום החובבני:

בטח שמתם לב שיש בעיית יישור. סימני פיסוק בסוף שורה מופיעים בתחילתה. דווח ויטופל בקרוב, אני מקווה.

כאן העמוד שלי ב Ted עם קישורים להרצאות שתרגמתי והגהתי. הרשימה עדיין חלקית ביותר.

22.03.09

העבודה פינת בעלי מלאכה

נושאים ספרים, תרגום בשעה 10:37 מאת אביגיל

כשמתרגמים ספר קוראים אותו כמה וכמה פעמים. המון פעמים. במקור ובתרגום. אחרי קריאות רבות וקפדניות כאלה מתפוגג המסתורין של היצירה ומתגלים היסודות, עבודת הכפיים. מסתבר שיש סופרים שהם גם בעלי מלאכה מצטיינים: העלילה והדמויות נסמכות על מבנה יציב. אבל יש סופרים שהם אוּמנים רשלניים: יש להם אולי סיפור טוב ודמויות מעניינות אבל היסודות קצת רעועים:

  • חורים בעלילה.
  • דברים חסרי הגיון – הגיבור קם על רגליו ואחרי שתי שורות שבהן הוא עומד הוא שב ומזדקף.
  • חוסר אחידות – בכרך השלישי בסדרה X אביו של הגיבור נקרא ארמנד בעוד שבשני הכרכים הקודמים הוא נקרא פרנסואה.
  • אי דיוקים – בספר שאני קוראת עכשיו המחבר מספר על מענק עבודה מועדפת שקיבל עם שיחרורו בתחילת שנות התשעים (לקוראים הצעירים – אנחנו משוחררי תחילת שנות התשעים יכולנו רק לחלום על המענק הזה). פדיחה, מסתבר שבמקרה הזה אני זו שלא דייקה. כשאני השתחררתי ב 90′ אמנם לא היה המענק, אבל מרמיט העיר שב 92′ היה גם היה נבוך. בכל מקרה אי דיוקים קיימים גם קיימים.
  • אבל החביבים עלי ביותר הם הסופרים שהדמויות שלהם מתנועעות כמו מריונטות, מוגבלות לתנועה או שתיים. כשהסופר מוכשר ורב דמיון הדמויות שלו מתנועעות בטבעיות כמו בחיים. גיליתי שסופר פחות מוכשר מתאהב לעיתים קרובות במחווה אחת: משיכת כתפיים, זקירת גבה, הזדעפות או כל תנועה אחרת שעולה על דעתכם, וחוזר עליה שוב ושוב, עד לזרא.

דווקא בתרגום אפשר לעשות חסדים קטנים עם הטקסט:

  • בכרך השלישי שציינתי החליטה העורכת הנבונה לשנות את השם חזרה לפרנסואה, כמו בשני הספרים הקודמים, וכך לחסוך מקוראי העברית את הבלבול שהיה מנת חלקם של קוראי המקור הצרפתי.
  • אפשר לדלג על המשפט שבו הדמות שהזדקפה לפני כמה שורות מזדקפת שוב.
  • וכשבאנגלית פני הגיבור frowns שוב ושוב ושוב: אז בעברית הוא
    • מזדעף
    • מתכרכם
    • מקדיר
    • מזעיף פנים
    • מעווה את פרצופו
    • מצחו נחרש קמטים

ועוד כהנה וכהנה, בכפוף להקשר ולמשלב.
יש כמובן מצבים שבהם חזרה על אותה מילה היא מכוונת ומשרתת את הטקסט, אבל לא עליהם אני מדברת.

19.03.09

הכריכה הכי יפה

נושאים ספרים, עברית, עיצוב, פריז, תרגום בשעה 09:14 מאת אביגיל

כשכריכה מוצלחת עוטפת ספר טוב יש ביניהם דיאלוג. כשזה קורה, אני מדלגת מהטקסט לכריכה ובחזרה. את זיידי סמית הנאווה שבדש הפנימי של “על היופי” ביקרתי לא פעם בזמן הקריאה וחשבתי שהיא יפה כמו מלאך וכותבת כמו שד (ולפעמים ההפך, יפה כמו שד וכותבת כמו מלאך. אבל תמיד מוכשרת להפליא ויפה להלל).

הכריכה שהיפנטה אותי יותר מכל בשנים האחרונות היא כריכת  “הלא של קלרה” מאת הסופרת הצרפתיה סואזיג אהרון. זהו סיפורה של קלרה שחוזרת מאשוויץ אל חיק משפחתה שנשארה בפריז. הדמות של קלרה מיוצגת בכריכה על שלל פניה: התנופה וחוסר ההתמסרות, הסירוב לשחק לפי כללי המשחק, החידתיות, הריחוק, הבדידות והרצון העז, הפיזי להתרחק. גם הרקע החום אפור והטקסט השחור לבן נהדרים. ועובי הכריכה והמגע המעט מחוספס שלה. לצערי לא מצאתי קרדיט למעצב העטיפה, נדמה לי שזה נדב משהו, אבל אין לי את הספר בבית. מי שיודע שיגיד. המעצב המוכשר הוא נדב שלו. ותודה ליובל.

הלא של קלרה

ועוד עניין תרגומי קטן שהעסיק אותי כשקראתי את הספר. קלרה גיבורת הסיפור היא Klara. בדרך כלל כותבים את השם כך Clara.
האות K נדירה בצרפתית ומופיעה בעיקר במילים מיובאות. ברור שהשם הזה והגיבורה הנושאת אותו זועקים את זרותם לשמיים. בעברית העין מחליקה על ה”קלרה” השגור הזה, שום דבר שם לא שורט את הרישתית. האם יכלו לעשות אחרת בתרגום? לא בטוח. אולי זה אחד מאותם ויתורים הכרחיים שנעשים בכל ספר, כדי להעמיד אותו על הרגליים בשפה חדשה.

18.03.09

שרה ואני שישים שנה אחרי

נושאים ספרים, פריז, צרפתית, תרגום בשעה 12:21 מאת אביגיל

שרה, גירסה מורבידית להפליא של ילדת מפתח, גיבורת הספר שתרגמתי “המפתח של שרה” היא ילדה קטנה ונוגעת ללב, שאיתרע מזלה לחיות בפריז הכבושה לפני 60 שנה.

סיפורה העצוב נגע לליבי במיוחד, לא רק בגלל שליוויתי אותה ואת עלילותיה מקפיאות הדם (כפי שאני מלווה כל אחד מגיבורי הספרים שאני מתרגמת) במשך יותר מחודש אלא גם בגלל שהיינו שכנות.

שישים שנה אחרי סיפורה (הבדיוני יש לציין) של שרה נפל בחלקי העונג לגור למשך שנתיים ברחוב היפה, מרחיב הלב והנעים ביותר בפריז – rue charlot. אולי לא שמעתם עליו, וכמוכם גם המוני התיירים האחרים בפריז, וזאת בוודאי אחת הסיבות לקסמו.
בכל מקרה, כשקראתי את הספר לקראת תרגומו גיליתי שאחד מגיבורי המשנה בספר הוא לא אחר מאשר דירה ב rue saintonge. מבט חטוף בגוגל-מפס יראה שמדובר ברחוב מקביל לרחוב charlot. רחוב שהלכתי בו מאות פעמים. בכלל, השכונה כולה, השכונה הנפלאה “שלי” עם הסוחרים הנהדרים והאווירה החמה קיבלה בספר טוויסט זדוני. למשל החניון שבין חנות הפיציפקעס של ההומואים, הזקן עם המשקפיים המצחיקים ובנזוגו הצעיר השחור, ובין חנות כלי הבניין שנכנסתי אליה פעם אחת בלבד – כשקניתי ספריי לניקוי הספה יום לפני עזיבת הדירה – היה, מסתבר, נקודת איסוף ליהודי הרובע לפני שהועלו על אוטובוסים בדרך לאיצטדיון ואל ד’איב ומשם למחנות הצרפתים והלאה לאוושיץ.

מי שמסתובב ברובע ה-3 לא יכול להתעלם מהשלטים הקטנים שניצבים כמעט בכל רחוב ומספרים את סיפורו של הבניין: כאן נירצח הפרטיזן זה וזה בקרב יריות, מכאן נלקחה משפחה זאת וזאת למחנות המוות וכיוצא בזה. שלטי שיש קטנים שכמה פעמים בשנה מתקשטים בזרי פרחים. גם מעל החניון, שמשמש כחניון עד היום (הכנסו, חניה חודשית, מנוי במחיר מפתיע) יש שלט שיש, אבל הלקוניות שבארבע חמש שורות לא מעבירה כמובן את הדרמה שהתחוללה שם. את האגרוף שלי בבטן קיבלתי כשהלכתי לרשום את א’ לגן העירוני. הגן שוכן בבית ספר ובכניסה לבית ספר יש “לוח נופלים” לתלמידי המקום שנרצחו בשואה. הלוח דומה להפליא ללוחות שהתרגלנו לראות בתיכונים שלנו, למרבה הצער, אבל מכמיר לב הרבה יותר: בגלל גילם הצעיר של הנספים, בגלל הזוועה שבאיסוף ילדים מהכיתות, ללא הוריהם, היישר אל המחנות וגם בגלל שמשמותיהם של הילדים האלו, הרבינוביצ’ים, הסטאז’ינסקים, הזלמנוביצ’ים נושב משב עדין של גלותיות שאין בו דבר עם יפי הבלורית והתואר ועם המצ’ואיזם הצבאי הישראלי.

עוד תזכורת כואבת לחוט המחבר ביני לבין שרה היתה העובדה שהוריה (המדומיינים, כן?) נשלחו לפולין ביום ההולדת שלי (מכירים את זה שלפעמים נדמה לכם שאיכשהו הכל קשור אליכם?).

שמחתי שהתבקשתי לתרגם את הספר אחרי חזרתי לארץ ולא בזמן שהייתי שם. אני חושבת שאילו הייתי נאלצת לעבוד על זה מהרחוב המקביל, היו הרגשות משתלטים עלי ולא הייתי מצליחה להציב ביני לבין הספר את הריחוק הנחוץ לתרגום טוב.

נרשמתי לספריה העירונית

נושאים ספרים, פריז, תרגום, תל אביב בשעה 10:50 מאת אביגיל

בשעה טובה הצטרפה תל אביב לערי ישראל המתוקנות והספריות העירוניות הפכו חינמיות. מספיק להגיע עם ת”ז וספח, לחתום על שטר התחייבות (נדמה לי שמדובר ב300 ש”ח למקרה שתחליטו לקחת את הספרים כבני ערובה ולא להחזירם לעולם) וזהו, מיד תוכלו לשאול 4 ספרים.

אני חובבת אדוקה של קניית ספרים. זה בפירוש סעיף ההוצאות הגדול ביותר שלנו (מתחרה רק עם קפה ומסעדות, כל השאר נשארים הרחק מאחור). אני חושבת שספרייתנו הביתית היא האלמנט הקישוטי היפה ביותר בבית (מי שמכיר אותנו יודע שזאת לא חוכמה … ) אני אוהבת להמליץ על ספרים היישר מהמדף הביתי ואוהבת להשאיל (אם כי רבים יעידו שאני ספרנית קפדנית ושהפנקס השחור הקטן שמלווה את תהליך ההשאלה הוא אימת הקרובים) ואז לפטפט על הספר שהושאל. נו שוין, כל אחד והמוזרויות שלו.

אבל משהצטרף למשפחה עוד קורא נלהב, הפכנו להיות 3 תולעי ספרים וההוצאה הכספית בהתאם. לכן החלטנו להירשם לספריה. הפור נפל על הספריה ברחוב לסל. ספריה קטנה, בהחלט לא מרגשת. המבחר די דל אבל מתחדש כל הזמן ואפשר להזמין ספרים (להזמין הזמנתי, עכשיו נראה אם יגיעו). חוץ מזה אני רואה שני יתרונות גדולים בהשאלה: אפשר למצוא ספרים ישנים שאזלו מהמדפים (אני מצאתי שם את מעשה השפחה בשביל הדב שהתמיד בעקשותו שלא לקרוא את הספר באנגלית שדאגתי שיביאו לו מניו יורק) ואפשר להשאיל ספרים שרק אולי נרצה לקרוא. כשלוקחים ארבעה ספרים, אחד או שניים מהם יכולים להיות הימור.

בכל מקרה אני יוצאת בקריאה נרגשת – בואו בהמוניכם. קראתי שבשנה האחרונה נוספו 20% קוראים לספריות העירוניות, אולי זה מה שיסיר מהן את העובש וירענן קצת את המצב. אולי גם אצלנו אפשר יהיה חוץ מלראות את הקטלוג גם להזמין דרכו ספרים ולהתעדכן בסטטוס ההשאלה. אולי גם אצלנו יכניסו מחשבים ואינטרנט ושעות סיפור כמו בספריות העולם הגדול.

ואפרופו ספריות העולם הגדול:
בפריז נרשמנו (בחינם כמובן) לספריה השכונתית שהיתה בעיריית הרובע שליד הבית. איזה מקום נפלא. מסתבר שבכל רובע בפריז יש לפחות ספריה אחת וחלק גדול מהן מתמחה במשהו, עם או בלי קשר לרובע שבו הן ממוקמות. אני זוכרת למשל ספריית מתח, ספריית קומיקס וספריה של ספרים עם אותיות גדולות למוגבלי ראייה. בכל הספריות האלו הייתי ושאלתי ספרים, מפני שכרטיס הקורא שהיה לי בספריה שלי איפשר לי לשאול גם בספריות האחרות. אצלנו ברובע שמתנאה בציבור יהודי גדול הוקדש אגף ליהדות, ציונות וישראל. האמת שכמות הספרים שהיתה שם, בספרית הרובע ה-3 בטח עולה על כל הספרים שיש בנושא בבית אריאלה. חוץ מזה הספרנית היתה באה פעם בחודש לגן הילדים של הבן שלי כדי להקריא להם ספרים, אז כשהלכתי יחד איתו לספריה, הוא הכיר את הספרנית והרגיש בבית.

כשהיינו בקיץ בקופנהגן, נכנסו לספריה שכונתית שהיתה ברחוב שליד המלון שלנו. זה היה כבר סוף הטיול הארוך וידענו שנמצא שם תעסוקה ועניין לכל בני המשפחה ושנוכל להעביר שם פרק זמן נינוח ונעים. אחח, כמה תמימים היינו. לא רצינו לצאת משם. שלוש קומות של עונג צרוף (ספריה שכונתית, כן, לא תגידו ה-ספריה של קופנהגן). אינטרנט חופשי, קומת השאלה לילדים עם פופים, כסאות קטנים, פאזלים ומשחקים. מקום שוקק מלא תלמידים ומבוגרים שבאו להנות מהמקום.

לפוסטים הבאים »