21.03.09
האח הגדול
זאת לא ביקורת טלוויזיה, כאמור זרקתי אותה מהחלון.
מטריד אותי שהצירוף “האח הגדול” מתקשר אצל חלק מהאנשים רק לתוכנית. עד לפני זמן קצר היה ה”אח הגדול ” ביטוי לא שגור מדי אבל רב עוצמה מפני שנשען על העולם המסוייט והמשכנע שיצר אורוול בספרו 1984. גם אנשים שלא קראו את הספר ידעו, אני חושבת, שאוקיאניה היא מקום מפחיד, שהיחידים בה חיים ללא חירות ובפיקוח מקסימלי
למה זה מטריד אותי? לא רק בגלל השחיקה התרבותית וההקשרים הרדודים שהתרבות הזאת מייצרת אלא מפני שלמיטב זכרוני אין ביטוי מוכן לשליפה שמבטא בשתי מילים את כל הסיוט הזה. כלומר היכולת לדבר על עולם אורווליאני נעשתה הרבה יותר מסורבלת. ומשום כך גם יותר חמקמקה ומסובכת.
ואם להפוך את זה לטיעון אקטואלי: בגלל “האח הגדול” הטלוויזיוני, קשה יותר להסביר את החשש מחוק הזיהוי הביומטרי.
או שנהייתי ממש פרנואידית.
מאת אהרון תמוז ,
21 בMarch, 2009 בשעה 23:22
אביגיל אני רוצה להתפלמס על חוק הזיהוי הביומטרי
אם אפשר ללכוד באמצעות רוצחים ואנסים אז למה לא ?
[Reply]
מאת avigail ,
22 בMarch, 2009 בשעה 08:12
שלום אהרון,
כמובן שאני בעד לכידת רוצחים ואנסים, אך לא במחיר איום על פרטיות האזרחים החפים מפשע. ומה אני אגיד לך, מאד מטריד אותי להיות הדמוקרטיה הראשונה במערב שיש לה מאגר ביומטרי.
[Reply]
מאת יעל ,
22 בMarch, 2009 בשעה 12:48
ואצלנו זה פתח סביב השולחן שיחה על הספר (מיותר לציין שגם אין לנו טלוויזיה? לא, לא מיותר).
הילד בן התשע מאוד התלהב מסצינת התעמלות הבוקר הפולשנית בספר הנשכח, ודרש לדעת “מה קורה בסוף”. אז גיליתי, נו מה. התגובה היתה קשה. אני לא יודעת אם זה תרם במשהו לחינוך נגד האח הגדול.
[Reply]
מאת הדב ,
22 בMarch, 2009 בשעה 18:04
גם לי ההתנגדות לחוק הביומטרי לא קופצת באופן אינטאיטיבי
נראה לי שזה בגלל שבמדינת ישראל, מדינת היהודים, ראשית צמיחת גאולתנו
כולנו מרגישים סמביוזה עם המדינה.
המדינה זה לא אותו גוף בעל המון כוח שצריך להזהר ממנו ולא לתת לו יותר מדי שליטה,
המדינה זה אנחנו. כוחות הבטחון זה אנחנו.
(אני מדבר בשם עצמי כמובן, אבל נראה לי שהפסיכוזה הזו משותפת לעוד הרבה אנשים)
בגלל האנומליה של המדינה והעובדה שלא חווינו את המדינה תחת שלטון לא דמוקרטי
אין לנו נוגדנים בריאים נגד מתן כוח עודף למדינה.
כשאני מסתכל על המדינה בימים אלה, נראה לי שכדאי שנתחיל לפתח נוגדנים מהסוג הזה.
[Reply]