03.12.15
הרהור על הורות
אחד הנושאים העיקריים שחוקר ספרו היפיפיה של יניב איצקוביץ’, תיקון אחר חצות, הוא משפחה.
הספר עוסק בסוגיות צורניות, כמו עגינות, חיים משותפים עם החמות וכד’ אבל הצדדים המעניינים יותר מאירים איזושהי מהות משפחתית, למשל האופן שבו אשה מממשת את היותה רעייה או האופן שבו אב, ביולוגי או לא, חי את אבהותו.
הנושא נשזר בעלילה סוחפת, בשפה עשירה ובשרנית ובדמויות נפלאות, כאלה שבא לתת להן חיבוק או סטירה.
הקטע שהכי שבה את ליבי מופיע בעמוד 67. אלו מחשבותיה של פאני, הגיבורה הכי בד-אסית, שהיא גם אשה יראת שמיים ואם לחמישה:
יום אחר יום פילסה נתיב דרך גופם של ילדיה אל חריצי נפשם וסדקי ליבם. העירה והאכילה והלבישה וכיבסה והשתובבה וניחמה, וחרטה עוד ועוד סימנים של אימהותה בבשרם. דווקא בדיבורים עימם לא הכבירה, ואת צפונות ליבם הבינה מתוך הנימה שפנו אליה. פעמים הייתה מודדת כיצד הם מוזגים את התה או אוכלים את האורז ומיד הייתה מפענחת את חביונות נפשם.
היש תיאור ארצי יותר ונפלא יותר של הורות? זה הרי בדיוק זה! כביסה בנהר או הסעה לחוג, הנחת רטיה חמה או אקמולי, המהות ההורית לא השתנתה. כל אותן מלאכות כביכול צדדיות הן הביטוי היומיומי והקבוע ביותר של ההורות. פאני ואני חושבות אותו דבר: אנחנו לומדים להכיר את ילדינו, ומלמדים אותם עלינו, ברגעים הבנאליים ביותר, בין חביתה למקלחת, ולא בפרקי ‘זמן איכות’ שלהבנתי טובים בעיקר למירוק יסוריי המצפון של ההורים.
מאת אורן קנר ,
3 בDecember, 2015 בשעה 16:19
ברוכה השבה!
[Reply]