22.12.09

לא בבית ספרנו

נושאים ספרי ילדים, ספרים, עברית בשעה 08:30 מאת אביגיל

הורים עומדים לא פעם נבוכים מול מדפי ספרים עמוסים לעייפה. המון זבל מתפרסם בגזרת הספרים לילדים / פעוטות. משום כך מתפרסמות לפני כל חג רשימות ספרי ילדים מומלצים. חנוכה היה הזדמנות להיזכר בכל זה וגם בעובדה שכשאני בוחרת על דרך החיוב אני נסמכת על אותם קריטריונים שמסייעים לי בבחירת ספרים לעצמי:

  • סופר מוכּר שאני מעריכה (לפעמים סופר “מבוגרים” שאני אוהבת כותב לילדים)
  • הוצאה שאני סומכת על הבחירות וההקפדה שלה
  • אינטואציה
  • והתחושה שגם אם אכשל לא קרה שום אסון והספר הבא מחכה מעבר לסיבוב

אבל כשמדובר בבחירה על דרך השלילה יש לי כמה כללי אצבע מיוחדים לספרי ילדים:

*** בלי גימיקים: ספר טוב לא זקוק לפירוטכניקה. כל מה שמנצנץ ומצייץ נהדף בבוז. כנ”ל בובת ארנב שטסה מסביב לעולם ושולחת מכתבים ושטיקים.

*** ספרים שזועקים את מרכולתם החינוכית על העטיפה מוקצים מחמת המיאוס. הורים בוודאי מכירים את הספרים שכאילו יצאו מפס ייצור: ‘תייסיר עושה בסיר’, ‘שלוימלה הלץ זורק את המוצץ’ או ‘שמוּל נגמל מחיתול’.

*** מה שמביא אותי לכלל הבא. חריזה. חריזה היא לא תו תקן לספרות טובה. יש ספרי ילדים מחורזים נהדרים ויש ספרים איומים עם חריזה נחותה. בדרך כלל מספיק לקרוא עמוד אחד כדי לגלות אם החריזה משרתת את הספר או אם הספר משרת אותה. אם הסיפור כולו פלוס התחביר העברי מתגייסים רק בשביל שיהיה חרוז, עזבו אתכם מהספר הזה.

שוּנית הקטנה מהבית יוצאת
מה לעשות את קורַל היא לא מוצאת
איזו דאגה, איזה עסק ביש
כשאמא תתעורר
עצב היא תרגיש

וכדי שניפרד בנימה חיובית אני רוצה להמליץ על שלושת השלאגרים האחרונים בחייו של א2 בן ה-4. אלו ספרים שמככבים כבר כמה שבועות ובמקרה מדובר בספרים שונים מאוד זה מזה: מחורז ולא מחורז, אמיתי ודמיוני, מהספריה ומהחנות, ויזואלי יותר ופחות, חדש וישן. הרי כשזה טוב זה טוב וכל המסביב פחות חשוב.

ברחוב ירמיהו/ לבי דאון (היי לבי, לא מדובר בהתחנפות לקוראי הבלוג כי אם טעמו של הנוער :) )
ספר משגע עם חריזה עשירה, דמויות מהחיים (באמת!) והווי של של רחוב מהשכונה הסמוכה. הצד הויזואלי של הספר מקסים גם הוא ועשוי כל כולו מבד ומחוטים כמו שא2 טורח להזכיר לי בכל פעם שאנחנו קוראים את הספר.

Daon

לא רעב ולא אוהב/ ד”ר סוס
ספר מטורלל על שמי-הוא-שֵב שמנסה לדחוף אוכל ליצור שאת שמו איננו יודעים, כמו אמא פולניה על ספידים. א2 מתמוגג ותובנות שחילץ מהספר מגיחות בחיינו במקומות מפתיעים ומשמחים.

Green_eggs_and_ham

שנינו נתנהג יפה/ אורלי קסטל-בלום
בכלל לא ידעתי שקסטל-בלום כתבה ספר ילדים. אבל היא כתבה ועוד איך. סדרת שיחות בינה לבין בנה חנוך בן ה-4 בערך. ספר ממש לא חינוכי שמאיר את חווית ההורות והילדות באור האנרכיסטי משהו הראוי להן. כמו שהדב הגדיר אך אתמול: אני מקריא לא2 והוא מסתכל עלי במבט נרגש של ‘אני-לא-מאמין-שאתה-קורא-לי-משהו-כל-כך-חתרני’.

Kastel

10 תגובות »

  1. מאת ג'וליאנה ,

    22 בDecember, 2009 בשעה 09:48

    הרגת אותי מצחוק עם תייסיר עושה בסיר. בכלל ספרי הגמילה מהחיתולים (פרט לסיר הסירים שלא נס ליחו) הם זוועה ולצערי המשפחה מפציצה אותנו בהם.

    ולגבי סופרים מוכרים למבוגרים יש מקרים בהם זה נכון (סדרת איתמר של דוד גרוסמן ולאה גולדברג) ויש מקרים (לא זכור לי כרגע מי) שבהם הכלל הזה לא תופס.עניין של טעם, כנראה.

    [תגובה]

  2. מאת גל ,

    22 בDecember, 2009 בשעה 10:24

    אני מאוד מקווה שא2 לא יגלה שקוראים לו ככה כאן. הוא עלול לכעוס על א1.

    [תגובה]

  3. מאת מרמיט ,

    22 בDecember, 2009 בשעה 10:33

    אחלה פוסט, איתך במאבקך הצודק בדידקטיות.

    רצתי להמליץ למרמיטה על הספר של אורלי קסטל-בלום, והיא הזכירה לי עד כמה מדף הספרים של זוזו מפוצץ (קיבלנו ערימה בירושה מאחיינים לא מזמן, כולל כמה ארנבים ששולחים גלויות; לא הייתי קונה את זה, אבל היה חביב).

    כמה המלצות מזדמנות מטעמה של חובבת התרבות הקטנה שלי:

    1. אפרופו חתרנות: אבא בורח עם הקרקס של אתגר קרת, עם ציורים מקסימים של רותו מודן. אולי לא ממש חתרני, אבל בהחלט שובב.

    2. בכלל לא חדש, אבל אנחנו קוראים את זה בימים האחרונים: גן החלומות האבודים של יונתן גפן, שמוכיח איך עושים חריזה כמו שצריך, וגם משקל. גם הציורים מקסימים.
    (להבדיל מספרי האגדות בחרוזים של אפרים סידון, שהם חלטורה שלא ברא השטן; כמו לגרוס חצץ בין השיניים).

    3. גם לא חדש, אבל מרנין ומלא נשמה: דוקטור דוליטל. התרגום קצת “ארכאי”, כלומר כולל בניינים ומילים שיצאו משימוש כיום, אבל זה מוסיף לחן. והסיפור עצמו… תצוגת תכלית של חמלה בודהיסטית לילדים (מגיל 4 בערך?). קראנו אותו פעמיים-שלוש.

    4. אחרון אחרון, חביב לאללה: פו הדוב. יש לנו את התרגום החדש של אבירמה גולן, וקראנו אותו בלופ כמה פעמים. עכשיו, לעומת זאת, אנחנו קוראים את “בחזרה ליער מאה העצים”, ספר ה”המשך” של דייויד ברוקס שנקנה בטעות, והוא גם פחות כיפי וגם מיועד לילדים גדולים יותר.

    [תגובה]

    אביגיל Reply:

    על גן החלומות האבודים בכלל לא שמעתי. אחפש אותו. דוקטור דוליטל נחשב אצלי ליותר גדולים, אבל אולי אני צריכה להסתכל עליו שוב. תודה על ההמלצות.

    [תגובה]

  4. מאת מישמיש ,

    22 בDecember, 2009 בשעה 10:45

    תודה על ההמלצות, באמת קשה לפעמים למצוא ספרים טובים באמת בים הזבל שמציף את חנויות הספרים והספריות.
    אצלינו קצת מוקדם מכדי להתעמק בטקסט, אבל הספרים שכתובים היטב בדרך כלל גם מלווים באיורים טובים- כך שהטקסט יחכה קצת. (בינתיים אני אוגרת המלצות וספרים טובים, ונהנית מהם בעצמי…)

    [תגובה]

  5. מאת ל. ,

    22 בDecember, 2009 בשעה 16:49

    איזה כיף! תודה רבה

    [תגובה]

  6. מאת Solange ,

    23 בDecember, 2009 בשעה 11:39

    זה בידיוק הנושא המטריד את מנוחתם של הסבתות. כי לנו, סבים וסבתות, יש רק שתי אפשרויות פעולה:

    **או שאת מחליטה לבחור לבד ספר לנכדים/ות, ואת טובעת בים של ספרים (את צריכה להשאר לפחות 8 שעות בחנות ספרים ממוצעת כדי לבדוק את הסיפור, עושר השפה, החריזה, הציורים, החתרנות הלא חמוצה, הסיגנון הסיפרותי …. וזה עם אין לך בעצמך בעיות עם העברית (יש לי המון חברות שגם אחרי 40 שנה כאן, מפחדות לקחת ליד ספר בעברית).

    **או שאת מתקשרת לילד/ה שלך (הורה הנכד) ומבקשת שם של ספר. ואז את מרגישה לגמרי מטומטמת. סבתא לא קשורה לעולם הילים. רובוט מופעל בשלט רחוק – סליחה, סליחה, סליחה ילדים על כל הבקשות לעזרה לפני החגים!

    אני חולמת על מדור קבוע, בטעם איש, לספרי ילדים י. מאגר עשיר שמופעל על ידי קוד שמקבלים עם ה”תעודת אזרח ותיק”. יהיה נחמד, לא, סבתות?

    [תגובה]

  7. מאת יצהר ,

    2 בJanuary, 2010 בשעה 21:36

    כל כך מסכים עם הכל, אבל במיוחד בעניין החריזה (ויופי של דוגמאות, א’). ואכן, מרמיט, סידון הוא דוגמה מצוינת. איך צולחים אותו? ולמה בעצם?

    ולד”ר דוליטל יש גירסת תקליט (שהפך לדיסק) מצוינת. הסתובבה אצלנו כמה שנים באוטו. נדמה לי שזה לא חיים יבין (ש’עושה’ את התקליט של צ’יטי) אבל לא זוכר מי כן.

    [תגובה]

  8. מאת אסתי ,

    21 בJanuary, 2010 בשעה 21:53

    ואני הרי מסכימה עם כל מילה שלך…..
    אז רציתי גם אני לתרום את חלקי בהצעות לספרי ילדים נטולי אג’נדה (כי נשבעתי שלא אספר על כל מיני יחצנים נמרצים שמתחילים את שיחתם או מיילם אלי במילים – ספר ילדים מקסים שנותן לילד כלים להתמודד עם פרידה/שכול/מוות/גזענות וכו’)
    מכירה את הוצאת איגואנה?
    שווה לעשות טיול באתר ולהזמין. אחד אחד ובפינצטה הם נבחרו הספרים.
    http://www.iguana-books.co.il/Catalog.asp

    [תגובה]

    אביגיל Reply:

    האתר מקסים ומרפרוף בקטלוג התרשמתי שהם גם עובדים עם מתרגמים רציניים. הכרתי רק את מיכאלה, אבל נראה שיש עוד הרבה מה לגלות שם. תודה.

    [תגובה]

השארת תגובה

Powered by WP Hashcash