30.04.09
הספרים שקראתי באפריל (פוסט שפל רוח)
תרוצים יש לי למכביר וברובם מופיעות המילים: פסח, חופש וילדים אבל השורה התחתונה היא שלמעט מגה-לקטורה של 650 עמודים בצרפתית, שעליה אני לא יכולה לומר דבר, קראתי החודש רק ספר אחד.
לקוראים שלא עזבו את הבלוג בשאט נפש אספר שמדובר בספר נהדר של סופרת שאני מאוד אוהבת וזו ההזדמנות שלי להרחיב קצת על השניים.
The Robber Bride/ Margaret Atwood
סיפור מקסים על ארבע נשים שונות בתכלית והיחסים ביניהן. אטווד מצליחה לטוות דמויות אמינות ומכמירות לב. היא אוהבת אותן, על אף הדפיקויות שהיא מיטיבה כל כך לתאר.
התחלתי לקרוא את הספר בעברית (הכלה השודדת), אבל אחרי כמה עשרות עמודים הרגשתי שאני מפספסת ועברתי לאנגלית (לא היה פשוט להשיג את הספר, מזל שבאמצע נכנסה המגה-לקטורה).
מרגע שהתחלתי לקרוא אותו באנגלית הבנתי שהמתרגם לא אשם: אין סיכוי לתרגם את הספר הזה כך שיעורר בקוראי העברית תחושות דומות לאלו שהתעוררו בקוראי המקור.
אחד המוקשים התרגומיים הרציניים בספר הוא דמותה של טוני, הסטוריונית מלחמות שמאז ילדותה מתבוננת בעולם במבט כפול: רגיל והפוך. היא נוהגת לקרוא דברים הפוך, מהסוף להתחלה ורק תדמיינו איזה מטעמים עושה הסטריונית מלחמות מ War ו Raw.
בקטע אחד, מרגש במיוחד, מביטה טוני הילדה באמה, שאיתה יש לה יחסים מורכבים, מחליקה במדרון מושלג ובעוד טוני הרגילה צועקת No, No הקול הפנימי שלה, ההפוך, לוחש On, On.
אני ממש רואה בעיני רוחי את המתרגמים שלה מורטים את שיערם בייאוש.
יש בספר המון רגעים מצחיקים, הוא שופע אהבת אדם בכלל ונשים בפרט, אבל כדאי שתדעו שהוא גם ארוך ומדכדך. כל אחת מהגיבורות שרוטה, שלא לומר סדוקה, בדרכה והגברים בחייהן עושים חשק למצוא מקלט במנזר הקרוב או לחילופין לשתות איזה דרינק במינרווה.
עד כאן על הספר והנה כמה מילים על הסופרת.
מעטים הסופרים, ולדעתי אטווד היחידה ממש, שאני אוהבת בלהט מגיל 17 ועד היום. לא קראתי את כל מה שכתבה ואפילו לא את כל הספרים שתורגמו – היא סופרת פורה להפליא. אבל בכל פעם שקראתי ספר שלה זה היה קסם טהור.
אטווד חכמה, יש לה הבחנות חדות כתער ואחד הדברים שאני אוהבת אצלה זה שהחוכמה שלה לא מאיימת כמו של ג’ויס, מתחכמת כמו של מקיואן או פתלתלה כמו של פיליפ רות. החוכמה שלה יומיומית ובגובה העיניים (אני מתפתה לומר נשית) – היא אלופה בלספק את מינימום הפרטים הנחוצים ולתת לקוראים את התחושה שהם משתתפים במעשה המרכבה הזה שהוא הספר שהם אוחזים בידם.
חוץ מזה, בתור חובבת מד”ב ופנטזיה אני נפעמת מול היכולות של אטווד, סופרת “רצינית” ומוערכת, זוכרת פרס בוקר ששמה מוזכר לא פעם בקשר לנובל (יאללה אטווד), לכתוב ספרים נפלאים בסוגות האלו, “הנחותות”, או לשלב בעלילות שלה אלמנטים פנטסטים ביד אומן. אני ממליצה בחום, לחובבי המד”ב וגם למסתייגים ממנו, לקרוא את:
מעשה השפחה
בבואה נשית ל 1984 של אורוול. חבר ותיק ונכבד בארון הספרים הפמיניסטי שלי.
בז וניאלה:
העולם, כמו שאנחנו מכירים אותו, רק על ספידים (היפר ביוטכנולוגיה, היפר היי טק) וחורבנו.
שני הספרים האלה, שהם בעיני פסגה של כתיבה מד”בית, הם דיסטופיות מטלטלות ומדכאות בעיקר מפני שהכתיבה של אטווד כל כך משכנעת ואנושית – היא לא כותבת על חלליות ורובוטים (שכבודם במקומם מונח) אלא על בני אדם שאיתרע מזלם לחיות בתקופה חשוכה. וגם כשהיא עוסקת בעולמות דימיוניים ניכרת המחוייבות העמוקה שלה לפמיניזם ולאקולוגיה (בהתאמה), נושאים שמעסיקים אותה כמעט בכל ספריה.
גיליתי, למרבה השמחה, שכנרת-זב”ם-דביר העלו חלק נכבד מהספרים שלהם ל Limited preview ב Google books, כך שמי שהפוסט הזה עורר את סקרנותו יוכל לטעום מהספרים:
הכלה השודדת
בז וניאלה
מאת דנה ,
30 בApril, 2009 בשעה 11:51
אם כבר, אז כשמנית את ספרי מרץ לא הבנתי איך הספקת כל כך *הרבה* ספרים. מיעוט ספרים – זה קל, לא צריך לתת תירוצים.
המלצת לי עליה בעבר וחידשתי עכשיו את המנטל-נוט לקחת בספריה, סופרת שאני מכירה אבל אף פעם לא נעצרתי להתעמק.
[Reply]
מאת מישמיש ,
1 בMay, 2009 בשעה 22:01
האמת היא שאטווד היא אחת הסופרות שאני תמיד מצרה על כך שלא קראתי עוד ספרים שלהן. קראתי לפני די הרבה שנים את ‘מעשה שפחה’ (באנגלית) ומאוד התרשמתי ממנו, זו הייתה ממש התגלות לאחת כמוני שסולדת ממד”ב, ומאז אני מנסה להזכיר לעצמי שאני צריכה לקרוא עוד ספרים שלה.
אפריל היה חודש די שומם מבחינה ספרותית גם אצלי, אני מקווה שהמצב ישתפר במהלך הקיץ.
[Reply]
מאת avigail ,
2 בMay, 2009 בשעה 15:07
סלידה ממד”ב היא דבר שכיח בין אוהבי ספר, וחבל. גם אני לא חסידה גדולה של חלליות ורובוטים אבל יש ספרי מד”ב מסוגים שונים, וביניהם ספרים טובים בכל קנה מידה. ‘מעשה השפחה’ ו’בז וניאלה’ הם דוגמה מובהקת לכך.
אפילו בין ספרי הפנטזיה (כן, כן, אותו ז’אנר שופע דרקונים ומכשפים, החביב על מתבגרים מחוצ’נים) יש כמה ספרים נפלאים. על הסדרה ‘שיר של אש ושל קרח’ של ג’.ר.ר מרטין, אני מקווה לכתוב פוסט הלֵל בקרוב.
[Reply]
מאת Anne of green gables ,
21 בMay, 2009 בשעה 19:22
כתבת בדיוק מה שאני חושבת עליה.
גם אני לא אוהבת מד”ב קשה, עם חלליות ורובוטים, אבל אטווד נעימה לי.
ואם כבר מדברים על פנטזיה, אז הספרים של גאי גבריאל קאי הם הכי הכי בעיני, ואני מחכה בכיליון עיניים, שיכתוב משהו חדש ושיתרגמו אותו (אין לי סבלנות לקרוא באנגלית).
[Reply]
מאת avigail ,
21 בMay, 2009 בשעה 21:19
אני גם אוהבת את קאי. בעיקר אהבתי את טיגאנה ו lions of al rassan. אבל בעיני גם הוא נשאר הרחק מאחורי ג’.ר.ר מרטין וסדרת “שיר של אש ושל קרח”.
[Reply]
מאת לוח מודעות יד שניה ,
4 בFebruary, 2010 בשעה 13:34
אביגיל אוהבת את הכתיבה שלך … שאפו (-:
[Reply]