02.05.11

בציר טוב

נושאים ספרים, יומן קריאה בשעה 21:04 מאת אביגיל

הוצאה שלחה לי ספר בדואר. לביקורת. קודם כל משכו את עיני הפורמט החריג והכריכה המסקרנת, אחר כך חלפתי בנחת על עמוד הקרטון השחור משחור, הנייר הצהבהב – המממ הפקה איכותית משובבת נפש* – השתהיתי בסקרנות על הפרטים הטכנים (לא שריטה רק שלי, נכון?) ואז כדי לחתום את ההכרות המלבבת, הושיטה לי הוצאת סמטאות יד ידידותית ולחצה את שלי באמון, ממש לפני תוכן העניינים:

“פתיחתה של הוצאה לאור היא הרפתקה מרגשת ומורכבת כאחד. ברצוננו להודות לאנשים הרבים והיקרים שעזרו לנו עד כה בקריאה, בעצות, בתמיכה טכנית ובעידוד.”

בהמשך לשורה המקסימה והנדיבה, שההתרגשות מורגשת בה בכל תו ותו, מופיעים שמותיהם (הרבים) של מי שעזרו במלאכה. זהו זה, עוד לא קראתי מילה מ’רשימותיו האחרונות של תומס פ’ למען הכלל’ (מאת שֶל אסקילדסן, תרגמה דנה כספי**), ולבי כבר נכבש.

כשצללתי לתוך הספר גיליתי לשמחתי שבסמטאות יודעים גם לשלות פנינה ספרותית ולתרגמה לעילא.

תומס פ’ הוא קשיש נורווגי מפוכח וחד מחשבה, ורשימותיו האחרונות הן מופת של כתיבה עובדתית ויבשה ויחד עם זאת אוניברסלית ומלאת רגש. תשכחו מליריות, אין קונקרטי מתומס, אבל התיאורים שלו מעוררי מחשבה והרבה רגש. מי שיתמסר לספרון היפה הזה ינדוד לשני עולמות זרים ומוזרים: הזיקנה והחיים בנורווגיה. מוזרים ומוכרים כאחד.
בזכות ההומור והאירוניה ממריאות הרשימות מעל העגמומיות השורה באופן טבעי על סיפורו של קשיש ערירי. קבלו דוגמה קטנה (עמוד 40): תומס פוגש את בתו מריה שאותה לא ראה זמן רב, הוא שואל אותה לשלומה והיא מספרת לו שהיא אוכלת פירות וירקות טריים ושותה שתן. לתומס ברור שהיא מתבדחת, אבל אחרי רגע של צחוק בריא מסתבר לו שטעה…

אתה עושה ממני צחוק,” אמרה, “אם רק היית יודע.” “היה נדמה לי שאמרת שתן,” השבתי, וזאת האמת. “שתן, כן, הפכתי לאדם אחר.” בזה לא היה לי ספק, זה הגיוני, לא ייתכן שתהיה אותו אדם לפני ואחרי שהתחלת לשתות שתן.

הוצאה כסמטאות, שיש לה טעם ספרותי מנומק וכבוד לקוראיה משמחת אותי מאוד, הן כקוראת והן כמתרגמת ואני מקווה להמשיך לפגוש בספריה בחנויות, בספריות ובמוספי הספרים.

* יש גם סימנייה עם דיוקן של הסופר. תענוג.
** שם המתרגמת מופיע על הכריכה, מתחת לשם הספר.

15.04.11

שקיפות עורפית

נושאים ספרים, תרגום בשעה 10:48 מאת אביגיל

מתרגמים הם שקופים.
אני דווקא לא מתכוונת לעצם המלאכה , שיש המתייחסים אליה, שלא בצדק, כשקופה. נכון שתרגום לא צריך למשוך תשומת לב אל עצמו, אבל אחרי הכל מדובר בפרשנות. בביצוע מסויים של טקסט. תנו לשתי מתרגמות פיסקה, עמוד, לא כל שכן ספר לתרגום, ותקבלו שני ביצועים שונים. כפי ששני שפים יבשלו אחרת אותה מנה ושתי נגניות ינגנו אחרת אותה יצירה.

הכוונה שלי שהמתרגמים, כמעמד, הם שקופים. קוראים בדרך כלל אינם מתעניינים מי תרגם את הספר שבידם, ובוודאי שאין זה שיקול בקניית ספר. וזה בסדר גמור. מה שלא בסדר הוא ש’בתעשייה’ לא פעם שוכחים את המתרגמים. בביקורות על ספרים מתורגמים ואפילו באתרי הוצאות מסויימות משמיטים לא פעם את שם המתרגם. קרדיט אלמנטרי, שהרי הספר לא נכתב בעברית ולא תרגם את עצמו. ישנם מקרים יוצאי דופן שבהם אנשים מפורסמים, שפרסומם בא להם משדה אחר (תקשורת, ספרות וכד’) מתרגמים ספר – אז מובא שמם בהבלטה, ההוצאה מתנאה בהם ועושה בהם שימוש שיווקי. דוגמאות שעולות לי בראש מהשנים האחרונות הן: עירית לינור, יהושוע קנז, וכל סדרת הרפתקה לנוער שמבוססת על סופרים שמתרגמים ספרים שאהבו בילדותם. אני אגב, לא רואה בכך כל פסול. התרגומים האלה לא פעם מצויינים ומי כמוני מבינה את הרצון להתנסות בתרגום.

עוד מקום שבו שקיפותם של המתרגמים מצערת היא ביקורות ספרים. מעטות הביקורות המתייחסות לתרגום וזה קורה בדרך כלל בקצוות, כשהתרגום רע מאוד או טוב מאוד. כתוצאה מכך נשאר הדיון המרתק על תרגום מחוץ לשיח הספרותי, עניינם של המתרגמים בלבד.

לאור המצב העגום משהו שמחתי להיתקל בשתי דוגמאות הפוכות, מרעננות:

1. בספרי הוצאת סמטאות, הוצאה חדשה ומסקרנת מאוד שבכוונתה “להאיר בשפה העברית יצירות מפתח בספרות העולמית המודרנית שלא תורגמו מעולם לעברית: תגליות ספרותיות מפתיעות וכתבים פולחניים, לצד קלאסיקות ויצירות מופת שתרגומן הוא בגדר חובה”, מופיע שם המתרגם על הכריכה, מתחת לשם הספר. כיפאק לסמטאות!

2. ותראו מה גיליתי על גב הספר ‘אבירי הדרך‘ למייקל שייבון, מתחת לתיאור קצר על הסופר ובאורך שאינו נופל ממנו:

“את היצירה הקטנה הזאת, המלאה כל טוב, תרגמה יפה להפליא סמדר מילוא, שבלי כל מאמץ כמדומה, מכוח כישרון טבעי, פילסה לה בעקבות הסופר ואביריו דרך מפותלת בין מכמני העברית הארכאית והמודרנית כדי להציע לקורא הישראלי את העושר הסגנוני של המקור על כל דקויותיו.”

איזה קרדיט יפיפיה. כמי שקוראת את הספר (נפלא, קומו עכשיו ורוצו לקנות!) וקראה את המקור באנגלית אני יכולה להגיד שהמחמאות מוצדקות, התרגום אכן נפלא ומעורר השראה.

20.02.11

ריצה, ספרים ומה שביניהם

נושאים ספרים, ריצה, תל אביב בשעה 09:24 מאת אביגיל

לפעמים, כשהריצה טובה, אני מתענגת על המוזיקה שבאוזניות [פלייליסט אקלקטי ביותר, לא בהכרח קיצבי] והכל סבבה. לעומת זאת, יש את הריצות האלה שאחרי שתי דקות, עוד לפני שהגעתי לפארק, אני כבר בייאוש טוטאלי מזה שהריצה נוראית ואין מצב שאני גומרת את המסלול. כיוון שבריצה, כמו בדברים אחרים ‘הכל בראש’ אלה באמת ריצות יותר קשות, נטולות אנרגיה. ריצה אחת היא סבל, וכמה ריצות רצופות כאלה הן ממש עינוי פסיכולוגי.

כשאני נכנסת ללופ כזה אני נפרדת זמנית מהפלייליסט ועוברת למחוזות מילוליים יותר, למידע שיעסיק את המוח ולא יאפשר לו לשקוע בייאוש ובשליחת מסרים מדכאים. גיליתי כמה מקורות מצויינים, שעובדים בשבילי, והריהם לפניכם:

>>>> מדי חודש מעלה הניו יורקר פודקאסט ספרותי: סופר מקריא סיפור קצר ומשוחח עם העורכת הספרותית של כתב העת. יש שם לא מעט פנינים. אחת מהן היא נתן אנגלנדר מקריא את “Disguised” סיפור קווירי של בשביס זינגר. הסוריאלזים שבריצה בפארק תל-אביבי תוך האזנה לסופר ניו-יורקי צעיר מקריא סיפור על קרוס-דרסינג בשטייטל היה מענג. הממשק נוח ומאפשר ניווט קל בין הפודקאסטים, האזנה והורדה.

>>>> יש אודיו-בוקס. אני לא מומחית גדולה בעניין, ניסיתי רק ספר אחד. מסדרת שיר של אש ושל קרח האהובה עלי מאוד. כל פרק בספר הוא קובץ סאונד. אדם אחד מקריא את כל הספר. אני לא יכולה להעיד על ספרים אחרים אבל בזה שלי הקריין עשה זאת בכשרון רב, גם את הדמויות השונות, נשים ילדים והכל.
עדכון – ענבל שגיב העלתה בבלוגה פוסט מקיף ומשובח על אודיובוקס.


>>>> לאחרונה התחלתי להאזין גם לשידורי ‘שעה היסטורית’ עם פרופ’ הר-סגור ז”ל. תענוג צרוף להאזין לאיש הידען והמלבב הזה. מצאתי ברשת רק תוכניות מעטות להורדה. כאן. אבל בדף הפייסבוק של מעריצי התוכנית נכתב שבגלי צה”ל שוקדים ברגעים אלו ממש על העברת כל הארכיון לקבצים להורדה. היפ היפ.

02.09.10

אוקיינוס של ספרים

נושאים ספרי ילדים, ספרים, עברית, תרגום בשעה 11:41 מאת אביגיל

בתור מתרגמת הייתי אמורה אולי להתרעם על סדרת ספרים שכל מתרגמיה הם סופרים, אבל סדרת ‘הרפתקה’ לילדים ונוער היא בעיני המרענן הרשמי של הקיץ ויותר מזה.

מדובר בשיתוף פעולה של הוצאת אוקיינוס ומודן. הרעיון פשוט: הם פונים לסופרים ומציעים להם לתרגם ספר שאהבו בנעוריהם. ובלשונם: “סדרת הרפתקה מגלמת את האהבה הגדולה שלנו לספרי קלאסיקה לילדים ונוער – אותם ספרי אהבה והרפתקאות, עֲתִירֵי דמיון וקסם, שגיבוריהם כובשים את דמיוננו כבר שנים רבות כל כך. פנינו למיטב הסופרים הישראליים, וביקשנו מהם לבחור ספר שאהבו כילדים, שבזכותו הפכו לסופרים בעצמם. כל ספר “מצא“ לו את הסופר שלו, שתרגם אותו לעברית והוסיף אחרית דבר.

עד כה יצאו לאור:

  • אוליבר טוויסט/ דיקנס בתרגום שהם סמיט ואמנון כץ.
  • פנג הלבן/ לונדון בתרגום יהלי סובול.
  • הטירה הקסומה/ נסבית בתרגום הגר ינאי.
  • בת הקפיטן/ פושקין בתרגום בוריס זיידמן.
  • נסיכה קטנה/ הודג’סון ברנט בתרגום יהודה אטלס.
  • טרזן בן הקופים/ בארוז בתרגום יונתן יבין.

ובהכינו את הסימניות של מוסף ספרים בהארץ ראיתי שצפויים לצאת:

  • הסייח השחור/ סואל בתרגום אלון אלטרס.
  • ילדי המים/ קינגסלי בתרגום יואב אבני.
  • סנדל הזכוכית/ פרג’ן בתרגום מיכל סנונית.
  • בן המלך והעני/ טווין בתרגום נאוה סמל.

אני רוצה לציין ש:
א) לא קראתי את הספרים בעצמי. אני שופטת על פי הנאתו המופלגת של בני א’ שאני סומכת על טעמו.
ב) למיטב ידיעתי מלבד אמנון כץ ויהודה אטלס, שעוסקים בין היתר בתרגום, המתרגמים האחרים לא תרגמו לפני כן והדבר בהחלט יכול לבוא לידי ביטוי בתרגומים צורמים. אבל אם נגזר ש’לא-מתרגם’ יתרגם אז הבחירה בסופר היא בחירה מצויינת. חוץ מזה אם יש הנחייה ועריכה טובה וקפדנית התוצאה יכולה להיות מצויינת.

הסדרה הזאת מסתמנת בעיני כתו תקן לספרות ילדים איכותית ומזכירה לי את סדרת מרגנית הנפלאה מילדותי. אני ממש משתוקקת להיות סופרת רק כדי שיציעו לי לתרגם אצלהם. מה הייתי מתרגמת? אולי את 3:0 לטובת בעלי הזקן (לא מצאתי מאיזו שפה תורגם. הסופר שוויצרי, עם קצת מזל המקור בצרפתית ולא בגרמנית). ואם לא אז את צ’ארלי והשוקולדה או את האריה, המכשפה וארון הבגדים.

ואי אפשר בלי להזכיר את הכריכות היפיפיות שאיירה בתיה קולטון המוכשרת מאין כמוה ועיצבה עדה ורדי (הקליקו על התמונה כדי לראות את הפרטים).

אז אם אתם תקועים בלי מתנת ראש השנה לילד או ילדה, הנה רעיון.

15.07.10

תרגומית למתקדמים

נושאים ספרים, עברית, תרגום, יומן קריאה בשעה 12:26 מאת אביגיל

אני קוראת בימים אלו את ‘אנשים טובים’ המצויין מאת ניר ברעם.

גם הכריכה נהדרת

רבים וטובים ממני כתבו על הספר ובדרך כלל שיבחו את העלילה המרתקת, שניכר בה שהיא נשענת על מחקר היסטורי מעמיק, את הדמויות המורכבות והמסקרנות ואת העברית נהדרת. דעתי כדעתם רוב הזמן, עם הסתייגות אחת: פה ושם, השתרבבו להם משפטים צורמים בתרגומית.

תרגומית היא האוייבת הגדולה של המתרגם. זה תרגום מילולי מדי שחוטא למקור ולא פעם גם פשוט צורם בעברית. בטח יצא לכם להיתקל במשפט שלא הסתדר לכם גם אחרי קריאה שנייה ושלישית וכשתרגמתם אותו בראש לאנגלית הבנתם למה התכוון המשורר – זאת תרגומית.
למשל: I rest my case לתרגם ל- אני מניח את התיק שלי (בחיי, ראיתי במו עיני).

תרגומית מופיעה בדרך כלל בספרים מתורגמים, מן הסתם, אבל לפעמים משתרבבת תרגומית גם לכתיבה בעברית. כותבים מפנימים ביטויים באנגלית ובזמן הכתיבה משתמשים בתרגום מילולי שלהם. בדרך כלל מדובר בסופרים פחות מוכשרים מניר ברעם ובהוצאות פחות קפדניות מעם עובד.

בחזרה ל’אנשים טובים’ הנה כמה דוגמאות לתירגומית שהתגלצ’ה פנימה לדעתי:

  • קפיצת אמונה
  • דוגמה בוהקת
  • בוקר טוב, ישנונית
  • זה לא יקרה במשמרת שלי!

כמה ביטויים בתרגומית פה ושם זה לא אסון גדול והספר עדיין מצויין בעיני, אבל כשקצין נאצי משתמש במשפטים הלקוחים היישר מסדרות חדר מיון, ובכן, זה פשוט לא עושה שכל 8)

08.07.10

החופש הגדול 2010 – פוסט אורח

נושאים ספרי ילדים, ספרים, יומן קריאה בשעה 08:11 מאת אביגיל

זו כבר מסורת*: לכבוד החופש הגדול קבלו את א’, בני הבכור כליל המעלות, בוגר כתה ג’, בהמלצות על ספרים שאהב השנה במיוחד:

הפירמידה האדומה/ ריק רירדן
זה ספר שבו הילדים עוזרים להורים ולא ההפך וזה יפה בגלל שממש מרגישים שהגיבור והגיבורה עצובים וחלשים ולא יודעים מה לעשות וזה מתבטא בהתנהגות שלהם.

אח זאב/ מישל פייבר
אני אהבתי א. בגלל שזה בתקופת האדם הקדמון וב. בגלל שילד שסיכויו להרוג דוב בוגר לבד קטנים יוצא להציל אומה שלמה, ספר ראשון בסדרה.

בון/ ג’ף סמית
סדרת קומיקס. הרפתקה מסוג שונה. הרפתקה של הסתגלות והתחברות עם חברים ולהכיר את החיים במקום אחר, שלא רצית להגיע אליו.

הוגו קברה/ בריאן סלזניק
ספר עם ציורים מקסימים שהם חלק מהעלילה. ילד שבשביל להסתגל לחיים בביוב של תחנת רכבת בפריז צריך לגנוב וגם צריך לרכוש חברים וזה נורא קשה לרכוש חברים ככה.

עדשי השוקולד של הבז/ אנטוני הורוביץ
קוד של אוצר של מיליונים נמצא בקופסה שהופקדה בידי בלש הגרוע ביותר בכל הארץ ותוך שנייה הכל מסתבך. רק אחיו הקטן, ניק דיאמונד, מציל הכל. ספר גדול. מאוד מצחיק.

אלכס ריידר/ אנטוני הורוביץ
נער שאבא שלו מת ובהלוויה שלו הוא שומע שהוא נהרג בהרפתקה מסעירה. אלכס יוצא במסע נקמה. זאת הרפתקה עם דברים קשים והוא מתגבר עליהם למרות שזה לא קל. ותמיד יש עוד הפתעה לגלות.

א’ ואני מאחלים חופש כייפי לכל ההורים והילדים.

*החופש הגדול 2009

29.06.10

הסיפור שלא נגמר ואז נגמר

נושאים ספרים, שבדיה, תרגום, יומן קריאה בשעה 10:15 מאת אביגיל

מילניום – עוד לא נתקלתי בסדרה שמתאפיינת ברמה כל כך לא אחידה של הספרים; כל אחד מהם סגרתי בתחושה שונה לגמרי. אמנם יצא שקראתי כל ספר בשפה אחרת, אבל עם כל הערכתי למלאכת התרגום קשה לי להאמין שהתרגום משפיע עד כדי כך.

בפרקים הקודמים:


Noomi Rapace המקסימה בתפקיד ליסבת סלאנדר.

הספר השלישי, The Girl Who Kicked the Hornets’ Nest, הוא סיפור אחר לגמרי. לדעתי לא שזפה אותו עין עורך, יש שם פסקאות שלמות ולפעמים עמודים שלמים של חזרות טרחניות. לסטיג לארסון אין שום אמון בקוראיו, הוא דוחף להם את העובדות לגרון, ואז שוב ושוב ולא משאיר שום מסתורין שהקורא יכול לפענח לבד. זה לא שאין ארועים מפתיעים או מותחים אבל הכל עטוף במלל אינסופי, ובמין תחושה שזה ספר שנכתב מתוך בולמוס וצורך להכניס ה-כ-ל בין כריכה לכריכה. אם הגיבור יושב לשיחה בבית קפה אז הקורא יידע את כתובת המקום, איך הוא מעוצב, מה בדיוק הזמין כל אחד והאם גמר כל מה שבצלחת.
לארסון כאילו חזה את מותו בטרם עת ופשוט דחף לספר את כל הסוגיות הסוציאליות והפוליטיות שמטרידות איש שמאל: אלימות נגד נשים, פליטוּת פוליטית, שימוש מופרז בכוח, הפלייה על רקע העדפה מינית, כליאה בכפייה, פערים סוציאלים ועוד ועוד ועוד. כל סוגייה כזאת ראויה לספר בפני עצמה אבל הריבוי שלהן נהיה פארודי באיזשהו שלב. חוץ מזה לא נשארה מחוץ לספר אף רשות מרשויות החוק והאכיפה השבדיות, על שלל מחלקותיהן, מה שהופך את העלילה לגדושה עד אין קץ בדמויות חדשות וממש קשה לעקוב אחרי כולן.

רק בזכות הגיבורים, בלומקוויסט וסלאנדר, שכבשו את לבי בספרים הקודמים קראתי את הספר עד הסוף, אבל לא פעם הרגשתי שהספר עומד כמכשול ביני לבין הדמויות.

נורה אפרון חשבה דברים דומים וכתבה פרודיה משובחת:
The Girl Who Fixed the Umlaut
(ותודה לענבל על הלינק).

06.06.10

גיחה קטנה לפינלנד

נושאים ספרים, יומן קריאה בשעה 17:12 מאת אביגיל

הימים האחרונים הוציאו לי לגמרי את החשק לכתוב על ספרים ואפילו שבוע הספר לא הפיח בי את האנרגיה המתאימה. אבל אז הגיע הספר הקטן הזה*

שעשה לי שני דברים נפלאים ונדירים בזמן האחרון: הוא קירר והצחיק אותי.

הסופר דניאל כץ הוא פיני יהודי שנקודה אחת בביוגרפיה שלו שבתה את ליבי לגמרי: הוא היה אחד מחוצבי הכרמלית בחיפה. כיפאק לדניאל.

חוץ מזה הוא כותב בעט רגיש, מצחיק ואוהב אדם על חיי היהודים בפינלנד במאה השנים האחרונות. הנה טעימה קטנה :

הספר נפתח במילים (בתרגום רמי סערי):

“לדמויות בספר הזה אין שום קשר למציאוּת, כפי שלא היה להן שום קשר אליה גם כשעדיין היו במציאוּת.”

והנה ציטוט מעמוד 155:

“סגן-אלוף פיני נודניק הציג את ברכת כוחות הביטחון לחללים הגיבורים. נאומו התמקד באמירה שכל אדם כשיר לחרף את נפשו למען הארץ הזאת, אחת היא מה גזעו ומהי דתו. רס”ר מילואים יהודי קירח הודה בשם הנופלים, והכריז שהיהודים נופלים בחפץ לב למען כל מולדת שרק מאפשרת להם את התענוג.”

אז אם אתם עדיין מתלבטים מה לקנות בשבוע הספר הנה אפשרות מומלצת בחום.

*כשסבא גלש לפינלנד/ דניאל כץ, בתרגום רמי סערי, הוצאת כרמל

16.05.10

על בנים ועל בנות

נושאים ספרי ילדים, ספרים, פנטזיה, תרגום בשעה 19:50 מאת אביגיל

כשקראתי ספרים בשנות ילדותי ונעוריי ליווה אותי תסכול שאני זוכרת עד היום. ילדוֹת קוראות עברית שגדלו בשנות ה-70 נאלצו להסתפק בגיבורות ספרותיות חיוורות, שרק לעיתים רחוקות היו מישהי שאפשר להזדהות איתה או לשאוף להיות כמוה. מרחב התמרון היה צר להפליא:

  • יכולת להיות נערה ויקטוריאנית, אסופית או סתם נערה ענייה שלא שפר מזלה עד שאדון טוב לב אך רע מזג גאל אותך מייסורייך – כלומר נשא אותך לאשה. מעולם לא הייתי מעדת האן מאבונלי, האסופית, נשים קטנות וחברותיהן. רק לפני שנה הרגשתי שיש לי מספיק סבלנות לקרוא את את ‘על גאווה ודעה קדומה’ וההמשך (המפתיע) כאן.
  • לחילופין יכולת להיות רות, תמר או יעל שכזאת: ארוכת צמה, זקופת גו ויפיפיה באופן שלא יסיח מדי את דעתו של הגיבור האמיתי, שההרפתקאות תמיד היו מנת חלקו בעוד שאת צפית בו מהצד.
  • או שיכולת להיות שרה או חנה: בעלת עיניים שחורות יוקדות, אופי חזק כפלדה ונטייה ביוגרפית עזה לעינויים.

מין הידועות בשוק הספרים הוא שבנות נהנות מספרים עם גיבור בן ומזדהות איתו (לא כל כך מפתיע בהתחשב באלטרנטיבה) ואילו בנים לא מזדהים עם גיבורות בנות ולא יקראו ספרים שבהם בת היא הגיבורה הראשית. הנה עוד סיבה מסחרית, צינית אולי, לכך שבספרים טובים רבים כל כך הגיבור הוא בן.

ההיצע העלוב הזה – של דמויות צדדיות, משניות – גם אם מרכזיות, פסיביות עד כאב דן אותי ואחרות להעביר את ילדותן בהזדהות עם גיבורים בנים. כבר כילדה הרגשתי שיש בזה משהו דפוק ולא הוגן. אולי שם נבטו ושגשגו זרעי התסכול הפמיניסטי.

יש לי מושג מעורפל למדי על מה שקורה היום בשוק ספרי הנוער, אבל לשמחתי דומה שהמצב השתפר. התחושה הזאת התחזקה לאחרונה כשתרגמתי ספר פנטזיה לנוער שבמרכזו פנימיית ערפדים. דווקא הגיבורה החצי ערפדית היא עצמאית, בעלת אופי – לאו דווקא נוח לבריות, תשוקות ושאיפות. החיים שלה, הצרות מחד והסיפוק מאידך, לא סובבים סביב גבר (ברור שיש גבר, טוב, ערפד, אין ספר נוער בלי רומנטיקה) והיא אדון לגורלה. זאת לא ספרות גדולה אבל יש בה מסר שחותר בחינניות תחת הדימוי הרווח מדי של נערה שברירית, רזה מדי ועסוקה בעיקר במראה שלה מכדי לצאת להרפתקאה או נניח להציל את העולם. אולי הגיע הזמן להפנות עורף לפיות העדינות ולנסיכות הענוגות, שלא סיפקו את הסחורה, ולהיישיר מבט אל אחיותיהן הערפדיות, אולי משם תצמח הישועה.

22.04.10

מוטב מאוחר

נושאים ספרים, שבדיה, בקטנה בשעה 08:32 מאת אביגיל

בשפלות רוח מסויימת אני רוצה להתוודות שבעודי בועטת ומצווחת נגד ‘נערה עם קעקוע דרקון’ מאת סטיג לארסון נכבשתי בקסמו של הספר השני בטרילוגיית מילניום – הנערה ששיחקה באש. אני ממליצה מאוד מכל הסיבות שמהן התמוגגו המבקרים כבר בספר הקודם (לא, לא שיניתי את דעתי על הראשון בסדרה, מותר לבחורה להיות הפכפכה…)

[כאן כתבתי על הספר השלישי בטרילוגיה.]

בכלל, לאחרונה העמקתי את הכרותי עם עולם הפשע השבדי:

  • כאמור – טרילוגיית מילניום.
  • צפיתי בסדרת ה בי.בי.סי “וולנדר” על פי הספרים של מנקל ובכיכובו של קנת בראנה. זו סדרה משובחת. כל פרק הוא ספר ואורכו 90 דק’. אבל עשו לעצמכם טובה וצפו בפרקים במרווחים בריאים שמא תישאבו מדי לעולמו של וולנדר. הוא אמנם  בלש מחונן אבל חוץ מזה הוא לוזר א-סוציאלי. מנסיוני, מומלץ גם למי שקרא את הספרים ויודע את פתרון התעלומות.
  • Snabba Cash – עוד טרילוגיית פשע רבת מכר (בינתיים פורסמו בשבדית ובשפות נבחרות 2 הספרים הראשונים) והחבר הזה מספר ששמע מהסופר שהספר יתורגם לעברית. לכשיתורגם אני ממליצה מאוד לחובבי הז’אנר.

[ואפרופו, גם הקיץ אבלה עם משפחתי בסטוקהולם המעטירה, ולמי שמחפש יעד לחופשה אני שבה וממליצה בחום על שבדיה]

« לפוסטים הקודמים