15.06.09

מפנטזת

נושאים מד"ב, ספרים, פנטזיה בשעה 14:51 מאת אביגיל

אני שייכת למיעוט השולי אך גאה של בנות שאוהבות מד”ב בזכות אמא – חובבת מד”ב בעצמה (ריספקט!) – שהציעה להן בנעוריהן אסימוב וקלארק לצד רומן גארי, אלבר כהן ופיט דקסטר.

בדרך כלל אני לא מתחברת לממבו ג’מבו החללי רובוטי ושמתי לב שבסוגה שיש בה הרבה סדרות, אני בד”כ קוראת את הספר הראשון וגם אם אני נהנית לא בא לי בהכרח להמשיך לספרים הבאים. כך קרה לי עם ראמה, היפריון, הארץ הרבגונית, אנדר ועוד ועוד.

אני כן אוהבת מד”ב חברתי. זה ז’אנר כל כך גמיש שאפשר לקחת בו סוגיות חברתיות, למתוח אותן עד הקצה – ואז עוד קצת – ומשם להתחיל. ההקצנה שוברת מוסכמות ומרעננת את התפיסה שלנו לגבי תחומים שנראים לנו ברורים מאליהם. קחו לדוגמה גזע שמשנה מין/ ג’נדר במהלך חייו.

אולי לא במקרה שלושת הספרים שנמצאים אצלי בראש הרשימה המד”בית הם פרי עטן של נשים ועל רקע עלילה מרתקת הם מעמיקים לעסוק בחברה וג’נדר:

ספרות פנטזיה זה כבר סיפור אחר לגמרי.

איך אפשר להתייחס ברצינות לכריכות המקושקשות, לדרקונים ולמכשפות שמככבים בהם ואיך אפשר להעלות על הדעת שמה שאוהב תיכוניסט מחוצ’קן אוהב גם אני?
אז לכל מי שעוד לא נכבש בקסמי הז’אנר, אני ממליצה להניח בצד את הדעות הקדומות ולצלול לספר פנטזיה טוב. יש סופרי פנטזיה שהם סופרים טובים לכל דבר, למעט המוניטין. הנה כמה מהחביבים עלי:

  • ניל גיימן. ספר הפנטזיה הראשון שקראתי (לא כל כך מזמן) ואהבתי היה “לעולם לא עולם”. סיפור מקסים על לונדון של מעלה ולונדון של מטה. נדמה לי שאת גיימן אין צורך להציג אפילו למי שאינו חובב פנטזיה. עוד ספר שלו למתחילים הוא “אבק כוכבים”.
  • גאי גבריאל קאי. מרבה לכתוב היסטוריה חלופית, כלומר בוחר תקופה ולצד פרטים היסטוריים אמיתיים ממציא דמויות וארועים. ב”אריות אל-רסאן” זה תור הזהב למשל. עוד ספר יפה שלו הוא “טיגאנה”.
  • ג’.ר.ר מרטין בסדרה “שיר של אש ושל קרח”. הדובדבן שבקצפת, מלך המלכים. סופר שבפנתיאון הספרותי שלי עומד בראש מורם, כתף אל כתף לצד סופרים נהדרים שחיים ביננו היום: רות’, מקיואן, אטווד, שייבון, מיכאל. מרטין ברא עולם שמתבסס באופן רופף ביותר על מלחמת השושנים ואת עלילותיו הנפלאות קראתי כבר לאורך כמה וכמה אלפי עמודים. הדמויות עסיסיות להפליא, ואין בליבו של מרטין רחמים על אף אחת מהן. הוא הורג את הגיבורים שלו, ובניגוד לטולקין הם לא חוזרים בספר הבא כדי להמתיק את הסוף. כל פרק מסופר מנקודת מבטה של דמות אחרת מה שמבטיח מורכבות ותעתוע – הגיבור ששנאתי אתמול הופך לדמות מובנת, מעוררת הזדהות ואהובה. אוקיי, יש גם דרקונים, מכשפות ורוחות רפאים אבל הם במיעוט והם משתלבים במרקם אנושי להפליא. הסדרה תפסה את כמעט את כל בני המשפחה המורחבת שלי, אנחנו יכולים לשבת שעה ארוכה להיזכר בעלילות ולקטר על הספר הבא שמבושש לבוא. חוץ מזה, אמרות שפר (you know nothing Jon Snow או  The winter is coming) הפכו לחלק משיגרת הדיבור שלנו, כאילו למדנו אותם בבית אבא.

אז שחררו את התיכוניסט שבתוככם (מחוצ’קן או לא) ותנו צ’אנס לפנטזיה.

16 תגובות »

  1. מאת אסנת ,

    15 בJune, 2009 בשעה 16:02

    גם אמא שלי הכניסה אותי לרזי המד”ב! בתקופה שעוד לא קראתי אנגלית שוטפת, קראתי את אסימוב וחולית ו”האיש במצודה הרמה” של פיליפ ק’ דיק ואסופות הסיפורים הקצרים, ובעיקר היה לנו קובץ סיפורים שנקרא “היה היה בעתיד” בתרגום… רטוש! בשם העט שלו. מאז גדלתי והטעם שלי התעצב. אני מציעה לקרוא את פיליפ ק’ דיק, את סילברברג ואפילו את היינליין, את שאר אורסולה לה גווין (טרילוגיית ארץ ים היא סוג הפנטזיה שאני מסוגלת לעכל), את ניל גיימן וטרי פראצ’ט (ביחד ולחוד) ובעיקר לא לשכוח את קוני ויליס!!

    [תגובה]

  2. מאת avigail ,

    15 בJune, 2009 בשעה 17:00

    היי אסנת, אחותי למיעוט השולי אך גאה :)
    כל מילה, חוץ מסילברברג שלדעתי לא קראתי וקוני ויליס שאני לא כל כך אוהבת. בעיני הספרים שלה קצת יותר מדי “ספרי בנות”. ואם שוב הזכרנו סופרות מד”ב אפשר לציין גם את מרי דוריה ראסל וספרה “הדרור” שאהבתי.
    ועם קווץ’ קטן אפשר גם את “אשתו של הנוסע בזמן” של אודרי ניפנגר שהוא ללא ספק בין הספרים הרומנטים ביותר שקראתי לאחרונה, אבל המוטיבים המד”ביים שלו מאפשרים גם לגברים שעינם לא התלחלחה מאז הגן להתחבר אליו.

    [תגובה]

  3. מאת יואב ,

    15 בJune, 2009 בשעה 17:29

    נראה לי שאסור לשכוח את טרי פראצ’ט, גם בגלל “בשורות טובות” המצוין שכתב ביחד עם גיימן, וגם בגלל הסאטירה המשעשעת עד גאונית שאפשר למצוא בספרי עולם הדיסק שלו.

    תמיד חשבתי שההתייחסות הפטרונית של אנשים למד”ב ופנטזיה כ”ספרים שבורחים אליהם” מפספסת את הכוח הגדול של הספרים הללו, דווקא בעזרת עולם החוקים ה”מורחב” והמיוחד שלהם, להצליח להתעסק בנושאים וברעיונות בתרבות האנושית ש”דרמה” רגילה מתקשה לומר דברים חדשים באמת לגביהם.( ויש כל כך הרבה דוגמאות שהיריעה תקצר…)

    חיזקי ואימצי!!
    :)

    [תגובה]

  4. מאת אסנת ,

    15 בJune, 2009 בשעה 19:01

    אביגיל, איך יכולתי לשכוח את אודרי ניפנגר… בכלל, אחד הז’נרים האהובים עליי הוא מסע בזמן והיסטוריה חלופית, יקומים מקבילים ובכלל. כי מי מאתנו לא חשב פעם “מה היה אילו… או אילולא הייתי עושה כך וכך…” ואגב מסע בזמן, תחזרי לוויליס ו-nothing but the dog המקסים, על הבחור שבגלל ה-time-lag שלו נשלח למשימה פשוטה באנגליה הוויקטוריאנית, בתקופה שכתבו את “שלושה בסירה אחת (מלבד הכלב)”.

    היסטוריה חלופית כזו מצאתי בפרשת ג’יין אייר של ג’ספר פורד (ואח”כ קראתי באדיקות את ההמשכים). מי לא היה רוצה למצוא את עצמו שקוע באמת בספר טוב? לפעמים נדמה לי שפורד הוא פשוט יציר דמיוני, מהאופן שבו הוא עונה על אהבתי לספרות ועל אהבתי למד”ב.

    ויואב, אכן המלצתי על גיימן ופראצ’ט ביחד ולחוד.

    [תגובה]

  5. מאת שחר ,

    15 בJune, 2009 בשעה 20:20

    מסכימה עם רוב ההמלצות שהוזכרו פה, הייתי מציעה גם את קרול ברג (לפחות הראשון),
    ואת זילאזני .

    [תגובה]

  6. מאת avigail ,

    15 בJune, 2009 בשעה 21:32

    רגע אסנת, אז את “עושים היסטוריה” של סטיבן פריי קראת? ספר מטריף על מסע בזמן ומה היה אילו.

    [תגובה]

  7. מאת אורן ,

    15 בJune, 2009 בשעה 22:18

    אני ממש לא אוהב מדע בדיוני. גם אמא שלי לא.
    (האמת שקראתי אולי חמישה ספרים* והם היו מעולים).

    [*סולריס, עריצה היא הלבנה, המדריך לטרמפיסט, סיפורים קצרים של אסימוב ובטח עוד משהו]

    [תגובה]

  8. מאת אורית ,

    19 בJune, 2009 בשעה 00:41

    גם אני עוד לא נשביתי בז’אנר, אבל אני לא מאבדת תקווה.
    הזיכרון העיקרי שלי מקריאת ספר מד”ב (שאין מצב שאני אזכור איזה – אם כי בהחלט יש מצב שאת תזכרי) היה הפעם האחרונה שקראתי ספר כזה, לפני 20 שנה, בבסיס ביריחו, אחרי ימי עבודה מפרכים נפשית במחסומים, בזמן שמישהי אחת היתה מתרגמת מצרפתית ואנגלית!
    את חושבת שזה קשור?
    לילה טוב :-)
    אורית.

    [תגובה]

  9. מאת אביגיל ,

    19 בJune, 2009 בשעה 09:08

    וואלה? יש לי בלאק אאוט גמור מהשבוע הזה.
    אולי אחרי 20 שנה כדאי שתנסי שוב? 8)

    [תגובה]

  10. מאת יוס ואחיו ,

    24 בJune, 2009 בשעה 21:45

    נסי גם את זילאזני.

    גם לפני היות מרטין (או ליתר דיוק, לפני שהוא עבר לגמרי לפנטסיה, אחרי קצת סיפורי מד”ב – שאחד מהם, ‘שיר לליאה’, שתורגם באחד מאוספי ‘הטוב שבטוב’, הוא מהטובים שנכתבו), היו מורקוק, קאי, דונאלדסון, אדינגס, ברוקס ועוד.

    כדאי גם לבדוק שמות מהעבר הרחוק, כמו מרווין פיק, א. ר. אדיסון ולורד דאנסני.

    [תגובה]

  11. מאת אביגיל ,

    24 בJune, 2009 בשעה 22:00

    היי י.ו,
    המון שמות שאני לא מכירה (חוץ מקאי). רשמתי לי, תודה!

    [תגובה]

  12. מאת נועה ,

    7 בJuly, 2009 בשעה 08:17

    אמא שלי ממש לא מתחברת למדע בדיוני או פנטזיה (מה זה השטויות הזה). אני לעומת זאת קראתי כל ספר שהצלחתי להניח עליו את ידי מאסימוב ועד הרברט (חולית). לפני מספר(שבע?) שנים התוודעתי לספר “המשחק של אנדר” שכתב אורסון סקוט קארד ומאז קראתי את כל ספרי הסדרה של אנדר וגם את הסדרה המקבילה וגם את יתר ספריו של קארד שתורגמו לעברית. עד היום מכל ספרי המדע בדיוני שקראתי אנדר עומד ראשון אצלי. אני כמובן לא בוחלת בפנטזיה ו”חוק הקוסמים הראשון” (טרם הגעתי לשני) של טרי גודקינד הוא אחד שבהחלט השאיר עלי רושם.
    לא הכרתי את ג.ר.ר. מרטין, אבל בהחלט עשית לי חשק:-)

    [תגובה]

  13. מאת איריס ,

    27 בSeptember, 2009 בשעה 20:42

    לא מד”ב אבל פנטסיה ובהחלט עוסק במעברי מגדר, תקופות ועוד.
    אורלנדו, מאת וירג’יניה וולף

    [תגובה]

  14. מאת לוח מודעות ,

    21 בJanuary, 2010 בשעה 14:18

    ממליצה בחום על רומח הדרקון ענבר ודם של ויס מרגרט
    ומגדיר המפלצות מהד 4 ‘ של וויאט ג’יימס שוברט סטפן מירלס מייק
    פוסט מרתק אוהבת (-:

    [תגובה]

  15. מאת בילי ב. ,

    4 בApril, 2011 בשעה 21:49

    איזה קטע עם האמהות האלה. כי אמא שלי כנ”ל, הכירה לי את אסימוב (יש להגות במבטא רוסי) ועוד כהנה וכהנה.
    תודה על רשימת הספרים מוסיפה מייד לרשימת הקריאה.
    רק רוצה להוסיף טיפ חשוב. חשוב מאד מאד לקרוא באנגלית, כי התרגומים בעברית של רב הספרים האלה, יגרמו גם לתיכוניסט מחוצ’קן לעזוב את הז’אנר.

    [תגובה]

    אביגיל Reply:

    היי בילי,

    הטיפ שלך נכון לא פעם, אבל יש יוצאי דופן. למשל חלק מכרכי ‘שיר של אש ושל קרח’ תורגמו ע”י יעל סלע-שפירו ועידית שורר, שתי מתרגמות משובחות, אז שווה לבדוק כל ספר לגופו.

    [תגובה]

השארת תגובה

Powered by WP Hashcash