29.06.10

הסיפור שלא נגמר ואז נגמר

נושאים ספרים, שבדיה, תרגום, יומן קריאה בשעה 10:15 מאת אביגיל

מילניום – עוד לא נתקלתי בסדרה שמתאפיינת ברמה כל כך לא אחידה של הספרים; כל אחד מהם סגרתי בתחושה שונה לגמרי. אמנם יצא שקראתי כל ספר בשפה אחרת, אבל עם כל הערכתי למלאכת התרגום קשה לי להאמין שהתרגום משפיע עד כדי כך.

בפרקים הקודמים:


Noomi Rapace המקסימה בתפקיד ליסבת סלאנדר.

הספר השלישי, The Girl Who Kicked the Hornets’ Nest, הוא סיפור אחר לגמרי. לדעתי לא שזפה אותו עין עורך, יש שם פסקאות שלמות ולפעמים עמודים שלמים של חזרות טרחניות. לסטיג לארסון אין שום אמון בקוראיו, הוא דוחף להם את העובדות לגרון, ואז שוב ושוב ולא משאיר שום מסתורין שהקורא יכול לפענח לבד. זה לא שאין ארועים מפתיעים או מותחים אבל הכל עטוף במלל אינסופי, ובמין תחושה שזה ספר שנכתב מתוך בולמוס וצורך להכניס ה-כ-ל בין כריכה לכריכה. אם הגיבור יושב לשיחה בבית קפה אז הקורא יידע את כתובת המקום, איך הוא מעוצב, מה בדיוק הזמין כל אחד והאם גמר כל מה שבצלחת.
לארסון כאילו חזה את מותו בטרם עת ופשוט דחף לספר את כל הסוגיות הסוציאליות והפוליטיות שמטרידות איש שמאל: אלימות נגד נשים, פליטוּת פוליטית, שימוש מופרז בכוח, הפלייה על רקע העדפה מינית, כליאה בכפייה, פערים סוציאלים ועוד ועוד ועוד. כל סוגייה כזאת ראויה לספר בפני עצמה אבל הריבוי שלהן נהיה פארודי באיזשהו שלב. חוץ מזה לא נשארה מחוץ לספר אף רשות מרשויות החוק והאכיפה השבדיות, על שלל מחלקותיהן, מה שהופך את העלילה לגדושה עד אין קץ בדמויות חדשות וממש קשה לעקוב אחרי כולן.

רק בזכות הגיבורים, בלומקוויסט וסלאנדר, שכבשו את לבי בספרים הקודמים קראתי את הספר עד הסוף, אבל לא פעם הרגשתי שהספר עומד כמכשול ביני לבין הדמויות.

נורה אפרון חשבה דברים דומים וכתבה פרודיה משובחת:
The Girl Who Fixed the Umlaut
(ותודה לענבל על הלינק).

4 תגובות »

  1. מאת מישמיש ,

    29 בJune, 2010 בשעה 16:45

    כאמור, אני ראיתי רק את הסרטים ונהניתי מאוד מבידור מותח וקליל.
    אני חושבת שיש כאן סוגיה מעניינת של הבדלי תרבות. בסקנדינביה הטרילוגיה הזו זכתה להצלחה מסחררת, אבל מעולם לא שווקה או נצרכה כיותר מספרי מתח אפקטיביים ומותחים בעלי ערך מוסף שמאלני שנותן להם טויסט. כמובן מותו של לארסון תרם גם הוא למכירות.
    ומכל הביקורות השונות שקראתי על הספרים בעברית (חוץ מהבקורות שלך) עולה כי בישראל לסדרה הזו נדבקה גם תוית איכות, שמתייגת את הספרים האלה כיותר טובים או אנינים ממה שהם באמת, ואולי כאן הבעיה, הנטיה לתייג ספרויות ‘אקזוטיות’ כאיכותיות יותר, ולא משנה לאיזה ז’אנר הספר שייך.
    ואגב, מזל טוב על צאת התרגום החדש של אדמסברג, אני אשיג בהזדמנות!

    [תגובה]

    אביגיל Reply:

    היי, מישמיש,
    מעניין לקבל את הזווית הסקנדינבית. אני ראיתי את הסרט השני – אכן אפקטיבי ומהנה. היה כיף לראות את נופי סטוקהולם וסצינה אחת אפילו צולמה בבית קפה שהכרנו :)

    החדש של אדמסברג מומלץ מאוד. יותר טוב מ’האיש ההפוך’. אם תקראי ספרי לי מה דעתך.

    [תגובה]

  2. מאת גלית חתן ,

    6 בJuly, 2010 בשעה 16:23

    אני מנסה להבין: האם לדעתך אפשר לקרוא את השני והשלישי, בלי להתייחס לראשון כלל?
    וגם: האם הספר תבע ממך מאמץ בהיותו טרחני, ואם כן, למה אותו לא נטשת ואת הראשון כן?

    תודה :)

    [תגובה]

    אביגיל Reply:

    הי גלית,
    אני חושבת שמבחינת מה אפשר + מה כדאי אז: לקרוא את השני בלבד.

    את הראשון עזבתי ממש בעמודים האחרונים מתוך תחושת גועל שלא איפשרה לי להמשיך לקרוא. הספר השלישי סתם עייף אותי למוות. כנראה שבספר השני נקשרתי מספיק לדמויות כדי שארצה לדעת מה קרה בסופן.

    [תגובה]

השארת תגובה

Powered by WP Hashcash