17.05.09

הטוב הרע והמכוער

נושאים ספרים, שבדיה, תרגום בשעה 09:29 מאת אביגיל

את חודש אוגוסט אבלה עם הדב והילדים בשבדיה. לכבוד העונג הקריר הזה ייגעתי את מוחי בחיפוש אחרי נושא לפוסט שבדי ומצאתי:
שני סופרי מתח שבדים, לשניהם גיבור בלש שמככב בכמה ספרים, האחד נפלא והשני – שומר נפשו יירחק.

נתחיל בטוב: הנינג מנקל וגיבורו הבלש וולנדר
וולנדר הוא בלש כבד גוף ולא סימפטי במיוחד כבן חמישים, הוא עובד בתחנת משטרה בינונית בייסטד שבדרום שבדיה. הוא חולה סוכרת, גרוש, יחסיו עם אביו ובתו – האנשים הקרובים אליו ביותר, אינם נעדרי חיבה, אבל מגושמים למדי והוא שותה הרבה, אפילו במושגים שבדיים. הוא הדבר הכי רחוק מאיש משטרה מבריק ויעיל, שאפשר להעלות על הדעת. הספרים הארוכים הם חתירה איטית, כמעט בזמן אמת נדמה לפעמים, לפתרון התעלומה. והקורא תמיד בעמדת יתרון על וולנדר מפני שהוא יודע לפניו מי הרוצח. הנוף ומזג האוויר משחקים תפקיד ראשי ושבדיה של מנקל  היא אלימה, שונאת זרים, צינית ותאבת בצע. (נשמע מוכר?) ההפך הגמור ממדינת הרווחה שכולנו אוהבים לאהוב. דרך העיניים של וולנדר, גם שבדיה היא ארץ אוכלת יושביה.

כל מה שתיארתי עד עכשיו לא נשמע מגרה במיוחד ובכל זאת הספרים שלו נהדרים. מה סוד הקסם? אולי הצצה לתרבות רחוקה (הידעתם שבבתי דירות שבדים יש מכונת כביסה משותפת במרתף?), גיבור אנושי מאוד, מעורר אהדה על אף או אולי בגלל מגרעותיו וכתיבה משובחת.
שניים מהספרים בסדרה תורגמו לעברית: “זרים ללא פנים” ו”הסחת דעת”. מי שקורא בשפות אחרות יכול לקרוא ספרים רבים אחרים בסדרת וולנדר וגם ספרים בשתי סדרות מתח נוספות של מנקל, שבאחת מהן הגיבורה היא לינדה וולנדר, הבת של.

Wallander

קנת בראנה מגלם את וולנדר בסדרה בריטית

ועכשיו לגרוע: סטיג לארסון בטרילוגיית הספרים שלו – מילניום
יהיו כאן ספויילרים, מי שרוצה לקרוא את הספר שיחזור בפוסט הבא, אבל שלא יגיד שלא הזהרתי.
נתחיל בחדשות הטובות: הספר לא תורגם לעברית, אבל מכיוון שזה רב מכר בינלאומי אין לי ספק שאחת ההוצאות תעוט עליו ובקרוב נראה אותו על מדפי החנויות. הספר אמנם טרם תורגם אבל מודן כבר קנו את הזכויות. הספר תורגם והוא נקרא בעברית “נערה עם קעקוע דרקון”.
זה ספר ארוך שמתחיל בצורה נחמדה ואפילה: עיתונאי כלכלי שנאלץ לפרוש ממשרתו מוצא את עצמו מחפש נערה שנעלמה לפני 20 שנה. בתור העוזרת שלו בחורה מגניבה, מסתורית, גותית. אבל אז, בעשרים העמודים האחרונים מתבררת התעלומה והיא כוללת לא פחות מ(ספויילר!):
גילוי ע*יות (הומואי וסטרייטי)
אח או*ס את אחותו בהוראת אביהם ולעיניו
רצח אב
חטיפת זונ*ת ורציחתן במרתף ביתו של הרוצח שהפך למאורת עינויים
סד*זם
ועוד כל מיני פרפראות בשביל התענוג.
(הכוכביות הן לא טעות וולא מטעמי צניעות יתר, זה רק כדי שלא יגיעו דווקא לכאן כשמגגלים את המילים האלה)

לא גמרתי את הספר. עצרתי ארבעה עמודים לפני הסוף . הספיק לי. סף הגירוי של לארסון מחריד בעיני. ברור שסופר טוב – מנקל למשל – יכול לזעזע את הקורא ולהעביר את המסר עם הרבה פחות דם וזרע. מה שלא ברור לי זה איך הטרילוגיה של לארסון כל כך מצליחה. אני, כהרגלי, מאשימה לא מעט את הטלוויזיה בחשיפה לאלימות ובהעלת סף הגירוי לשיאים חדשים.

מיד אחרי התועבה הזאת של לארסון וכדי “להשיב את אמוני” בספרות הבלשית קראתי ספר של סימנון שמוכיח איזה מטעמים וכמה מתח אפשר להפיק בלי סנסציות, בלי סקס בוטה ואלימות משולחת רסן כשאתה סופר מצויין באמת.

[כאן אפשר לקרוא איך במפתיע נהניתי מאוד מהספר השני בסדרת מילניום.]
[וכאן כתבתי על הספר השלישי בטרילוגיה.]

Millemium

הכריכה הצרפתית המשובחת שהפילה אותי בפח


15 תגובות »

  1. מאת מישמיש ,

    17 בMay, 2009 בשעה 12:34

    נראה לי שאני אחת מארבעת האנשים היחידים בסקנדינביה שלא קראו את לארסון, ולא נראה לי שגם אקרא, למרות הסקרנות.
    גם את מנקל לא קראתי, נדבקה לו כאן תדמית די בינונית, אולי שווה לנסות בכל זאת.
    לעומת זאת, הייתי בייסטד, עיר חביבה וקטנה (עם אכסניות וטבע בסביבה!).
    ובקשר למכונות הכביסה המשותפות- ברור! גם כאן זה ככה ברוב הבתים המשותפים, יש לנו שלוש מכונות במרתף ומיבש כביסה תעשייתי. זה חוסך כסף וידידותי לסביבה (נראה לי…) ונראה לי היום כמו דבר מובן מאליו, הבעיה היחידה היא שאנחנו גרים בקומה הרביעית וקשה לרדת למטה עם שקי הכביסה.
    והמלצה על ספר שבדי של סופרת נורווגית- A Blessed Childe של Linn Ullman , הבת של אינגמר ברגמן וליב אולמן. ספר יפהפה, מדויק, כואב. וגם מתאר בצורה די טובה הווי שבדי קייצי. אחד הספרים הכי טובים שקראתי השנה.

    [תגובה]

  2. מאת avigail ,

    17 בMay, 2009 בשעה 13:02

    מעולה מישמיש,

    כשאני בחו”ל אני אוהבת לקרוא ספרות מקומית, אז לין אולמן נכנסת מיד לרשימה.

    [תגובה]

  3. מאת הדב ,

    17 בMay, 2009 בשעה 17:18

    אחד הדברים שאני אוהב בוואלנדר זה הריאליזם של עבודת המשטרה.
    יותר מאצל כל סופר אחר, זה מרגיש אמיתי.
    מערכות היחסים שלו עם השוטרים האחרים ועם הבוסים שלו מתוארות נהדר.
    החקירות לא מבריקות בצורה שרלוקית אלא סיזיפיות.
    העובדה שהקורא נחשף גם לצד הפושע מבטל את הצורך המעצבן של הסופר לתעתע בקורא והופך את הספור למותח יותר לטעמי.

    [תגובה]

  4. מאת צוני ,

    17 בMay, 2009 בשעה 18:37

    אל וולנדר הגעתי במקרה והייתה זאת אהבה ממבט ראשון; את הספר השני כבר חיפשתי וקראתי בכוונה מלאה.
    הקצב האיטי של העלילה, שמשתלב עם הבעיות בעבודה והצרות “מבית” (המעגל המשפחתי והפיזי) יוצרים צמה קלועה מורכבת ומושלמת. כל חלק בצמה אף הוא מורכב מחלקים רבים כמו, לדוגמא, המצב האישי שמושפע ממערכות יחסים דפוקות עם האב, הבת והחברה מריגה; בריאות מדורדרת מחוסר טיפול (שתיה) ומחסור בזמן (אפילו לכבס חולצה) המלווה כצל את כל העלילה. כל זה מוסיף רבדים רבים, שמשפיעים אחד על השני ויוצרים ויברציות בעוצמות שונות שגורמות לתפניות צפויות (לקורא) ומפתיעות לגיבור.
    אפילו הזוועות מתוארות באורח כל כך עניני, שאתה לא מזועזע ונפחד כמו בספרים מז’אנר דומה. וולנדר כל כך אנושי והעבודה שלו כל כך “עבודה ” ולא זיקוקין די נור של עבודת משטרה שמוכרת לנו מסדרות משטרה, שכמעט צפוי לפגוש אותו בחדר המדרגות שלי, שלך, של כולנו.
    קחו את הספרים של הניג מנקל, תתרגעו ותפליגו לעולם של ספרות טובה.

    [תגובה]

  5. מאת Solange ,

    19 בMay, 2009 בשעה 12:27

    איזה ספר של סימנון קראת? גם אני אוהבת אותו.
    התחילו בצרפת לפני כעשרים שנה (אולי אפילו יותר) סדרה על פי הספרים שלו שנקראת ‘Maigret” על שם הגיבור שלו. יש עד עכשין יותר מחמישים פרקים. הגיבור הוא תמיד השחקן BRUNO CREMER. איש כבד גוף, כבד לשון, איטי וקשור מאוד לאישתו (זה חשוב כי הוא לא נופל במלכודות של בלונדיניות נציאות!). מה שמעניין מאוד בסדרה הזאת זה שכל פעם במאי אחר לוקח את הפרוייקט. כך שלא ניתן לדבר על אחידות סיגנונית. אך בכל זאת הנופים החוורים, הדמויות המשומרות בבורגנות קנאית, השנאה המבצבצת מכל פינה, יוצרת עולם שסמנון (לפי דעתי הצנועה) לא היה מתכחש לו. ראית פעם סרט כזה?

    [תגובה]

  6. מאת avigail ,

    19 בMay, 2009 בשעה 13:00

    אני מאוד אוהבת את הספרים של מגרה ובד”כ בוחרת בהם כשבא לי סימנון. כמה מסיפורי מגרה תורגמו, תרגום יפיפה – אם לשפוט על פי אחד הספרים שקראתי, על ידי יהושוע קנז ויצאו לאור בעם עובד.
    את הסרטים אני זוכרת, ומאוד לטובה, משידורים בערוץ הראשון.

    [תגובה]

  7. מאת שירה ,

    21 בMay, 2009 בשעה 08:38

    הופתעתי לראות שיש ספרים של מנקל אפילו בספרייה המקומית המצ’וקמקת שלי כאן בקליפורניה. מחר אני אלך לשאול אחד וגם את הספר של מרגרט אטווד שהמלצת עליו בפוסט קודם.
    חדשה כאן אבל כיוון שגם את לא אהבת את משאלה אחת ימינה של אשכול נבו (צימר בגבעתיים דווקא כן אהבתי) ואת הספר של איילת וולדמן (המותחנים הראשונים שלה לא רעים, כשהיא מנסה לכתוב ספרות “יפה” היא נכשלת לדעתי), יש סיכוי שאוהב את הספרים שהמלצת.

    [תגובה]

  8. מאת יעל ,

    21 בMay, 2009 בשעה 22:32

    קראתי את שני הספרים של מנקל שתורגמו לעברית, ואהבתי אותם מאוד (למרות שקצת אחר כך התקשיתי להירדם, מרוב החשיפה לרוע…); אבל מה שמתסכל הוא שמשום מה מדובר בספר הראשון בסדרה – ואחריו הספר החמישי(!). וזה רלוונטי, לעומת סדרות בלשים אחרות שבהן זה אולי פחות משנה באיזה סדר קוראים את הספרים, כי הרבה מהיופי שבספרים נמצא גם במערכת היחסים של וולנדר עם המשפחה שלו – אביו, בתו, קולגות וכו’. מערכות היחסים האלה מתפתחות ומשתנות לאט לאט, והקפיצה הזו על שלושה ספרים (וכמה וכמה שנים בחייו של וולנדר) די מפריעה מהבחינה הזו.

    [תגובה]

  9. מאת avigail ,

    21 בMay, 2009 בשעה 22:51

    שירה,
    אני מקווה שלא תתאכזבי, אבל את הולכת כאן על שני קַליברים רציניים אז אני לא כל כך חוששת. אם יהיה לך כוח לחזור ולספר מה חשבת – אשמח.
    לא ידעתי שאיילת וולדמן כתבה מותחנים, אבל הספר שלה לא השאיר בי שום חשק לנסות עוד משהו ממנה.

    יעל,
    את צודקת לגמרי, היחסים של וולנדר מהותיים לסדרה. אני קראתי את הספרים בצרפתית, פחות או יותר על פי סדר הופעתם, אז ליוויתי את וולנדר בצורה כרונולוגית. מעניין מה היו השיקולים של זמורה ביתן לקפוץ מהראשון לחמישי.

    [תגובה]

  10. מאת אסתי ,

    26 בAugust, 2009 בשעה 20:38

    מעניין
    כי מוולנדר לא התפעלתי ולעומת זאת את הנערה עם הקעקוע לא הצלחתי להניח מהיד עד שלא סיימתי. מאוד אהבתי. מאוד.
    ועוד אכתוב על זה כמובן בהמשך.

    [תגובה]

  11. מאת אביגיל ,

    26 בAugust, 2009 בשעה 20:54

    בואנ’ה את זריזה.

    באמת מעניין כי מצאתי שטעמנו די דומה ולארסון ממש עורר בי בחילה פיזית.
    אבל ברור לי שאני במיעוט ואפילו הודיעו לי בבית שעכשיו משיצא התרגום בעברית הוא ייקרא גם ייקרא. גיס חמישי, מה יש להגיד ;)

    [תגובה]

  12. מאת אסתי ,

    27 בAugust, 2009 בשעה 17:49

    בדיוק יצא לי לדבר היום עם חבר שהבאתי לו מתנה את אקונין האחרון שמסתבר שהוא קורא אותו, והסתבר שבאופן מפתיע הוא גם סיים לפני כמה ימים את הנערה עם הקעקוע ונורא התלהב.
    מה שכן, אני בהחלט מסכימה שזו לא ספרות גדולה. בהתחלה אפילו היה לי קצת קשה עם דרך הכתיבה שאיכזבה אותי. אר כך לא יכולתי כבר לעזוב. היכולת שלו לתאר דמויות ולבנות סיפור – לעילה ולעילה. בקיצור לא יכולתי לעשוב כאמור

    [תגובה]

  13. מאת אסתי ,

    27 בAugust, 2009 בשעה 17:56

    לעזוב כמובן ולא לעשוב כמו שיצא לי בטעות

    [תגובה]

  14. מאת ג'וליאנה ,

    8 בSeptember, 2009 בשעה 12:14

    ניסו לדחוף לי את הספר באחת מחנויות הרשת וזה כבר דחה אותי (עיינתי בספר אחר מאותה סדרה )
    ומה כריסטינה ריצ’י עושה על העטיפה הצרפתית?
    (באמת עטיפה יפהפייה)

    [תגובה]

  15. מאת הפלגה מס’ 85 של הנת"ב – קצרה | עמי סלנט ,

    27 בMarch, 2012 בשעה 08:11

    [...] רוח מסויימת אני רוצה להתוודות שבעודי בועטת ומצווחת נגד ‘נערה עם קעקוע דרקון’ מאת סטיג לארסון נכבשתי בקסמו של [...]

השארת תגובה

Powered by WP Hashcash