18.02.10
משנכנס אדר מרבין בריצה
קוראי הבלוג שאינם מכירים אותי במציאות נחשפים רק לצד אחד (מישהו אמר גבה מצח?) של אישיותי. ובכן חברים, יש עוד. דווקא לכבוד פורים בא לי לקרוע לרגע את המסכה ולהאיר חלק בחיי שלא קשור בכלל לספרים ותרגום. משהו שתפס אותי קשות לפני כארבעה חודשים והפתיע אותי ואת הסובבים אותי רק טיפל’ה פחות מהעובדה שפתחתי בלוג.
התחלתי לרוץ!
כן, אני עושה ג’וגינג בפארק. הקוּליוּת האולטימטיבית, אם שואלים אותי. וגם חלום ישן שלי. תמיד הסתכלתי בהערצה על רצים ובעיקר על רצות. זה כל כך הגיוני: לא תלויים באף אחד, לא משלמים לאף אחד ואפשר לעשות את זה מתי ואיפה שרוצים. רק נועלים נעלי התעמלות, מתחברים ל MP3 והופה. גאוני. אבל הרתיעה – שהרי מאז הטירונות לא רצתי וגם אז זה לא היה כזה גליק – הרחיקה אותי מהמדשאות.
אז איך פתאום? ריצת ה 10 ק”מ הלילית שאירגנה חברת נייקי בת”א חלפה מתחת לבית שלי והיה בה משהו כל כך מעורר שעוד באותו שבוע (!) התחלתי לרוץ בעצמי. עזבו את המיתוג, נכון שהיה שם צד מסחרי ובכל זאת זה היה גם מרוץ עממי מקסים. אתם לא מאמינים כמה אנשים שטפו את הרחוב: צעירים ומבוגרים, נשים וגברים, ספורטיבים ופחות. והיתה כזאת אנרגיה מעולה באוויר (טוב, זה היה בתחילת המרוץ, אני מניחה שאחרי כמה קילומטרים היו שם בעיקר זיעה ותשישות) שממש רציתי גם. מכיוון שלא ידעתי איך מתחילים חיפשתי חומר ברשת והגעתי לשלושת כללי הזהב:
א’ – רוצי לאט יותר ממה שאת חושבת שאת צריכה.
ב’ – רוצי מרחק קצר יותר ממה שאת חושבת שאת צריכה.
ג’ – רוצי יותר פעמים בשבוע ממה שאת חושבת שאת צריכה.
אוקיי, עם זה אפשר לעבוד. החלטתי שארוץ שלוש פעמים בשבוע. סיפרתי לכל העולם ואשתו שממחר אני רצה כדי שאתפדח קשות אם אתנקנק. אחר כך התחלתי בחיפוש מוזיקה לריצה וככה הגעתי לתוכנית אימונים להורדה ב MP3. זה אימון של 40 דק’, אבל אפשר לפרוש בכבוד אחרי 20 או 30 דק’. בתכלס יושב באוזן מאמן חלק לשון, ועל רקע מוזיקה בקצב המתאים מחלק מדי פעם הוראות: עכשיו תרוצי מהר, עכשיו לאט, עכשיו הליכה מהירה וכד’. כמובן שזה באנגלית ולא חף מווריאציות על you-can-do-it , אבל ברמה שאינה מצריכה עצירה בצד להקאה.
אז התחלתי. בקטן. ב 4 דקות ריצה רצופה וזהו. אם מישהי רוצה לרוץ וחושבת שלא תוכל לרוץ אפילו 4 דקות רצוף, אפשר גם 3 או 2 או להתחיל מהליכה מהירה ומשם להתקדם לריצה. בשלב מסוים עזבתי את תוכנית האימונים ואני יכולה לדווח בגאווה שהיום אני רצה שלוש פעמים בשבוע, 20 דק’ (3 ק”מ) בכל פעם. ועוד היד נטויה (למרות ש- אללי – אין לי מושג איך בכלל אפשר לרוץ יותר מ 20 דק’! הנחמה שלי היא שאותו דבר חשבתי כשרצתי רבע שעה).
[רציתי לצרף כאן לינק להורדה של תוכנית האימונים אבל משום מה כרגע אפשר להוריד אותו רק אחרי הרשמה למירוץ. אבל המעוניינים מוזמנים לשלוח לי מייל ואשלח חזרה לינק למקום איחסון שלי שאפשר להוריד ממנו את הקובץ.]
פורים שמח!
מאת ענבל שגיב ,
18 בFebruary, 2010 בשעה 09:48
וואו, באמת מפתיע ומרשים.
אני עוד מנסה לשנס מותניים כדי להתחיל ללכת…
[Reply]
מאת מרמיט ,
18 בFebruary, 2010 בשעה 10:26
קודם כל, כל הכבוד! מעבר לתועלת הגופנית, פעילות גופנית שוטפת כזאת גם טובה לבריאות הנפשית. את בטח מרגישה את זה.
אני, אחרי אי אילו התחלות מבטיחות שלא קיימו, מסתפק כרגע בהליכת בוקר של חצי שעה בערך. לפעמים, כשאני מרגיש ממש טוב ונמרץ, אני משלב את זה בקצת ריצה.
אבל גם אם אני רק הולך, אני מרגיש איך זה משנה לי לגמרי את הבוקר, מסלק את צינת הבוקר מהגוף ואת קורי העכביש מהמוח.
בימים שלא יוצא לי ללכת, אני לא מבין איך יכולתי לחיות ככה כל הזמן עד לא מזמן.
[Reply]
אביגיל Reply:
February 18th, 2010 at 13:15
ריצת בוקר טובה (ובטח גם הליכה) עושה לי טוב לכל היום. אולי זה האנדרופינים או אפקט אחר של המאמץ ואולי זו פשוט הטפיחה המנטלית על השכם…
[Reply]
מאת אורית ,
18 בFebruary, 2010 בשעה 11:14
אותי כבר סחפת. אני חייבת לציין שהמחשבה עליך רצה – עשתה לי את זה. אמנם עד עכשיו רק פעמיים, אבל בדיוק התבטלו לי שיעורי היוגה בימי שישי 🙂
[Reply]
מאת רוני ,
18 בFebruary, 2010 בשעה 11:59
אני רוצה את הקובץ, אפשר?
רצתי עד לפני כמה חודשים, עד שנדפקו לי הרגליים מזה. תשמרי על עצמך, אם כואב, תבדקי מה קורה, ותהני. אין על האדרנלין של הריצה.
[Reply]
אביגיל Reply:
February 18th, 2010 at 13:16
שלחתי 🙂
[Reply]
מאת ענת הראל ,
18 בFebruary, 2010 בשעה 16:58
אביגיל אהובה!
אני גאה בך ! אבל באמת!
אני חושבת ששנת היום הולדת העגול שלנו היא הזדמנות מצויינת לעשות בדיוק את כל מה שהבטחנו לעצמינו כבר שנים ולא הצלחנו.
אני למשל החלטתי להיות יותר רגועה , נינוחה ורכה ומכיוון שנכשלתי עוד לפני שניסיתי אז במקום זה אני אלך ללמוד גלישת גלים!
נשמע הגיוני , לא?
תמשיכי בדיוק כך ואת זוכרת שאם את צריכה יעוץ/תמיכה טכנית/תמיכה נפשית- אז אני תמיד כאן בשבילך…
ענת
[Reply]
מאת שירה ,
18 בFebruary, 2010 בשעה 17:48
כל הכבוד לך! אני כבר מזמן רוצה לחזור לרוץ (וגם לשחות ולרכב על אופניים כדי לעשות טריאתלון – חלום חיי) אבל משום מה הדברים מתעכבים.
אשמח אם תשלחי לי את הלינק לקובץ. נראה לי שזה בדיוק מה שאני צריכה. ועצה קטנה ממי שרצה והפסיקה – אל תפסיקי. מאוד מאוד קשה לחזור אחרי שמפסיקים. שיהיה בהצלחה.
[Reply]
מאת ערן ,
18 בFebruary, 2010 בשעה 22:37
כל הכבוד! כמעט כל יום אני אומר לעצמי “מחר מתחילים ללכת/לרוץ” וזה לעולם לא קורה.
תוכלי לשלוח לי קישור לקובץ? אולי זה ידרבן אותי.
[Reply]
מאת ליבי ,
22 בFebruary, 2010 בשעה 10:52
כל הכבוד! המון הצלחה! הmp3 הזה נשמע שוס!
אני עצמי לא מצליחה להתמיד בשום דבר שכזה.
התחלתי הליכות בוקר ומצאתי את עצמי הולכת בניחותא לכיוון בית הקפה.
התחלתי שיעורי אופניים (אבא ואמא לא הסכימו כשהייתי קטנה למרות שאמא שלי ידעה לעשות דווארות) וגם את זה זנחתי לאנחות בתואנות שוא…
[Reply]
מאת חזי שטרנליכט ,
1 בMarch, 2010 בשעה 14:11
וואוו איזה אוצר של בלוג. שמח לגלות אותו.
תוכלי לשלוח גם לי את הקובץ המדובר?
[Reply]
מאת תמר ,
7 בMarch, 2010 בשעה 06:10
כל הכבוד אביגיל!
… חיבבתי את צירוף המקרים כי בדיוק פרסמתי רשימה על ההליכות שאני עושה….
[Reply]