26.03.09
זבנג וסיימנו
כולם מסיימים, אף אחד כבר לא גומר. גל צדקנות עכור שטף את הארץ ומחק את השורש ג.מ.ר.
בזמן הצונאמון גרתי בחו”ל ואולי בגלל זה כל מי שמסיים לידי מצמרר אותי כמו חריקת ציפורן על לוח.
ועל מה המהומה? אם אני אומרת “גמרתי את הסלט”, גיחי, מישהו חושד בי שהירקות הכניסו אותי לפירכוסים אורגזמתיים? תראו לי את היקום המקביל שבו זה קורה ואתחיל לארוז.
למה להחליף את המילה הפשוטה והפסקנית “גמר” שבמצלול שלה אפשר לשמוע רמז לסופה של פעולה ולהחליף אותו ב”סיים” הרופס וחסר האופי?
עד היום הצקתי רק לסובבים אותי ובעיקר לילדיי. בכל פעם שהם אומרים שסיימו משהו אני אומרת להם “בגן/ בי”ס אתם יכולים לסיים, אצלנו בבית גומרים”.
אבל היום אני רוצה לנצל את הבמה המכובדת ולצאת בקריאה נרגשת לקוראי הבלוג (כל השניים וחצי): תגמרו, באמא’שכם!
מאת דבש ,
26 בMarch, 2009 בשעה 14:18
ירקות אורגזמיים זה בהחלט רעיון טוב. גם אני אורז.
[Reply]
מאת אורית ,
26 בMarch, 2009 בשעה 16:38
הכי נורא זה ילד שיושב בשירותים ורצה שינגבו לי, וצועק “סיימתי!!!”
[Reply]
מאת avigail ,
26 בMarch, 2009 בשעה 18:03
גם בעיני זה נשמע הכי נורא אצל ילדים, בעיקר כי נדמה שהם בכלל לא מכירים את המילה השנייה.
בשנה הבאה אני מתכננת להיות האמא המטורללת שתבקש מהגננות להחזיר את השורש ג.מ.ר לשימוש.
[Reply]
מאת avigail ,
26 בMarch, 2009 בשעה 18:05
היי דבש,
ממש
I’ll have what she’s having
😛
[Reply]
מאת ורדי ,
27 בMarch, 2009 בשעה 13:27
אני לגמרי מסכימה שאם אנשים היו גומרים יותר, העולם היה נראה יפה יותר…
[Reply]
מאת אורית ,
28 בMarch, 2009 בשעה 10:16
בעקבות הפוסט שלך התחלתי לחשוב אם כל העניין הזה לא התחיל בעצם מאיזה ניסיון חיקוי למונח בשפה האנגלית – אחרי שכבר לא נהוג להגיד to come (גם אם כותבים את זה אחרת)…
[מה שגורם לי לחשוב על פרשנויות מאוד יצירתיות לשיר של דיויד ברוזה – באנו לכאן, מתחת לשמיים…]
😳
אורית.
[Reply]
מאת avigail ,
28 בMarch, 2009 בשעה 12:25
היי אוריתה,
אז מה אומרים באוסטרליה במקום to come?
האמת שחשבתי שזאת הפרעה מקומית, זה יהיה עוד יותר מטריד אם מדובר בנוירוזה חובקת עולם 😐
[Reply]
מאת מרב ,
7 בApril, 2009 בשעה 22:16
אני חושבת שזה נובע מרצון של הדיוטות לדבר בשפה גבוהה יותר כדי לשהתדרג. על השורש ג.מ.ר גמרו הגננות והמורות לדעתי, בדיוק כמו שהן החליפו את הקסטה בקלטת.
מצחיק, אבל גם אותי זה הורס (לרעה) לשמוע ילד צועק ‘סיימתי’ בשירותים. וכן, הם לא מכירים את המילה ‘גמרתי’ בכלל לדעתי. הפתרון הוא פשוט להשתמש בפועל ג.מ.ר ולקוות לטוב.
[Reply]
מאת אפרת ,
16 בApril, 2009 בשעה 11:12
נסיונות שדרוג השפה כוללים את העלמותם הלא מובן מהשפה היומיומית של פעלים רבים והחלפתם במשהו על יד, אבל לא בדיוק.
בעיני עצובה במיוחד ההחלפה של “כתב” ב”רשם” שאבד כבעל משמעות אחרת. כך איבדנו שניים במחיר אחד.
[Reply]
מאת avigail ,
17 בApril, 2009 בשעה 18:49
גם “הניח” הכאילו משודרג שתופס הרבה פעמים את מקומו של “שם”‘, נכון?
[Reply]
מאת haveda ,
23 בApril, 2009 בשעה 08:39
גמרתי מהפוסט הזה!
אבל אם נעשה “רגע של סובלנות” אולי נשים לב שאנחנו בעיצומו של התפתחות לשונית, ושבעוד כמה שנים ההגדרות יהיו ברורים יותר:
“גמרתי את הסלט” לעומת “סיימתי לאכול”.
“גמרנו את הקונדומים” לעומת “סיימנו להזדיין”
מה אומרת את ?
😈
[Reply]
מאת צוני ,
2 בMay, 2009 בשעה 12:09
אז אביגיל, אני כן גומרת ואפילו בהתרסה. כמה פעמים ציינתי שגמרתי, ואפשר והרמתי מעט את הקול, כדי שכולם ישמעו; במרבית המקרים – בלי להרים את המבט – תיקנו אותי ל”סיימתי”, אבל אז כשהורם המבט וראו שהמסיימת היא “באה בימים” עם שער לבן התנצלו על התיקון. אני בטוחה שעברה במוחם התהייה האם גם “קשישות” כמוני “גומרות”? כאילו שעם הגיל מחזירים ציוד גמירה לאפסנאות; ובעצם כשאתה לבד אתה גומר לבד לאכול, לישון, להתלבש ואפילו לפעמים לדבר (לבד), אבל אתה גומר ולא מסיים.
אז אני מצטרפת לתנועת “החזרת הפועל ג.מ.ר” ואולי נחזיר גם את הגרש ” ‘ ” העליון כשמקצרים מילה לאות במקום “.” כי ככה זה בעברית: ג’מ’ר’ ולא ג.מ.ר. (ככה זה בלעז). שתי מלים מקצרים לר”ת ומילה אחת מקצרים עם גרש ‘.
בעברית ננצח.
[Reply]
מאת avigail ,
2 בMay, 2009 בשעה 14:50
צוני, אני איתך במאבק הצודק!
😀
[Reply]
מאת יעל ,
26 בMay, 2009 בשעה 09:24
גם אני משתמשת בפעל ‘לגמור’ ולא רק ‘לסיים’ (ואגב, גם ‘להביט’ ולא רק ‘להסתכל’). תמיד חבל לי על מלים שנשמטו משימוש, אז אני משתדלת להשתמש בהן כדי שיהיו פחות זנוחות ומסכנות.
אבל מצד שני, עד כמה שמעייף הטיעון הזה של ‘ככה זה בכל שפה, שינויים והתפתחות’ וכו’, הבסיס שלו נכון – יש דברים שקורים בשפה, ואפשר כמובן להתלונן עליהם, אבל לא מעשי במיוחד.
בעיקר יצא לי לחשוב על זה אחרי שלמדתי פעם באיזה קורס באוניברסיטה (על לשון הפיוט הארצישראלי, אם זה מעניין מישהו), איך בלשון חכמים נעלם לחלוטין הפעל המקראי ‘שָׁב’ במובנו הפיזי – כשהוא כבר מופיע זה רק במשמעות של חרטה (כמו ‘לעשות תשובה’) – והוחלף בפעל ‘חזר’. אני תוהה אם גם אז היו כמה עקשנים כמונו, שאמרו לעצמם ‘אבל מה רע בפעל “שב”? למה כולם התחילו פתאום רק לחזור, ולא לשוב?’ או משהו כזה. 🙂
אני חושבת שמה שהכי מעצבן לגבי ‘גמר’/’סיים’ הוא האנשים שמתקנים, אבל לשמחתי לא ממש נתקלתי בכאלה.
ונקודה אחרונה, צוני: גם אני מקצרת לרוב עם גרש ולא עם נקודה, אבל לדעתי אין שום סיבה לכתוב ג’מ’ר – זה נראה לי הרבה יותר מסורבל מאשר גמ”ר, שמעביר את אותה כוונה (‘זו לא המלה אלא רק אותיות השורש). אבל אולי זו סתם העדפה אישית.
[Reply]
מאת עידית ,
17 בJuly, 2009 בשעה 05:36
רק עכשיו נתקלתי ברשימה הזאת
אז גם אני בגומרות.
סיימתי נשמע כל כך מעושה. (דרך אגב, אני זוכרת שכבר כשהייתי בתיכון הפועל גמר ננטש – וזה היה לפני יותר מ-15 שנה). ככה זה. קונוטציות מיניות ופוריטנים..
בכל אופן – כל זה מזכיר לי את המאמר המקסים של עלי מוהר ב’העיר’ לפני כעשור על ‘תן’ ו’תביא’
(עשיתי חיפוש מהיר ומצאתי לינק עם המאמר:
http://www.ynet.co.il/home/1,7340,L-860-14439-6211763,00.html )
[Reply]
מאת אביגיל ,
17 בJuly, 2009 בשעה 08:15
היי עידית,
תודה על ההזדהות ועל המאמר הנהדר של עלי מוהר.
[Reply]
מאת לוח מודעות ,
11 בFebruary, 2010 בשעה 18:56
גברת בורשטיין מסכימה איתך לחלוטין!
[Reply]