18.02.10

משנכנס אדר מרבין בריצה

נושאים ריצה בשעה 08:38 מאת אביגיל

קוראי הבלוג שאינם מכירים אותי במציאות נחשפים רק לצד אחד (מישהו אמר גבה מצח?) של אישיותי. ובכן חברים, יש עוד. דווקא לכבוד פורים בא לי לקרוע לרגע את המסכה ולהאיר חלק בחיי שלא קשור בכלל לספרים ותרגום. משהו שתפס אותי קשות לפני כארבעה חודשים והפתיע אותי ואת הסובבים אותי רק טיפל’ה פחות מהעובדה שפתחתי בלוג.

התחלתי לרוץ!

כן, אני עושה ג’וגינג בפארק. הקוּליוּת האולטימטיבית, אם שואלים אותי. וגם חלום ישן שלי. תמיד הסתכלתי בהערצה על רצים ובעיקר על רצות. זה כל כך הגיוני: לא תלויים באף אחד, לא משלמים לאף אחד ואפשר לעשות את זה מתי ואיפה שרוצים. רק נועלים נעלי התעמלות, מתחברים ל MP3 והופה. גאוני. אבל הרתיעה  – שהרי מאז הטירונות לא רצתי וגם אז זה לא היה כזה גליק – הרחיקה אותי מהמדשאות.

אז איך פתאום? ריצת ה 10 ק”מ הלילית שאירגנה חברת נייקי בת”א חלפה מתחת לבית שלי והיה בה משהו כל כך מעורר שעוד באותו שבוע (!) התחלתי לרוץ בעצמי. עזבו את המיתוג, נכון שהיה שם צד מסחרי ובכל זאת זה היה גם מרוץ עממי מקסים. אתם לא מאמינים כמה אנשים שטפו את הרחוב: צעירים ומבוגרים, נשים וגברים, ספורטיבים ופחות. והיתה כזאת אנרגיה מעולה באוויר (טוב, זה היה בתחילת המרוץ, אני מניחה שאחרי כמה קילומטרים היו שם בעיקר זיעה ותשישות) שממש רציתי גם. מכיוון שלא ידעתי איך מתחילים חיפשתי חומר ברשת והגעתי לשלושת כללי הזהב:

א’ – רוצי לאט יותר ממה שאת חושבת שאת צריכה.
ב’ – רוצי מרחק קצר יותר ממה שאת חושבת שאת צריכה.
ג’ – רוצי יותר פעמים בשבוע ממה שאת חושבת שאת צריכה.

אוקיי, עם זה אפשר לעבוד. החלטתי שארוץ שלוש פעמים בשבוע. סיפרתי  לכל העולם ואשתו שממחר אני רצה כדי שאתפדח קשות אם אתנקנק. אחר כך התחלתי בחיפוש מוזיקה לריצה וככה הגעתי לתוכנית אימונים להורדה  ב MP3. זה אימון של 40 דק’, אבל אפשר לפרוש בכבוד אחרי 20 או 30 דק’. בתכלס יושב באוזן מאמן חלק לשון, ועל רקע מוזיקה בקצב המתאים מחלק מדי פעם הוראות: עכשיו תרוצי מהר, עכשיו לאט, עכשיו הליכה מהירה וכד’. כמובן שזה באנגלית ולא חף מווריאציות על you-can-do-it , אבל ברמה שאינה מצריכה עצירה בצד להקאה.

אז התחלתי. בקטן. ב 4 דקות ריצה רצופה וזהו. אם מישהי רוצה לרוץ וחושבת שלא תוכל לרוץ אפילו 4 דקות רצוף, אפשר גם 3 או 2 או להתחיל מהליכה מהירה ומשם להתקדם לריצה. בשלב מסוים עזבתי את תוכנית האימונים ואני יכולה לדווח בגאווה שהיום אני רצה שלוש פעמים בשבוע, 20 דק’ (3 ק”מ) בכל פעם. ועוד היד נטויה (למרות ש- אללי – אין לי מושג איך בכלל אפשר לרוץ יותר מ 20 דק’! הנחמה שלי היא שאותו דבר חשבתי כשרצתי רבע שעה).

© Christian Adams

[רציתי לצרף כאן לינק להורדה של תוכנית האימונים אבל משום מה כרגע אפשר להוריד אותו רק אחרי הרשמה למירוץ. אבל המעוניינים מוזמנים לשלוח לי מייל ואשלח חזרה לינק למקום איחסון שלי שאפשר להוריד ממנו את הקובץ.]

פורים שמח!

01.02.10

אווטאר – גירסת הספרייה העירונית

נושאים מד"ב, ספרים, פנטזיה בשעה 08:15 מאת אביגיל

דמיינו כוכב במרחק כמה שנות אור מכדור הארץ. הכוכב בלתי מיושב ברובו ויש בו יערות עצומים ואוקיינוסים. האוכלוסיה הדלילה מורכבת מדמויי אנוש החיים בקהילות שוקקות וקשורים קשר עמוק אל הטבע. הם מספיק שונים מבני אדם כדי לעורר עליונות, תיעוב ופחד ומספיק דומים כדי לעורר אצל אחרים אמפתיה, חברוּת ושאלות של מוסר בקשר לאופן שבו נוהגים בהם. אה, יש גם מושבה קטנה של בני כדור הארץ שמנצלת בכוח את משאבי הכוכב, שבכדור הארץ הם יקרים מפז, בלי שום התחשבות באקולוגיית המקום ובתושביו המקוריים.

אוואטר?

לא בדיוק.

למעשה מדובר בתקציר העלילה של ספר שנכתב כבר ב 1972: העולם כיער מאת אורסולה ק. לה גוין ובתרגומה היפה של תמר עמית. כנראה שהתסריט של אוואטר הושפע מכמה וכמה ספרי מדע בדיוני (כמו שגיליתי כאן) ובכל זאת קשה להאמין כמה אווטאר הוא ‘העולם כיער’, גירסת הפלבאים. זו נובלה מקסימה וחריפה ונפלא לגלות שכבר בשנות השבעים הקול הצלול של לה גוין כרך שאלות מוסר גדולות עם פמיניזם ויחס האנושות אל הטבע.

ועוד מילה על אוואטר: מי שלא ראה שירוץ. באמת. מזמן לא ראיתי סרט כל כך כייפי. הרגשתי כמו ילדה בלונה פארק. מומלץ להפקיד את האינטלקט/ ציניות/ ביקורתיות במלתחת הקולנוע ולצלול לחוויה מתוך כוונה ליהנות. מי שמחפש עלילה צפויה ורדודה לא יתאכזב, אבל בעיני מי שנטפל לעניינים פעוטים כל כך פשוט לא הבין את הסרט 8)