30.12.15

2015 – מילים וצלילים

נושאים כללי בשעה 14:01 מאת אביגיל

רגע לפני 2016 אני רוצה להיפרד מ2015 עם הספרים והשירים (לא בהכרח ילידי 2015) שעשו לי את השנה. אז הנה, בקצרה, כמה מהספרים שהכי אהבתי, ולצידם שירים שכיכבו לי באוזניים (פלייליסט של השירים שכאן ועוד כמה אהובים בסוף הפוסט. הדליקו את הרמקולים).

Station Elevn/ Emily St. John Mandel

Station 11

אני מתה על סופרות קנדיות. השנה התוודעתי לסופרת חדשה, צעירה ומבריקה. בספר האפוקליפטי הזה, השלישי שלה, הספר מלווה כמה דמויות, שחייהן שזורים אלה באלה, לאורך כמה עשורים. ספר קשוח ופיוטי. #לא מומלץ למי שטרם התחסן מפני שפעת החזירים.

 

כולנו יוצאים מגדרנו/ קארן ג’וי פאולר

kulanu

זה עוד לא קרה לי. ספר שתירגמתי היה אחד מהספרים שהכי אהבתי השנה. כתבתי בעבר על הקושי להמשיך לאהוב ספר אחרי שנברת בקרביו במהלך התרגום, אבל הספר הזה כבש אותי. אני לא אגיד עליו כלום, יש בו אלמנט של הפתעה, ואם הצלחתם לחמוק מכל הספויילרים באתרי הביקורת אשריכם.

 

תיקון אחר חצות/ יניב איצקוביץ’

תיקון_אחר_חצות

היהדות האשכנזית של שלהי המאה ה-19 מזמן לא היתה חושנית כל כך. עוד סיבה שאהבתי את הספר – יש בו מבט מפוכח ולא אופנתי על הורות, כפי שכתבתי כאן בקצרה.

 

Career of Evil/ J. K. Rowling

ספר שלישי בסדרה שמיז רולינג כותבת תחת שם העט רוברט גלברייט. בספרי קורמורן סטרייק, הבלש הלונדוני, היא מאפשרת גם למבוגרים ליהנות מכתיבתה המיומנת.

 

 איך להיות אישה/ קטלין מוראן

תתעלמו מהכריכה התמוהה, זה ספר נהדר, חכם, ארצי ומצחיק נורא על פמיניזם, שכתבה החברה המטורללת שאף פעם לא היתה לי. וחבל.

 

סוס אחד נכנס לבר/ דויד גרוסמן

Sus

הכשרון של גרוסמן שומט לסת. לא לרכי לבב.

 

Saga/ writer Brian K. Vaughan, artist Fiona Staples

Saga

הולי שיט, איזו סדרה מעולה. פתחה לי מחדש, ובגדול, את צ’אקרת הקומיקס.

 

אקספרס הדיבור הישיר / דיוויד פוסטר וואלאס

express

יש כאלה, אפילו אצלי בבית, שלא אוהבים את הכתיבה של פוסטר וואלאס. אני פשוט מאוהבת בכתיבה העיתונאית שלו (הכתיבה הספרותית אכזרית לי מדי).

 

בחסות בנט נזכרתי הערב בעוד ספר שמאוד אהבתי השנה:

גדר חיה/ דורית רביניאן

עטיפה_-_גדר_חיה(1)

 האפשרות לסיפור אהבה מתוק מריר כמו זה שבין באזי הישראלית היהודיה לחילמי הפלסטיני, נראית היום רחוקה מתמיד. עזבו סיפור אהבה, אפילו היכולת להתייחס לכך כרעיון, כאפשרות, נשללה הערב מתלמידי ישראל כי “לנוער בגיל ההתבגרות אין את הראייה המערכתית הכוללת שיקולים של שמירת הזהות של העם ומשמעות ההתבוללות”. פשוט לבכות. מעצב וכעס.

יש לי תחושה ששכחתי ספרים רבים וחשובים, אבל זה לא משנה, מה שחשוב זה הספרים הטובים שנקרא כולנו ב-2016. אמן.

אשמח לדעת מה הספר או השיר שעשו לכם את השנה.

מי שאהב את המוזיקה, או רוצה לשמוע במרוכז הכינותי פלייליסט.

03.12.15

הרהור על הורות

נושאים כללי בשעה 12:15 מאת אביגיל

Bla

אחד הנושאים העיקריים שחוקר ספרו היפיפיה של יניב איצקוביץ’, תיקון אחר חצות, הוא משפחה.

הספר עוסק בסוגיות צורניות, כמו עגינות, חיים משותפים עם החמות וכד’ אבל הצדדים המעניינים יותר מאירים איזושהי מהות משפחתית, למשל האופן שבו אשה מממשת את היותה רעייה או האופן שבו אב, ביולוגי או לא, חי את אבהותו.

הנושא נשזר בעלילה סוחפת, בשפה עשירה ובשרנית ובדמויות נפלאות, כאלה שבא לתת להן חיבוק או סטירה.

הקטע שהכי שבה את ליבי מופיע בעמוד 67. אלו מחשבותיה של פאני, הגיבורה הכי בד-אסית, שהיא גם אשה יראת שמיים ואם לחמישה:

יום אחר יום פילסה נתיב דרך גופם של ילדיה אל חריצי נפשם וסדקי ליבם. העירה והאכילה והלבישה וכיבסה והשתובבה וניחמה, וחרטה עוד ועוד סימנים של אימהותה בבשרם. דווקא בדיבורים עימם לא הכבירה, ואת צפונות ליבם הבינה מתוך הנימה שפנו אליה. פעמים הייתה מודדת כיצד הם מוזגים את התה או אוכלים את האורז ומיד הייתה מפענחת את חביונות נפשם.

היש תיאור ארצי יותר ונפלא יותר של הורות? זה הרי בדיוק זה! כביסה בנהר או הסעה לחוג, הנחת רטיה חמה או אקמולי, המהות ההורית לא השתנתה. כל אותן מלאכות כביכול צדדיות הן הביטוי היומיומי והקבוע ביותר של ההורות. פאני ואני חושבות אותו דבר: אנחנו לומדים להכיר את ילדינו, ומלמדים אותם עלינו, ברגעים הבנאליים ביותר, בין חביתה למקלחת, ולא בפרקי ‘זמן איכות’ שלהבנתי טובים בעיקר למירוק יסוריי המצפון של ההורים.