05.04.16

שותפים לדרך

נושאים כללי בשעה 11:04 מאת אביגיל

בראיון עם אהרון שבתאי, שהתפרסם אתמול בגלריה קראתי ש:

אבל עכשיו הוא אומר על ה”איליאדה” הטרי בתרגומו: “זה ספר השירה הכי טוב שיש לי. אם כל הספרים שלי בצד אחד והאיליאדה בצד השני, אני בוחר בו ומוותר על כל מה שכתבתי. כי גם זו כתיבה שלי”.

איזה ביטוי מזוקק לתחושה החבויה של כל מתרגם ומתרגמת, שהספר שהם תרגמו הוא ‘גם כתיבה שלי’. מובן שלא כולנו עתירי זכוית כמו שבתאי. לא תרגמנו את האיליאדה ורובנו לא סופרים ומשוררים, אבל הקירבה לטקסט והיציקה שלו לשפה חדשה, היא הדבר הכי קרוב שאני מכירה לכתיבה עצמה.

בשבילי, תחושת השותפות החזקה ביותר היא בספרים שנונים ומצחיקים. לא קל לתרגם הומור, לא כל שכן משחקי מילים ודיאלוגים שנונים. אם הצלחתי לתרגם אותם ככה שגם בעברית הם כאלה, אני מרגישה שהיה לי חלק גדול בשותפות.

ממש במקרה, התפרסם לאחרונה ספר כזה, שמאוד אהבתי. אני חושבת שאם לא הייתי מתרגמת אותו, לא הייתי קוראת אותו בכלל, וזה היה ממש פספוס.

אז כשרות לציבור קבלו את הפרק הראשון בספר שקרים גדולים קטנים של ליאן מוריארטי. מקווה שיעשה לכם חשק.

Image result for ‫שקרים קטנים גדולים‬‎

30.12.15

2015 – מילים וצלילים

נושאים כללי בשעה 14:01 מאת אביגיל

רגע לפני 2016 אני רוצה להיפרד מ2015 עם הספרים והשירים (לא בהכרח ילידי 2015) שעשו לי את השנה. אז הנה, בקצרה, כמה מהספרים שהכי אהבתי, ולצידם שירים שכיכבו לי באוזניים (פלייליסט של השירים שכאן ועוד כמה אהובים בסוף הפוסט. הדליקו את הרמקולים).

Station Elevn/ Emily St. John Mandel

Station 11

אני מתה על סופרות קנדיות. השנה התוודעתי לסופרת חדשה, צעירה ומבריקה. בספר האפוקליפטי הזה, השלישי שלה, הספר מלווה כמה דמויות, שחייהן שזורים אלה באלה, לאורך כמה עשורים. ספר קשוח ופיוטי. #לא מומלץ למי שטרם התחסן מפני שפעת החזירים.

 

כולנו יוצאים מגדרנו/ קארן ג’וי פאולר

kulanu

זה עוד לא קרה לי. ספר שתירגמתי היה אחד מהספרים שהכי אהבתי השנה. כתבתי בעבר על הקושי להמשיך לאהוב ספר אחרי שנברת בקרביו במהלך התרגום, אבל הספר הזה כבש אותי. אני לא אגיד עליו כלום, יש בו אלמנט של הפתעה, ואם הצלחתם לחמוק מכל הספויילרים באתרי הביקורת אשריכם.

 

תיקון אחר חצות/ יניב איצקוביץ’

תיקון_אחר_חצות

היהדות האשכנזית של שלהי המאה ה-19 מזמן לא היתה חושנית כל כך. עוד סיבה שאהבתי את הספר – יש בו מבט מפוכח ולא אופנתי על הורות, כפי שכתבתי כאן בקצרה.

 

Career of Evil/ J. K. Rowling

ספר שלישי בסדרה שמיז רולינג כותבת תחת שם העט רוברט גלברייט. בספרי קורמורן סטרייק, הבלש הלונדוני, היא מאפשרת גם למבוגרים ליהנות מכתיבתה המיומנת.

 

 איך להיות אישה/ קטלין מוראן

תתעלמו מהכריכה התמוהה, זה ספר נהדר, חכם, ארצי ומצחיק נורא על פמיניזם, שכתבה החברה המטורללת שאף פעם לא היתה לי. וחבל.

 

סוס אחד נכנס לבר/ דויד גרוסמן

Sus

הכשרון של גרוסמן שומט לסת. לא לרכי לבב.

 

Saga/ writer Brian K. Vaughan, artist Fiona Staples

Saga

הולי שיט, איזו סדרה מעולה. פתחה לי מחדש, ובגדול, את צ’אקרת הקומיקס.

 

אקספרס הדיבור הישיר / דיוויד פוסטר וואלאס

express

יש כאלה, אפילו אצלי בבית, שלא אוהבים את הכתיבה של פוסטר וואלאס. אני פשוט מאוהבת בכתיבה העיתונאית שלו (הכתיבה הספרותית אכזרית לי מדי).

 

בחסות בנט נזכרתי הערב בעוד ספר שמאוד אהבתי השנה:

גדר חיה/ דורית רביניאן

עטיפה_-_גדר_חיה(1)

 האפשרות לסיפור אהבה מתוק מריר כמו זה שבין באזי הישראלית היהודיה לחילמי הפלסטיני, נראית היום רחוקה מתמיד. עזבו סיפור אהבה, אפילו היכולת להתייחס לכך כרעיון, כאפשרות, נשללה הערב מתלמידי ישראל כי “לנוער בגיל ההתבגרות אין את הראייה המערכתית הכוללת שיקולים של שמירת הזהות של העם ומשמעות ההתבוללות”. פשוט לבכות. מעצב וכעס.

יש לי תחושה ששכחתי ספרים רבים וחשובים, אבל זה לא משנה, מה שחשוב זה הספרים הטובים שנקרא כולנו ב-2016. אמן.

אשמח לדעת מה הספר או השיר שעשו לכם את השנה.

מי שאהב את המוזיקה, או רוצה לשמוע במרוכז הכינותי פלייליסט.

03.12.15

הרהור על הורות

נושאים כללי בשעה 12:15 מאת אביגיל

Bla

אחד הנושאים העיקריים שחוקר ספרו היפיפיה של יניב איצקוביץ’, תיקון אחר חצות, הוא משפחה.

הספר עוסק בסוגיות צורניות, כמו עגינות, חיים משותפים עם החמות וכד’ אבל הצדדים המעניינים יותר מאירים איזושהי מהות משפחתית, למשל האופן שבו אשה מממשת את היותה רעייה או האופן שבו אב, ביולוגי או לא, חי את אבהותו.

הנושא נשזר בעלילה סוחפת, בשפה עשירה ובשרנית ובדמויות נפלאות, כאלה שבא לתת להן חיבוק או סטירה.

הקטע שהכי שבה את ליבי מופיע בעמוד 67. אלו מחשבותיה של פאני, הגיבורה הכי בד-אסית, שהיא גם אשה יראת שמיים ואם לחמישה:

יום אחר יום פילסה נתיב דרך גופם של ילדיה אל חריצי נפשם וסדקי ליבם. העירה והאכילה והלבישה וכיבסה והשתובבה וניחמה, וחרטה עוד ועוד סימנים של אימהותה בבשרם. דווקא בדיבורים עימם לא הכבירה, ואת צפונות ליבם הבינה מתוך הנימה שפנו אליה. פעמים הייתה מודדת כיצד הם מוזגים את התה או אוכלים את האורז ומיד הייתה מפענחת את חביונות נפשם.

היש תיאור ארצי יותר ונפלא יותר של הורות? זה הרי בדיוק זה! כביסה בנהר או הסעה לחוג, הנחת רטיה חמה או אקמולי, המהות ההורית לא השתנתה. כל אותן מלאכות כביכול צדדיות הן הביטוי היומיומי והקבוע ביותר של ההורות. פאני ואני חושבות אותו דבר: אנחנו לומדים להכיר את ילדינו, ומלמדים אותם עלינו, ברגעים הבנאליים ביותר, בין חביתה למקלחת, ולא בפרקי ‘זמן איכות’ שלהבנתי טובים בעיקר למירוק יסוריי המצפון של ההורים.

12.03.13

אג’נדה פמיניסטית בתרגום ספרי עיון

נושאים עברית, תרגום, בקטנה, כללי בשעה 11:18 מאת אביגיל

הכותרת פרובוקטיבית אבל מדובר בעניין פשוט, לעיתים בלתי מודע.
דמיינו לכם ספר עיון המשתמש בדוגמאות שונות כדי להדגים את הנאמר. נניח משפט כמו:

The doctor explained the results to the patient.

ובכן, מה התמונה המנטלית שהצטיירה בדמיונכם? רופא או רופאה? מטופל או מטופלת? חלקכם חושב אולי שאין בכך כל חשיבות אבל בעיני זה חשוב. ולכן בכל פעם שיש ספק, כלומר כשהמחבר/ת לא התייחסו במפורש או ברמז למין הדמות אני אציב שם אשה. אני חושבת שזה מסייע בשני מישורים – גם עוזר לקוראות ‘למצוא את עצמן’ בתוך הספר וגם מרענן את מאגר הדימויים של הקוראים, נשים וגברים כאחד.

במילים אחרות, זו הדרך שלי לעשות מרב מיכאלי לטקסט 🙂

מזמן לא הייתי כאן אבל כמו כוכבים שאורם מגיע לכדור הארץ זמן רב אחרי שהפסיקו להאיר, כך פולטים מכבשי הדפוס, מפעם לפעם, ספרים שתרגמתי לפני שחזרתי לחיקו החמים של ההיי-טק.
אז לרגל יום האישה (איחור אלגנטי, אל תהיו קטנוניים) וגעגועיי לבלוג קפצתי להגיד שלום.