06.09.09
אבות ובנים גירסת הטף
אחת הסיבות ליופיו של השיר מהפוסט הקודם (אגב, מי שקרא במייל החמיץ את הקליפ) היא הזיקוק של אהבת אבא-בן לרגע אחד. אישי ואוניברסלי. רגע של “אימהוּת גברית” כמו שהפליא מוהר לכתוב בשיר מקסים אחר.
בים ספרי הטף נדמה לפעמים שכבר כתבו על ה-כ-ל: על חולד שחירבנו לו על הראש, על פינגווין שיש לו שני אבות ועל ספוגי הספוג שבורח מהבית וחוזר בג’יפ. ובכל זאת, ספר שבמרכזו טיפול אוהב של אב בבנו – חלק משגרת חייהם של רוב הפעוטות (‘ויהי ערב’ לא נחשב) – הוא מצרך נדיר.
אז הנה ארבעה ספרי פעוטות/ ילדים מצויינים שעוסקים בקשר הזה ואהובים אצלנו על המאזינים והמקריאים כאחד:
מי שתה לי/ שהם סמיט ורותו מודן
ה-ספר. אבא מסביר לבנו איך זה שנגמר המיץ. בערב היה שם גמל ששתה הכל. ברור. אמא יָשְׁנָה ואבא היה צריך לטפל בגמל לגמרי לבדו עד שלא היתה ברירה, הוא היה חייב עזרה אז הוא התקשר – לאבא של הגמל כמובן, שהגיע בדהרה. סיפור מקסים בתוך סיפור, איורים משגעים ומשפט שימושי במיוחד: “אתה גדול, אבל לא מספיק גדול”.
**שהם שבנה י’ לומד יחד עם א’ (לא בשב”כ למרות שזה נשמע ככה) קראה את הפוסט ואני שמחה לעדכן שבימים אלו הספר יוצא במהדורה מחודשת.**
נו נו נו אליהו/ גונילה ברגסטרום וויויאן ברסקי
רק כשביקרתי בשבדיה גיליתי שאליהו (אלפונס) הוא גיבור סדרת ספרים מוכר ואהוב לא פחות מבילבי, אמיל או המומינים. זה ספר משנות ה-70 שלא נס ליחו (אם כי התרגום התיישן מעט). אליהו משחק בארגז הכלים של אבא. אבא קורא עיתון, מעשן מקטרת ומפטיר מדי פעם ‘לא לגעת במסור’ כדי לכסתח את עצמו. עד כאן לא מי יודע מה אידאלי אבל ממש מהחיים. כשאבא מצטרף למשחק מתחיל הכיף האמיתי. בין שלל ספרי מוסר ההשכל מרענן לקרוא ספר שאין בו טיפת דידקטיות.
תנחש כמה אני אוהב אותך/ סם מקברטני ואניטה ג’ראם
המתקתק שבחבורה ובכל זאת מקסים. אגוזיני הקטן מדגים לאגוזי הגדול כמה הוא אוהב אותו ואגוזי מחזיר לו בהפגנות אהבה ראוותניות. כשאגוזיני הקטן שוכב לבסוף לישון אגוזי לוחש לו שהוא אוהב אותו עד הירח – וגם בחזרה. אני תמיד מזילה דמעה, אבל אני לא דוגמה לכלום, אני בוכה מפרסומות.
אבא עושה בושות/ מאיר שלו ויוסי אבולעפיה
אבא של אפרים עושה לו בושות על ימין ועל שמאל. הוא שר בקולי קולות כשהוא מרכיב אותו לגן וכשהם סוף סוף מגיעים הוא מאיים עליו שאם לא ייתן לו נשיקה הוא יבקש מילד אחר. אבל בסוף הם צועדים יד ביד אל השקיעה. קאט. שוב אני מוחה דמעה.
מאת ענבל שגיב ,
6 בSeptember, 2009 בשעה 12:34
מקסים. ואני מוסיפה עוד אחד אבהי ומקורי: להתראות באנטארקטיקה של נורית זרחי עם ההגדרה היפה “הרי פינגוונתי אותו”.
[Reply]
מאת אורית ,
6 בSeptember, 2009 בשעה 13:23
אבא עושה בושות – הוא מהאהובים עלי בספרי הילדים 🙂
[Reply]
מאת אביגיל ,
6 בSeptember, 2009 בשעה 17:52
היי ענבל,
‘להתראות באנטרקטיקה’ היה בפינליסטים אבל הוא נפל בפוטו-פיניש בגלל שבעצם בסוף הספר הפינגווין עובר לפנינה, האמא 🙂
ופינגוונתי הוא אכן שורש משובב נפש, חבל שאין לו יותר שימוש אצלנו בלבנט.
[Reply]
מאת מישמיש ,
6 בSeptember, 2009 בשעה 21:33
תודה על ההמלצות- בעיקר הספר הראשון מנשמע לי מעניין, וזה של שלו ואבולעפיה.
לא ידעתי שאלפונס אוברג תורגם לעברית- הוא פופולארי מאוד גם כאן, זו בעצם סדרת ספרים שבכולם אלפונס יחד עם אבא שלו- אני לא בטוחה במאה אחוז, אבל אני חושבת שאבא של אלפונס הוא חד הורי ומגדל אותו לבד.
[Reply]
מאת Solange ,
8 בSeptember, 2009 בשעה 13:12
בכיינית!
ספר טוב, הוא פשוט ספר טוב. וזה לא משנה אם זה ספר ילדים או ספר גדולים. אני זוכרת שכאשר הילדים שלי היו קטנים וקראתי להם מספרים, הם אהבו את הספרים שבעיני היו טובים (אולי משהו בטון שלי…?)
[Reply]
מאת מור ,
15 בSeptember, 2009 בשעה 07:15
אוי אבי, רוני ספוג הים שחוזר הביתה בג’יפ הוא ממש מטבע לשון בקרב חברי הילדות שלי
ספר משפחתי ניחם אותי פעמים רבות מספור!
[Reply]
מאת אביגיל ,
15 בSeptember, 2009 בשעה 07:50
הא, כיף שזיהית. גם הדב מדבר קישונית שוטפת. כנראה שככה אנחנו בוחרים אתכם 8)
[Reply]
מאת תמר ,
30 בSeptember, 2009 בשעה 19:18
תודה על ההמלצות אביגיל.
אנחנו מאוד אוהבים את אבא עושה בושות ומתוך כך רכשנו בהתלהבות את הדי וי די – אני רוצה להזהיר מפני מי שלא מכיר – אין שום קשר לספר מבחינת איכות, סגנון, עידון וכשרון וכו’
התסריט אומנם צמוד לטקסט של הספר אבל כל השאר ……… הרחק משם ולא לטובה.
לדעתי זהו סוג של “פשע” לספר המקסים הזה – ראו אוזהרתם!
[Reply]
מאת לוח מודעות ,
31 בDecember, 2009 בשעה 17:09
מהמם אני אישית מאד אוהבת (-:
[Reply]
מאת בית דפוס ,
15 בJune, 2010 בשעה 21:54
יפה מאוד
[Reply]
מאת להדפיס בזול ,
5 בDecember, 2011 בשעה 13:58
התמוגגתי מכל רגע של קריאת הפוסט!
עצות לכל הדורות הבאים…. 😉
[Reply]