24.05.09

מטאפורות על תרגום

נושאים ספרים, עברית, תרגום בשעה 10:16 מאת אביגיל

אני קוראת עכשיו את “ספר האשליות” לפול אוסטר שגיבורו עוסק בין היתר בתרגום. בקטע מסויים הוא מתאר את עבודת התרגום ומדמה אותה לגריפת פחם. קשה להסביר את מלאכת התרגום כפשוטה ולכן מרבים להסביר אותה באמצעות דימויים. אספתי כמה דימויים, חלקם מוכרים יותר חלקם פחות והרי הם לפניכם:

חלק ניכר מהעבודה היה מכאני, וכיוון שהייתי משרתו של הטקסט ולא יוצרו, נדרש כאן סוג אנרגיה שונה מזה שהשקעתי בכתיבת “עולמו האילם”. תרגום דומה במקצת לגריפת פחם. דולים אותו ומשליכים לכבשן. כל גוש הוא מילה, וכל מלוא האת הוא משפט נוסף, ואם גבך חסון דיו ויש בך די כוח עמידה להמשיך בכך שמונה או עשר שעות בהעלם אחד, אפשר שהאש תמשיך ללהט.
ספר האשליות/ פול אוסטר. בתרגום ברוריה בן ברוך.

It was as if someone, having seen a certain oak tree (further called Individual T) growing in a certain land casting its own unique shadow on the green and brown ground, had proceeded to erect in his garden a prodigiously intricate piece of machinery which in itself was as unlike that or any other tree as the translator’s inspiration and language were unlike those of the original author, but which, by means of ingenious combinations of parts, light effects, breeze-engendering engines, would, when completed, cast a shadow exactly similar to that of Individual T—the same outline, changing in the same manner, with the same double and single spots of sun rippling in the same position, at the same hour of the day.

Bend Sinister By Vladimir Vladimirovich Nabokov

תרגום בעיני ביאליק הוא כמו “נשיקה מבעד למטפחת”.

“עבודת תרגום היא כמו אישה, אם היא נאמנה היא לא יפה, ואם היא יפה, היא לא נאמנה”. לאה גולדברג

“המתרגם, להבדיל מהסופר, הוא אמן מבצע ולא אמן יוצר. הטקסט מונח לפניו כפי שהתווים מונחים לפני הפסנתרן, והוא יכול לבצע אותם בצורה כזאת או בצורה אחרת. אבל ‘להמית את עצמו’, אני מניחה, חייב רק האמן היוצר.” נילי מירסקי

לָמַדְתִּי הַרְבֵּה מְאֹד מֵעֵסֶק הַתַּרְגּוּם.
רֵאשִׁית, לָמַדְתִּי שׁעוֹר בָּעֲנָוָה
לָמַדְתִּי מָה בכשרוני-שֶׁלִּי פָּגוּם
וְכַמָּה מַזִּיעִים בְּעַד שׁוּרָה טוֹבָה.
לָמַדְתִּי לְמָשָׁל, שֶׁעַל פֵּרוּק סוֹנֶטָה,
עַל חריגת-עַצְלוּת מִכָּל מִשְׁקָל עַתִּיק
הַמְּחִיר – שִׁירָה שֶׁתֵּרָאָה כְּמוֹ מֵתָה,
אוֹ כְּמוֹ עֶלְבּוֹן שֶׁל יְרִיקָה בִּפְנֵי חָבֵר וָתִיק,
לָמַדְתִּי גַּם אֵיךְ לֶאֱרוֹת ממטמוניה,
של הַשָּׂפָה שֶׁבָּהּ אֲנִי אוֹכֵל ומְזַיֵּן,
אֶת שֶׁכֹּחוֹתֶיהָ, זרותה, קְטַנּוֹת-פניניה
לִחְיוֹת עִם מָה שֶׁיֵּשׁ בָּהּ כָּל מִלָּה נִפְסֶלֶת,
כָּל מָה שֶׁכְּבָר נִשְׁמַע ארכאי בְּלִי תּוֹחֶלֶת,
פֶּן יוֹם אֶחָד תֶּחְסַר לִי הַמַפְסֶלֶת
כְּשֶׁאֶצְטָרֵךְ בָּהּ לְשַׁחְזֵר מֵהַתְחָלָה
שידת-מִלִּים זָרָה, אַךְ מֻפְלָאָה.

דיקמן (ותודה ליצהר ורדי ששלח. את הניקוד הוספתי בנקדן אוטומטי, אז ייתכנו שגיאות)

ידיד מתרגם סיפר לי שהתייעץ עם הסופר כדי ללבן כמה סוגיות תרגום בספר “שלהם”. הסופר אמר לו משהו כמו: בשבילי אתה הסופר העברי של הספר, כך שההחלטות בידיך.
(שי, תקן אותי אם אני טועה. ובכלל יהיה נחמד אם תגיד על זה כמה מילים).

שפע הדימויים מעיד על חמקמקות עבודת המתרגם. אני הכי אוהבת את הדימוי של נבוקוב, בעיני הוא מיטיב להדגיש את מלאכת הכפיים שבבסיס התרגום, מלאכה שרק אם עולה יפה, נוגעת לרגע באמנות.

..

rene_magritte_the_human_condition.jpg

René Magritte The Human Condition

24 תגובות »

  1. מאת כנרת ,

    24 בMay, 2009 בשעה 12:50

    יפה ציטטת, ויפה כתבת.

    אני לא בטוחה שהתרגום צריך להיות כמו נשיקה מבעד למטפחת. כמו שאפשר לבצע בגיטרה יצירה שנכתבה לפסנתר. זה משהו אחר.

    אני חושבת שבעבודה קשה (אם כי מסכימה עם מירסקי – לא ממיתה, תודה לאל), ועם הרבה צניעות וגם אומץ ויומרה, אפשר לבחור את ההתנסחות המתאימה ביותר, זאת שתוכל להעביר את רוח המפקד, אבל בעיקר לא תרגיש כאילו חצץ פוזר על המילים המקוריות. עבודה סיזיפית אבל כיפית, יש לכם.

    (וברכות על הבחירה – המוצדקת – של אורי קציר).

    [תגובה]

  2. מאת שי ,

    24 בMay, 2009 בשעה 15:35

    גם אני אהבתי את הדימוי של נבוקוב, ובעיני הוא הקולע מכולם – כי המטרה היא ליצור את אותו האפקט באמצעים שהשפה מעמידה לרשותנו.
    אני חש כשאני מתרגם ספר כאילו קיבלתי ילד לאימוץ לתקופה מוגבלת, אני לא האב הביולוגי, אבל מערכת היחסים שמתרקמת קרובה כל כך שלעיתים עולה התחושה שמדובר בבשר מבשרך. התחושה הזאת מחייבת מידה לא מבוטלת של ענוה בפני הסופר, האב החוקי, ולכן בעיני השאלה “למה התכוון המשורר” רלוונטית מאוד בתרגום, על אף שבביקורת הספרות העכשווית מתייחסים אליה בזלזול. מתוך ארבעה ספרי פרוזה שתרגמתי, בשלושה יצרתי קשר עם הסופר (בראשון זכיתי לתגובה המרגשת שציינת, אביגיל) ותמיד יצאתי בתחושה ששנינו הרווחנו מהדיאלוג. כשהסופר מפקיד בידינו את מלאכת התרגום הוא ברוב המקרים לא יוכל לדעת מכלי ראשון האם עשינו אותה כראוי (גם אשכול נבו ציין זאת בהרצאה בכנס אגודת המתרגמים).
    יש לזכור שתרגום הוא פרשנות ולכן חייבים להקפיד לתת לקורא התרגום מרחב פרשנות משלו ולא “להאכיל אותו בכפית”.

    [תגובה]

  3. מאת avigail ,

    24 בMay, 2009 בשעה 18:42

    כנרת, תודה על הפירגון. אני מסכימה שתרגום זאת עבודה מהנה ומספקת ומסכימה שהיא גם סיזיפית (מישהו אמר אנאלית?).

    שי, אני מסכימה כמעט עם כל מילה. כמעט, כי עודף ענווה מוליד לפעמים תרגום גרוע . תרגום מילולי, צמוד מדי לטקסט, הוא לא פעם כזה בגלל שהמתרגם לא מצא בעצמו את האומץ היצירתי לכתוב את הספר מחדש בעברית. בהכירי אותך ואת התרגומים שלך אני יודעת שאין לנו מחלוקת על זה. רק רציתי לחדד את הנקודה :)

    [תגובה]

  4. מאת מישמיש ,

    24 בMay, 2009 בשעה 21:58

    אם אני לא טועה- ביאליק וגולדברג התייחסו בדברים האלו בעיקר לתרגום שירה, לא? וזו נראית לי מלאכה קשה וכפוית טובה אפילו יותר מתרגום ספרות. ( אחר מהסמינריונים שלי בתואר הראשון בירושלים עסק בתרגום שירה) ונראה לי שבהרבה יותר מדי מקרים מתרגמי שירה, בעיקר מהדור הישן, לוקחים חרות גדולה מדי.
    תרגום גרוע יכול ממש להשניא עלי ספר, ותרגום טוב- יכול לעלות כמעט על המקור, ומרתק לשמוע לפעמים על עבודת המתרגמת- הבחירות וההתלבטויות…. לפעמים אני חושבת שהייתי נורא רוצה לתרגם, בעיקר אם יש ספר טוב שקראתי בדנית ואין בעברית, ולפעמים רק המחשבה על הקושי בזה גורמת לי לוותר מראש.

    [תגובה]

  5. מאת יעל ,

    24 בMay, 2009 בשעה 22:02

    הציטוטים נחמדים, אבל הרשי לי קודם כל להתפס לקטנות: גם הציטוט של ביאליק וגם זה של לאה גולדברג הם לא באמת של ביאליק או של לאה גולדברג, אלא גרסאות של אמרות מוכרות יחסית.
    אבל בכל זאת, הציטוטים לא רעים. :) חוץ מזה של פול אוסטר, שלטעמי לפחות לא ממש מזכיר את מלאכת התרגום. גריפת פחמים לכבשן? למה?
    (תהייה: האם פול אוסטר עסק גם בתרגום? כל האחרים שצוטטו היו [גם] מתרגמים, אבל לגביו אני לא בטוחה, ומסקרן אותי אם זו הסיבה למטאפורה המגושמת)

    ואגב, רונן סוניס, שהעביר את סדנאות התרגום שעשיתי באוניברסיטה העברית, מחלק בשיעור הראשון של הסדנה דף עם המון ציטוטים על כל מיני אספקטים של תרגום. אולי אוכל לחפש את זה איפשהו ולחלוק כמה, כי יש שם כמה מקסימות.

    [תגובה]

  6. מאת יעל ,

    24 בMay, 2009 בשעה 22:04

    הי מישמיש, כאן באוניברסיטה? באיזו שנה? והאם הסמינר היה במקרה בשביל עמי דיקמן? (רוב העבודות שכתבתי לדיקמן עסקו בצורה זו או אחרת בהשוואת תרגומים)

    [תגובה]

  7. מאת avigail ,

    24 בMay, 2009 בשעה 22:38

    היי יעל,

    קודם כל אשמח אם תביאי עוד ציטוטים על תרגום.

    שנית, הציטוט של אוסטר, שהצית אצלי את כל העניין שונה מאחרים לא רק בשאלה אם אוסטר עצמו מתרגם או לא אלא בכך שהוא:
    1. מתורגם.
    2. חשוב מזה – יוצא מפיה של דמות ולא מפיו של אוסטר. זו דמות טראגית שרואה את העולם בצבעים קודרים ואת התרגום כמלאכה שתציל אותו מעצמו. נדמה לי שהפיסקה משרתת את הדמות והרומאן ולאו דווקא מייצגת את דעתו של אוסטר על תרגום.

    [תגובה]

  8. מאת מישמיש ,

    24 בMay, 2009 בשעה 22:39

    אכן שם באוניברסיטה…
    זה היה לפני שש שנים בערך, והמרצה היה פישלוב (אצל דיקמן מעולם לא יצא לי ללמוד…)

    [תגובה]

  9. מאת יואב ,

    25 בMay, 2009 בשעה 00:13

    מה שהכי יפה ומעניין בעיני שדווקא את נבוקוב, שאותו את הכי אוהבת החלטת להביא בלי לתרגם. כדי שיהיה לגמרי הוא. אולי זה אומר משהו על הגדרת התרגום לא פחות מהשאר…

    [תגובה]

  10. מאת שנדל ,

    25 בMay, 2009 בשעה 06:46

    פול אוסטר תרגם שירים מצרפתית בצעירותו, למיטב ידיעתי

    [תגובה]

  11. מאת avigail ,

    25 בMay, 2009 בשעה 08:07

    יואב, אתה צודק כמובן. אני מאמינה שכשאפשר עדיף לקרוא מקור מאשר תרגום. בוודאי ובוודאי כשמדובר בגאון כמו נבוקוב.

    תודה שנדל, אוסטר באמת חי כמה שנים בפריז, והתפרנס, בן היתר, מתרגום: http://www.paulauster.co.uk/essaysandotherrelatedwork.htm

    [תגובה]

  12. מאת מרב ,

    25 בMay, 2009 בשעה 08:41

    מעניין שאת המשפט השוביניסטי מכולם אמרה דווקא לאה גולדברג. לגבי הדימוי של אוסטר, קראתי אותו כבר שלוש פעמים, ניסיתי (בחיי) להבין אותו אבל למרות שאני מתרגמת כבר עשרים שנה בערך לא הצלחתי להזדהות איתו אפילו קצת עם הדימוי של תרגום כגריפת פחם למעט עניין כוח העמידה (התמדה).

    יופי של בלוג יש לך (-:

    [תגובה]

  13. מאת יעל ,

    25 בMay, 2009 בשעה 09:11

    מרב – אם זה מנחם אותך, המכתם הזה מופיע גם אצל… עזרא זוסמן, נדמה לי? בצורה מחורזת. זה נמצא בדף ההוא של סוניס, שאולי אחפש (או פשוט אבקש ממנו לשלוח לי במייל…) ואחלוק כאן. כך שיכול להיות שלאה גולדברג לא ממש אמרה את המשפט השוביניסטי אלא רק התייחסה אליו, ויכול להיות שאפשר לתת לה להנות מחסד חוסר ההקשר…

    לגבי אוסטר, אני מבינה שזה של דמות, ומפני שאני לא מכירה את הספר קצת קשה לי לשפוט, אבל התהייה שלי היתה פשוט כי זה נשמע כמו מטאפורה על תרגום שהמציא מישהו שלא מכיר תרגום. אבל אולי דווקא זו היתה הכוונה שלו. אין לי מושג.

    [תגובה]

  14. מאת פֶנֶק ,

    25 בMay, 2009 בשעה 20:23

    והנה עוד אחד של נבוקוב, הפעם מתורגם (ולא ערוך) – מפי בן-דמותו הפסאודו-בכלל-לא-אוטוביוגרפי המספר על חוויותיו הקשות בעקבות תרגום שניים מספריו מרוסית לאנגלית:

    קיבלתי את תרגומיהם המודפסים של המגבעת האדומה… ושל קמרה לוצידה בעת ובעונה אחת כמעט, בסתיו 1937. הסתבר שהם גרועים עוד יותר משציפיתי. מיס הֵו’וֹרת’ האנגלייה בילתה שלוש שנים מאושרות במוסקבה כשאביה היה השגריר; מר קוּליץ’ היה ניו יורקי מזדקן יליד רוסיה שחתם על מכתביו “בן”. שניהם עשו שגיאות זהות, בחרו במונחים השגויים ממילוניהם הזהים, ובפזיזות זהה לא טרחו לבדוק את ההוֹמוֹנים הבוגדני של מילה מוכּרת למראה. הם היו עיוורים לגוני צבעים הקשריים וחירשים לדקויות של רעש. סיווג העצמים הטבעיים שלהם ירד לעתים נדירות בלבד מן המחלקה למשפחה; ולעתים רחוקות עוד יותר אל הסוג במשמעותו החמורה. הם בלבלו בין הפרט למין; דילוג, ניתור וקפיצה לבשו בדמיונם מדים חדגוניים של נרדפוּת ממושטרת; ואף עמוד אחד לא עבר בלי טעות גסה. במיוחד ריתקה אותי, בדרך שטנית איומה, העובדה שקיבלו כְּמובן מאליו את האפשרות שסופר מכובד יכתוב פִּסקה תיאורית כזו או אחרת, אשר בורותם ורשלנותם צמצמו לכדי זעקותיו ואנקותיו של מפגר. בכל מנהגי ההתבטאות שלהם, בן קוליץ’ ומיס הֵו’וֹרת’ היו קרובים עד כדי כך שכעת נדמה לי שאולי נישאו זה לזו בחשאי והתכתבו בקביעות כשניסו לרדת לפִשרה של פִּסקה קשה; או שאולי נהגו להיפגש באמצע הדרך לפיקניקים לקסיקליים על שפתו המדושאת של מכתש כלשהו באיים האזוריים.

    ועל “עצמו” ככותב רוסית ואנגלית כאחת אומרת אותה דמות:

    בעולם המשחקים הספורטיביים מעולם לא היה, כמדומני, אלוף עולם גם בטניס על משטחי דשא וגם בסקי; אבל בשתי ספרויות השונות זו מזו כמו דשא ושלג, אני הייתי הראשון שהשיג הישג כזה. איני יודע (בהיותי לא-ספורטאי גמור, שעמודי הספורט בעיתון משעממים אותו כמעט כמו מדור הבישול) איזה לחץ פיזי כרוך בהגשת רצף של שלושים ושש חבטות פתיחה ללא מענה בגובה פני הים ואז בהמראה, למחרת, ממקפצת סקי למרחק 136 מטרים דרך אוויר הרים צלול. כביר, בלי ספק, ואולי בלתי-נתפש. אבל אני הצלחתי להתעלות מעל לעֵנוּת ולבּיעוּת של המטמורפוזה הספרותית.

    Nabokov: Look at the Harlequins!

    [תגובה]

  15. מאת avigail ,

    25 בMay, 2009 בשעה 22:39

    ווי ווי ווי, פנק, איזה קטע ארסי ומשובח. ממש אינדקס סיוטיו של מתרגם מצפוני.
    אני תמיד תוהה אם גורל כזה נגזר על מתרגמים שהסופר שלהם מכיר את שפת היעד על בורייה, כמו נבוקוב. מה שבטוח זה שרק מתי מעט מפליאים לכתוב כמוהו.

    [תגובה]

  16. מאת פֶנֶק ,

    25 בMay, 2009 בשעה 23:04

    יש שם עוד כמה קצרצרים באותה רוח… אבל הספר כולו לא מוצלח בכלל.
    ועוד ספר נורא רלוונטי לתרגום הוא תולדות המצור על ליסבון (סאראמאגו), אף שרק מגיה יש שם.

    [תגובה]

  17. מאת פֶנֶק ,

    26 בMay, 2009 בשעה 08:27

    (ואגב – ה-shadow השני בציטוט של נבוקוב אצלך חסר שתי אותיות ומופיע כ-show)
    (ולטעמי מוטב לא לנקד כלל מאשר לקבל תוצאות אוטומטיות כמו סוֹנָטָה או מְּפַסֶּלֶת, גם אם כל השאר תקין)

    [תגובה]

  18. מאת avigail ,

    26 בMay, 2009 בשעה 09:52

    תודה פנק, תוקן.

    [תגובה]

  19. מאת אסתי ,

    27 בMay, 2009 בשעה 20:13

    הגיבור של ורגאס יוסה בתעלוליה של ילדה רעה הוא מתרגם. זכור לי שהיו המון אמירות נפלאות שלו על התרגום, אז אסתי את הספר מהמדף שלו ואני הולכת לחפש לך משהו, אז רק רגע… :roll:
    והנה זה בא:
    “אנחנו התורגמנים רק חסרי תועלת, יקירי, ” ניחם אותי. “אבל אנחנו לא פוגעים באף אחד בעבודה שלנו. בכל מקצוע אחר אתה עלול לגרום נזקים גדולים למין האנושי. תחשוב על עורכי הדין ועל הרופאים, למשל, שלא לדבר על האדריכלים ועל הפוליטיקאים.”
    (תעלוליה של ילדה רעה – מריו ורגס יוסה. תרגום: טל ניצן)

    [תגובה]

  20. מאת avigail ,

    27 בMay, 2009 בשעה 22:53

    אסתי, תודה על ההשקעה :) הוא מתרגם או מתורגמן?

    וראיתי שהמלצת לי על “מעוף העורב”. נשמע מצויין, הכנסתי לרשימה.

    [תגובה]

  21. מאת סיגלון ,

    2 בJune, 2009 בשעה 16:55

    את המשפט הנכון על התרגום אמר כמדומני שלונסקי

    [תגובה]

  22. מאת יעל ,

    19 בJune, 2009 בשעה 23:17

    ורק תוספת מאוחרת אחת שמצאתי היום בספר ‘ביקור בית’ של אגי משעול:

    המתרגמים הם המרידיאנים של הספרות

    [תגובה]

  23. מאת שרה רוטקופ הרמתי ,

    21 בJanuary, 2018 בשעה 18:50

    סתם נכנסתי לבלוג של אביגייל בעודי תרה אחר איזו אימרה מעניינת על תרגום. מזמן לא זכורה לי הנאה כזו מקריאה. הכל. גם התגובות, והציטוטים, אין לי אלא להודות מעומק הלב על ההנאה המרובה שגרמתם לי על ההעשרה, על העומק, תודה – ושוב – תודה.

    [תגובה]

  24. מאת ברוריה בן ברוך ,

    25 בNovember, 2018 בשעה 16:29

    אפשר להגיד שעבר כמה שנים מאז פרסמה אביגיל את הפוסט הזה, אבל נתקלתי בו רק היום. תרומתי הצנועה לדיון היא קטע מפואר שכתב אהרון מגד בספרו המקסים “הגמל המעופף ודבשת הזהב”. קצת ארוך, אבל שווה:

    …כך אמרתי לעצמי בשעה ששברתי את ראשי על מציאת שם עברי קולע ל-braguette של גַרגָנטוּאָה בפרק השמיני, המספר על המלבושים שתפרו לבן-הנפילים בן עשרים ושנים החֳדשים; כלומר, לאותו פריט בלבושו המכסה, כעלה תאנה, את “האבר הטבעי” שלו – ושאבותינו הצנועים בגטאות רומא, פרנקפורט ואמסטרדם לא נזקקו לו ולכן גם לא נתנו לו שם בלשון-הקודש. שש-עשרה אמות ורבע של אריג – כך נאמר בפרק הזה – נדרשו כדי לכסות אותו אבר אבירי של גרגנטוּאה, שהיה “כקרן השפע, תמיד שוקק, עסיסי ומפיק שׂרף, תמיד פורח ופורה, שופע צוף, עתיר אבקנים ועליים, כלי מלא מנעמים, תאוָה לעינים!” – וכסותו, לפיכך, היתה רבת-מידות, לאורך ולרוחב, ו”מאובסת היטב”. איך אתרגם אפוא את ה-braguette הזה, תרגום שיהיה מדויק, חינני, ונוח להיגוי? – שָׂקאֶשֶׁךְ? – אבל שׂק הוא רפוי מדי; זמַמזַיִן? – צירוף ווּלגרי מדי; נְדַנאֵבֶר – קשה לביטוי; אולי כִּיסאֵבֶר, אם כן – שם קצר, קל, נשמע “טבעי”? ואיך אמצא שם עברי נוסף לאבר עצמו – הדרוש כאן כל-כך – לאחר שכבר כיניתי אותו זוֹקפן, זוֹקרן, חדרן, קדחן, פוֹקקן, נקניקוֹן, חוטר, ציץ, ניצן, ואפילו מגדל-עוז, מקל-שקד ועציון-גבר? – והלא ראבּלה יש לו לא פחות מ-38 שמות חיבה לאותו אבר רעבתן שיש לו לאדם!
    והפעם, יותר מבכל שעה אחרת משעות הספריה שלי, קיללתי את היום שקיבלתי עלי עבודת-פרך זו, שאני מזדחל בה בקצב של עשר שורות ליום, ולפיו אגיע לסופה בעוד שתים-עשרה שנה.
    “החוק הפיטֶרי” הארור! אדם נוחל הצלחה במדרגה מסוימת, נמוכה למדי – בועטים בו כלפי מעלה, אל מדרגה גבוהה, ומטילים עליו אדרת הגדולה ממידותיו! גרגנטוּאית! תירגמתי פעם מצרפתית מחזה קליל של פֶליסיֶן מַרסוֹ, פַארסת-זנונים, ועשיתי בה להטוטים בביטויי זימה, כמו: עמק-אחור, פי-הפעור, מפי-בוֹשת, חוֹרוֹן תחתון, ירחַיִם, עכוזַיִם, פותה רותחת, וכדומה. היה שם, בהצגת-הבכורה, איש נכבד מן המכון לתרגומי מופת, שהתפעל מאוד מן התרגום ולא פסק מלצחוק כל עת ההצגה. בסופה ניגש אלי ושאל אם אהיה מוכן לתרגם את “גרגנטואה ופנטגריאל”. הדבר החניף לי. זקוק הייתי לכסף, לאחר הגירושין מלילי פדרמן. אמרתי, בענוָה, שאהרהר כמה ימים. כשצילצל אלי לאחר שבוע, אמרתי הן, משום שלא היה לי העוז לומר לא.
    אדם עושה שגיאות בחייו. תרגום זה הוא צעידה על ארץ אבנים. תעִיה בגיאיות ובנקיקים. טיפוס על הרים זקופים ומחודדים. אתה הולך ומועד, הולך ונופל, בכל צעד וצעד. כל מלה שלישית – פח יקוּש. רגליך נשברות, ברכיך נפצעות, חָטמך זב דם. לתרגם את ראבּלה – צריך להיות בקי בצרפתית ביניימית, צרפתית של הרֶנסנס, צרפתית פרוֹבַנסלית, צרפתית נוֹרמנדית; להבין ולחוש את העגה הצרפתית של פונדקים, של שוָקים, של זונות ובריונים, של כמרים ותלמידי-חכמים; לדעת צריך לטינית, יוָנית, גרמנית, איטלקית, ערבית, עברית – כמה מלים ומשפטים עבריים, נכונים ומשובשים, זרועים בחמשת הספרים האלה! – בּאסקית; להתמצא בתיאולוגיה, חוק ומשפט, רפואה, פילוסופיה, אסטרולוגיה, כל מדעי הטבע, כל המלאכות וכל האומנויות. וכדי לתרגם לעברית לשון ארכאית ורבת שכבות ואֶרמזים זו, הכתובה גם בכתיב ארכאי – צריך לדעת היטב עברית מקראית, משנאית, מדרשית, רבנית, פיוטית, משכילית, ולהיות מצוי בכל המונחים שנתחדשו בזמן האחרון! האם היה מחברו הפיקח, רב ההשראה וההומור, של “שור אבוס וארוחת-ירק”, שהטיל לתוך פארור בשר אחד כשלושה תריסרים של שמות מאכלים – מצליח לקטלג, בלשון מקרא או אגדה, את כל המאכלים והמשקאות, על כליהם ושימושיהם העוברים בסך בפרקים הרביעי והחמישי של “גרגנטואה”? האם היה מתרגמם הממולח והוִירטואוזי של “קוֹלא ברוניון” ושל “טיל אולנשפיגל”, מצליח להתמודד עם ששים ושמונה כלי-הזין ואבזרי השרד והשריון שבפרולוג ל”פנטגריאל”, ולמצוא לכל אחד מהם שם עברי מיוחד לו? או לכל עשרים ותשע התנודות, הזִיעות והזיחות של האמבט של דיוֹגנס, שבאותו פרק? האם היה מתרגמם השנון ורב-הכשפים של “הקמצן” ושל יתר מחזות מוליֶר מוצא שלוש מאות עשרים ושתים מקבילות עבריות לביטויי הזימה וניבול-הפה של ראבלה, שמחציתם מחוננים בכפל משמעות! כן, קל לתרגם duc de Francrepas ל”דוכס לֶחֶמְחסֶד”, או conte de Mouillevent ל”רוזן לַחְרוּחַ”, אך מי גיבור-לשון ימציא שמות עבריים לרשימת מאה-ואחד-עשר המשחקים שבפרק העשרים ושנים של הספר הראשון? איך יתרגם את שמות משחקי-הקלפים בלבד?
    Au flux au lansquenet
    A la prime au cocu
    וכולי וכולי.

    [תגובה]

השארת תגובה

Powered by WP Hashcash