14.07.09

בלי ידיים

נושאים ספרים, עיצוב בשעה 12:16 מאת אביגיל

הצוואר שלי הכי אוהב כשאני מתרגמת מקובץ. אני מעמידה את קובץ המקור על המסך, לצד הקובץ שלתוכו אני מתרגמת וככה נחסכת ממני התנועה שאתם מכירים מצפייה במשחקי טניס.

לפעמים אין קובץ וחייבים לעבוד מול הספר. הספר צריך להיות פתוח בנוחות לצד המחשב והמעבר לעמוד הבא צריך להיות פשוט ומהיר. מתרגמים ובכלל אנשים שעובדים מול ספר פתוח, ספר בישול במטבח למשל, מכירים את המתקנים המפלצתיים שתפקידם למלא את המטלה הפשוטה הזאת.

מהיום אימרו – להתראות מתקנים מפלצתיים, ברוך הבא ספרטור (ספר + separator. שם המוצר הוא החלק הכי חלש שלו, אני מבטיחה שמכאן זה רק הולך ומשתפר).

תכירו את ההברקה הישראלית שמגיעה בשלל צבעים, אינה גדולה מ 8 ס”מ ועולה פחות מ 15 שקל:

DSCN1384-1

הגאונות האמיתית של הספרטור היא שהוא גם משאיר את הספר פתוח בעמוד המבוקש וגם דואג לכך שהספר יעמוד בלי כל תמיכה נוספת.

אחרי לא מעט קילומטראז’ אני יכולה להגיד שהוא מתמודד נפלא עם ספרים דקים ועבים ועומד בהצלחה גם באתגר הדפים הראשונים או האחרונים. אגב, בזכותו תנאי העבודה שלי בבתי קפה השתפרו פלאים.

הנה כמה תמונות:

DSCN1377-1

DSCN1382-1

באתר החברה תמצאו פרטים ותמונות נוספות.

הספרטור נמכר בחנויות ספרים וכלי כתיבה; אז קנו אותו, הדהימו את חבריכם ותהיו מסמר הערב בכל מסיבה (אני, למען הסר ספק, לא רואה מזה שקל).

08.07.09

ספריות – מזווית עיצובית

נושאים ספרים, עיצוב בשעה 14:24 מאת אביגיל

בדרך כלל אני כותבת על הספרים שבהן אבל הפעם אחרוג ממנהגי ואקדיש פוסט לספריות עצמן.
אצלי בבית הספרים מסודרים על מדפי איקאה מצטנעים או בערימות שרק חובבי ספרים מוצאים בהן חן כלשהו, אבל אני מודה שספריות שוות ואקס ליבריס מושקעים עושים לי את זה כמעט יותר מכל פריט ביתי אחר שאני יכולה להעלות על הדעת.

אחי – איתמר בורשטיין, תזכרו את השם – הוא מעצב תעשייתי מוכשר כמו שד.
בין העיצובים שלו שתי ספריות, שאני מאוד אוהבת, שנבחרו לפרוייקט Via היוקרתי (כתבה בהארץ על ויא ועל איתמר).

הזמנתי את איתמר להציג את הספריות ולכתוב כמה מילים והריהן לפניכם:

יש לי כמה הנחות יסוד בקשר לספריות:

  • ספריות הן ‘שער התרבות’ לבית, דרכן אנחנו מציגים לנו ולאחרים את ‘מרכולתנו התרבותית’. כשאנחנו מגיעים לבית זר אחד הדברים הראשונים שאנחנו עושים הוא לבחון את הספרייה וללמוד דרכה על בעליה.
  • ספרייה נראית טוב רק כשהיא מלאה.
  • ספרייה מלאה מדי נותנת תחושה של בלגן, דוחק וחוסר כבוד לספרים.
  • ספרייה ריקה מדי נראית דלה ולכן נוהגים להוסיף לה פסלונים, אגרטלים וכד’ כדי להשלים את החסר.
  • מספר הספרים שלנו גדל בהתמדה.
  • ספרייה צריכה להתאים את עצמה לבית בגודל ובמיקום.

על בסיס התפיסה הזאת עיצבתי ספריות מודולריות פשוטות מאוד להרכבה, בלי ברגים, בלי חיבורים לקיר ובלי הוראות הרכבה מסובכות, שניתן להגדיל ולהקטין בהתאם לבית ולמספר הספרים.

OFFSET

OFFSET

הספרייה, שהוצגה בסלונים של פריז ומילנו ב 2007, עשויה מפרופיל אלומיניום עשוי באקסטרוזיה*. הפרופיל החתוך יודע להתחבר לעצמו ומאפשר ליצור ספרייה בכל גודל רצוי לאורך או לרוחב.

*אקסטרוזיה – עיקרון מטחנת הבשר, מכניסים חומר מצד אחד והוא יוצא בצורה הרצויה בצד שני.

UNIT

burstein_bibliothequeunit_4

burstein_bibliothequeunit_3

הספרייה, שהוצגה גם היא בסלוני פריז ומילנו ב 2009 , עשוייה עץ מלא –במקרה זה עץ אגוז. היא מורכבת מיחידה פשוטה שמניחים זו על זו ומחברים באמצעות פינים מעץ. הצורה היחידה ‘נעלמת’ במארג הכללי של ההרכבה ומפסיקים לזהות את קווי המתאר של כל חלק בנפרד.

19.03.09

הכריכה הכי יפה

נושאים ספרים, עברית, עיצוב, פריז, תרגום בשעה 09:14 מאת אביגיל

כשכריכה מוצלחת עוטפת ספר טוב יש ביניהם דיאלוג. כשזה קורה, אני מדלגת מהטקסט לכריכה ובחזרה. את זיידי סמית הנאווה שבדש הפנימי של “על היופי” ביקרתי לא פעם בזמן הקריאה וחשבתי שהיא יפה כמו מלאך וכותבת כמו שד (ולפעמים ההפך, יפה כמו שד וכותבת כמו מלאך. אבל תמיד מוכשרת להפליא ויפה להלל).

הכריכה שהיפנטה אותי יותר מכל בשנים האחרונות היא כריכת  “הלא של קלרה” מאת הסופרת הצרפתיה סואזיג אהרון. זהו סיפורה של קלרה שחוזרת מאשוויץ אל חיק משפחתה שנשארה בפריז. הדמות של קלרה מיוצגת בכריכה על שלל פניה: התנופה וחוסר ההתמסרות, הסירוב לשחק לפי כללי המשחק, החידתיות, הריחוק, הבדידות והרצון העז, הפיזי להתרחק. גם הרקע החום אפור והטקסט השחור לבן נהדרים. ועובי הכריכה והמגע המעט מחוספס שלה. לצערי לא מצאתי קרדיט למעצב העטיפה, נדמה לי שזה נדב משהו, אבל אין לי את הספר בבית. מי שיודע שיגיד. המעצב המוכשר הוא נדב שלו. ותודה ליובל.

הלא של קלרה

ועוד עניין תרגומי קטן שהעסיק אותי כשקראתי את הספר. קלרה גיבורת הסיפור היא Klara. בדרך כלל כותבים את השם כך Clara.
האות K נדירה בצרפתית ומופיעה בעיקר במילים מיובאות. ברור שהשם הזה והגיבורה הנושאת אותו זועקים את זרותם לשמיים. בעברית העין מחליקה על ה”קלרה” השגור הזה, שום דבר שם לא שורט את הרישתית. האם יכלו לעשות אחרת בתרגום? לא בטוח. אולי זה אחד מאותם ויתורים הכרחיים שנעשים בכל ספר, כדי להעמיד אותו על הרגליים בשפה חדשה.