18.03.09
נרשמתי לספריה העירונית
בשעה טובה הצטרפה תל אביב לערי ישראל המתוקנות והספריות העירוניות הפכו חינמיות. מספיק להגיע עם ת”ז וספח, לחתום על שטר התחייבות (נדמה לי שמדובר ב300 ש”ח למקרה שתחליטו לקחת את הספרים כבני ערובה ולא להחזירם לעולם) וזהו, מיד תוכלו לשאול 4 ספרים.
אני חובבת אדוקה של קניית ספרים. זה בפירוש סעיף ההוצאות הגדול ביותר שלנו (מתחרה רק עם קפה ומסעדות, כל השאר נשארים הרחק מאחור). אני חושבת שספרייתנו הביתית היא האלמנט הקישוטי היפה ביותר בבית (מי שמכיר אותנו יודע שזאת לא חוכמה … ) אני אוהבת להמליץ על ספרים היישר מהמדף הביתי ואוהבת להשאיל (אם כי רבים יעידו שאני ספרנית קפדנית ושהפנקס השחור הקטן שמלווה את תהליך ההשאלה הוא אימת הקרובים) ואז לפטפט על הספר שהושאל. נו שוין, כל אחד והמוזרויות שלו.
אבל משהצטרף למשפחה עוד קורא נלהב, הפכנו להיות 3 תולעי ספרים וההוצאה הכספית בהתאם. לכן החלטנו להירשם לספריה. הפור נפל על הספריה ברחוב לסל. ספריה קטנה, בהחלט לא מרגשת. המבחר די דל אבל מתחדש כל הזמן ואפשר להזמין ספרים (להזמין הזמנתי, עכשיו נראה אם יגיעו). חוץ מזה אני רואה שני יתרונות גדולים בהשאלה: אפשר למצוא ספרים ישנים שאזלו מהמדפים (אני מצאתי שם את מעשה השפחה בשביל הדב שהתמיד בעקשותו שלא לקרוא את הספר באנגלית שדאגתי שיביאו לו מניו יורק) ואפשר להשאיל ספרים שרק אולי נרצה לקרוא. כשלוקחים ארבעה ספרים, אחד או שניים מהם יכולים להיות הימור.
בכל מקרה אני יוצאת בקריאה נרגשת – בואו בהמוניכם. קראתי שבשנה האחרונה נוספו 20% קוראים לספריות העירוניות, אולי זה מה שיסיר מהן את העובש וירענן קצת את המצב. אולי גם אצלנו אפשר יהיה חוץ מלראות את הקטלוג גם להזמין דרכו ספרים ולהתעדכן בסטטוס ההשאלה. אולי גם אצלנו יכניסו מחשבים ואינטרנט ושעות סיפור כמו בספריות העולם הגדול.
ואפרופו ספריות העולם הגדול:
בפריז נרשמנו (בחינם כמובן) לספריה השכונתית שהיתה בעיריית הרובע שליד הבית. איזה מקום נפלא. מסתבר שבכל רובע בפריז יש לפחות ספריה אחת וחלק גדול מהן מתמחה במשהו, עם או בלי קשר לרובע שבו הן ממוקמות. אני זוכרת למשל ספריית מתח, ספריית קומיקס וספריה של ספרים עם אותיות גדולות למוגבלי ראייה. בכל הספריות האלו הייתי ושאלתי ספרים, מפני שכרטיס הקורא שהיה לי בספריה שלי איפשר לי לשאול גם בספריות האחרות. אצלנו ברובע שמתנאה בציבור יהודי גדול הוקדש אגף ליהדות, ציונות וישראל. האמת שכמות הספרים שהיתה שם, בספרית הרובע ה-3 בטח עולה על כל הספרים שיש בנושא בבית אריאלה. חוץ מזה הספרנית היתה באה פעם בחודש לגן הילדים של הבן שלי כדי להקריא להם ספרים, אז כשהלכתי יחד איתו לספריה, הוא הכיר את הספרנית והרגיש בבית.
כשהיינו בקיץ בקופנהגן, נכנסו לספריה שכונתית שהיתה ברחוב שליד המלון שלנו. זה היה כבר סוף הטיול הארוך וידענו שנמצא שם תעסוקה ועניין לכל בני המשפחה ושנוכל להעביר שם פרק זמן נינוח ונעים. אחח, כמה תמימים היינו. לא רצינו לצאת משם. שלוש קומות של עונג צרוף (ספריה שכונתית, כן, לא תגידו ה-ספריה של קופנהגן). אינטרנט חופשי, קומת השאלה לילדים עם פופים, כסאות קטנים, פאזלים ומשחקים. מקום שוקק מלא תלמידים ומבוגרים שבאו להנות מהמקום.
מאת רחלי_א ,
19 בMarch, 2009 בשעה 11:03
הי אביגיל!
קודם, תתחדשי על הבלוג – כמה נעים להיות פה!
גם אנחנו חובבי ספרים, אבל מנויים לספריה העירונית המצויינת ברעננה. יש מגוון גדול, ספרניות מסבירות פנים שישמחו להמליץ על ספר, תערוכות-ספרים מתחלפות לפי נושאים, וגם ספריית ילדים רחבת ידיים עם חדר משחקיה.
[Reply]
מאת avigail ,
20 בMarch, 2009 בשעה 17:47
היי, אני שמחה לראות אותך כאן.
שמעתי שגם בחולון המידעטק מצויין. זה לא מקרי בעיני שערי גוש דן משקיעות בתושביהן יותר מת”א. ת”א מסתמכת על הקסם שלה, על זה שהיא המטרופולין האמיתי היחיד בארץ. יש מי שזה קוסם לו (כמוני) ואז היתר נדחק ויש מי שלא קונה את זה ועובר לערים שמטפחות ספריות, בי”ס ובטח דברים נוספים שאני לא חשופה אליהם. חבל שאי אפשר להנות מכל העולמות 🙂 (אם כי בבחירות המוניציפליות האחרונות היינו לדעתי הכי קרובים מזה שנים ארוכות).
[Reply]
מאת כנרת ,
22 בMarch, 2009 בשעה 00:16
תתחדשי על הבלוג.
לפני כמה ימים נפתחה אצלנו ברחוב ליד ספריה גדולה, ולמרות שמרוב ציפיה באתי יום לפני הזמן, עוד לא הספקתי לבקר שוב. אז זה תמריץ טוב.
ושאלה: האם בספריה ברובע ה-3 היו גם ספרי קריאה בעברית?
[Reply]
מאת avigail ,
22 בMarch, 2009 בשעה 08:02
ברובע ה-3 יש רק ספרים בצרפתית (אלא אם כן השתנה משהו מאז 2005).
יש שם גם הרבה BD וספרי ילדים ונוער, אם יש אצלכם קונים לעניין הזה.
[Reply]
מאת Solange ,
22 בMarch, 2009 בשעה 17:24
אהלן אביגיל,
אני רוצה להגיד לך שמאוד עיניין אותי ההתלהבות שלך מהספריה של הרובע ה3 בפריז. ולמה? כי זאת הייתה אמורה ליהיות ספריית הילדות שלי. גרתי שם עד גיל 12 ולא ביקרתי שם אפילו פעם אחת. ההורים שלי לא חשבו שזה היגייני לדפדף בספרים ש”מישהו אחר” (בוודאי חולה סופני ומדבק ) החיזיק ביד. גם לא הלכנו לשם עם בית הספר ושום ספרנית לא הגיעה לכיתות כדי לקרוא לנו סיפור. מהביקורים שלי בספריה אחרת, ברובע אחר אחרי שעברנו דירה, אני זוכרת את הריח המעופש והספרניות החמוצות, טוב לדעת שדברים יכולים להשתנות מהקצה אל הקצה. אבל אני מדברת על שנות החמישים, פרהיסטוריה!
(אני דווקה מחבבת את הספריה של רח’ לסל!)
[Reply]
מאת avigail ,
22 בMarch, 2009 בשעה 17:40
סולאנז’,
נשמע שהמצב באמת השתנה לטובה, ונחמד לדעת שלא ירשת מההורים שלך סלידה מספריות ציבוריות 😉
[Reply]
מאת דנה ,
24 בMarch, 2009 בשעה 11:20
אביגיל, איזה בלוג יפה.
אני זוכרת לטובה את הספרייה העירונית בחולון, שהייתה במבנה ישן, מוקף עצים. הספרניות היו חמוצות כדבעי, אבל בכל זאת היה לי שם נעים.
והיום כשהבת שלי הולכת לחברה ומודיעה שהן הולכות יחד לספרייה, זה אושר בשבילי. 🙂
[Reply]
מאת avigail ,
24 בMarch, 2009 בשעה 12:30
היי דנה,
תודה.
בכלל, לדעתי אין נחת גדולה יותר לתולעת ספרים מזה שהילדים שלה נהנים לקרוא.
[Reply]