30.06.09

הספרים שקראתי ביוני

נושאים מד"ב, ספרים, תרגום, יומן קריאה בשעה 10:13 מאת אביגיל

הדוח של ברודק/ פיליפ קלודל
ספר שתירגם ידידי המוכשר שי סנדיק. את התרגום אהבתי אבל את הספר לא. שתי בעיות היו לי איתו, חיצוניות, שיטחיות אם תרצו. האחת מופרכת בעליל והשנייה לשיקולכם.
קלודל סובל ממחלה שרבים מחבריו הסופרים הצרפתיים העכשווים סובלים ממנה: הוא מאוהב במילים של עצמו. הדמויות שהוא בורא חיות במדינה אירופית דמיונית, אלגורית ומדברות במין ניב גרמני שקלודל המציא. מילים מהניב המומצא שלו הוא שותל על ימין ועל שמאל. האפקט המצטבר של כל זה, מעבר לניכור שקלודל וודאי מכוון אליו, הוא תחושת התנשאות של הסופר וניתוק מאולץ מהקורא.
הבעיה השנייה שלי, המופרכת, היא שסופרים צעירים שכותבים בגוף ראשון על חוויות ממחנה ריכוז לא מחליקים לי טוב בגרון. אני יודעת כמובן שזאת ספרות ושאם נצפה מסופרים לכתוב רק על חוויותיהם הרי ששכרנו ייצא בהפסדנו, ובכל זאת אני לא מצליחה להתגבר על זה.

טירת מאלוויל/ רובר מרל
למרות ההכחשה שעל הכריכה האחורית, זה בהחלט ספר מד”ב. ספר מד”ב טוב. פצצה גרעינית (זה לא ספויילר) הופכת קבוצת חברים פלוס נספחים, שמוצאים את עצמם מסיבה זו או אחרת במרתף יינות של טירה כפרית צרפתית, לגרעין המין האנושי עלי אדמות. מכאן ממשיך סיפורם של הגיבורים בני ימינו שהוחזרו בהנף פצצה לימי הביניים. הספר קריא מאוד והדמויות מעניינות אבל לפעמים הדיון בסוגיות המתבקשות (“שאלת” האישה, הדת, העבודה וכד’), הוא דידקטי מדי, ומזכיר דיונים מלאכותיים דוגמת “ליל העשרים” של סובול.

הסכנות שבהתנהגות נלוזה/ אונורה דה בלזק
בלזק, מה יש להגיד. קלאסי ויפה. הנשים יפיפיות ומושחתות או יפיפיות וטהורות.

כוכב רחוק/ רוברטו בולוניו
ספר לסופרים, למשוררים אפילו. בולוניו כותב על שירה וספרות ולפעמים על קולנוע כאילו הם החיים עצמם. כמעט כל הדמויות, ראשיות ומשניות, שולחות ידן בכתיבה, והספר עמוס ציטוטים, איזכורים והתייחסויות למשוררים וסופרים, דרום אמריקאים בעיקר. לא קריאה קלה, ועבורי גם לא כל כך מתגמלת, אבל יכולתי להתרענן מדי פעם מחיצי הומור מושחזים שבולוניו שולח.

משפחת מושקאט/ יצחק בשביס זינגר
המטעמים שבשביס זינגר מיטיב כל כך לרקוח: תפאורה בורלסקית, גלריה של דמויות עסיסיות, עלילה גדושת יצרים ומעל הכל המבט הכפול – עין אחת מגחכת והשנייה חומלת. ובכל זאת זה לא מספריו האהובים עלי. אהבתי לאין ערוך את “העבד” ו”שונאים סיפור אהבה” וכנראה שלא במקרה אלה שניים שקצרים בהרבה מ 670 העמודים של משפחת מושקאט.

הביתה/ אסף ענברי
שבחי הביקורת לא היו לשווא, זה ספר מעולה. תנועת ההתיישבות מעולם לא נראתה אנושית יותר. מגוחכת וקטנונית מצד אחד ולא פחות מהירואית מצד שני. הכתיבה יפיפייה, ענברי מלהטט בהצלחה בין האינטימי לגרנדיוזי, כתיבתו חפה מסלסולים ומרגשנות, ובכל זאת מבין השורות עולים הרגשות העזים, המעורבים שהוא חש כלפי הקיבוץ שלו – אפיקים – שעליו הוא כותב בכנות שגובלת בעזות מצח. הפרקים הכי יפים בעיני נמצאים לקראת סוף הספר דווקא, כשענברי מתאר ארועים מכלי ראשון ולא בהתבסס על חומרים ארכיוניים. כשקראתי את הספר הרגשתי, קצת כמו ב”סיפור על אהבה וחושך”, שתולדות הציונות והמדינה התנקזו לאפיקים והם נובעים משם עד היום. מומלץ מאוד ונדמה לי שקיבוצניקים בעבר ובהווה ימצאו בו עניין והנאה עוד יותר ממני.

שאלימר הליצן/ סלמאן רושדי
אני לא אוהבת ספרים על הודו. בגלל זה אני קוראת את רושדי באיחור אופנתי ולשמחתי ההנאה מרובה. הכתיבה שלו חושנית, דחוסה מאוד, אך להפתעתי גם מצחיקה. הספר נע בין תרבויות, ארצות ותקופות והקריאה לא תמיד קלה, אבל שווה את המאמץ. תרגום משובח של ארז אשרוב.

קישור קבוע 5 תגובות

24.06.09

הספרייה הביתית שלי

נושאים ספרים בשעה 11:29 מאת אביגיל

אלי לא פנו, מן הסתם, אבל במקום לשבת בחושך החלטתי לעשות מעשה. קבלו את הספרייה הביתית שלי ושל הדב:

.

…

* יגאל הציע שאפצח ביוזמת בלוגיספירה חדשה, אז למרות שאלפי הדל במנשה, אני מתכבדת להזמין את הבלוגרים המכובדים הבאים להמשיך את פרוייקט הספרייה הביתית שלי: יגאל שהציע, אסתי שהזמינה אותי בטוּבה ליוזמה הקודמת ואורי קציר שעשה לי הרבה כבוד כשכלל אותי ברשימת הבלוגים הצעירים המבטיחים.

בלוגרים שהרימו את הכפפה:

• הספרייה הביתית של אורי קציר
• הספרייה הכי קטנה בת”א – איתמר זהר
• הספרייה הביתית של מישמיש – קופנהגן
• הספרייה הביתית של שיר דמע
• הספרייה הביתית של אסתי
• הספרייה הביתית של בועז כהן
• הספרייה הביתית של נועם לסטר
• הספרייה הביתית של רוני גלבפיש
• הספרייה שבנפש של שועי רז
• הספרייה הביתית של ענבל שגיב

קישור קבוע 19 תגובות

18.06.09

אין כמו בבית

נושאים בקטנה בשעה 09:44 מאת אביגיל

Patrick Q’s flickr ©

ברוכים הבאים למשכנו החדש, והסופי יש לקוות, של הבלוג.

קישור קבוע 6 תגובות

15.06.09

מפנטזת

נושאים מד"ב, ספרים, פנטזיה בשעה 14:51 מאת אביגיל

אני שייכת למיעוט השולי אך גאה של בנות שאוהבות מד”ב בזכות אמא – חובבת מד”ב בעצמה (ריספקט!) – שהציעה להן בנעוריהן אסימוב וקלארק לצד רומן גארי, אלבר כהן ופיט דקסטר.

בדרך כלל אני לא מתחברת לממבו ג’מבו החללי רובוטי ושמתי לב שבסוגה שיש בה הרבה סדרות, אני בד”כ קוראת את הספר הראשון וגם אם אני נהנית לא בא לי בהכרח להמשיך לספרים הבאים. כך קרה לי עם ראמה, היפריון, הארץ הרבגונית, אנדר ועוד ועוד.

אני כן אוהבת מד”ב חברתי. זה ז’אנר כל כך גמיש שאפשר לקחת בו סוגיות חברתיות, למתוח אותן עד הקצה – ואז עוד קצת – ומשם להתחיל. ההקצנה שוברת מוסכמות ומרעננת את התפיסה שלנו לגבי תחומים שנראים לנו ברורים מאליהם. קחו לדוגמה גזע שמשנה מין/ ג’נדר במהלך חייו.

אולי לא במקרה שלושת הספרים שנמצאים אצלי בראש הרשימה המד”בית הם פרי עטן של נשים ועל רקע עלילה מרתקת הם מעמיקים לעסוק בחברה וג’נדר:

• הר סין ז’אנג/  מורין פ’ מקיו (פרק ראשון)
• מעשה השפחה/ מרגרט אטווד
• הצד השמאלי של החושך/אורסולה לה גווין (פרק ראשון)

ספרות פנטזיה זה כבר סיפור אחר לגמרי.

איך אפשר להתייחס ברצינות לכריכות המקושקשות, לדרקונים ולמכשפות שמככבים בהם ואיך אפשר להעלות על הדעת שמה שאוהב תיכוניסט מחוצ’קן אוהב גם אני?
אז לכל מי שעוד לא נכבש בקסמי הז’אנר, אני ממליצה להניח בצד את הדעות הקדומות ולצלול לספר פנטזיה טוב. יש סופרי פנטזיה שהם סופרים טובים לכל דבר, למעט המוניטין. הנה כמה מהחביבים עלי:

• ניל גיימן. ספר הפנטזיה הראשון שקראתי (לא כל כך מזמן) ואהבתי היה “לעולם לא עולם”. סיפור מקסים על לונדון של מעלה ולונדון של מטה. נדמה לי שאת גיימן אין צורך להציג אפילו למי שאינו חובב פנטזיה. עוד ספר שלו למתחילים הוא “אבק כוכבים”.
• גאי גבריאל קאי. מרבה לכתוב היסטוריה חלופית, כלומר בוחר תקופה ולצד פרטים היסטוריים אמיתיים ממציא דמויות וארועים. ב”אריות אל-רסאן” זה תור הזהב למשל. עוד ספר יפה שלו הוא “טיגאנה”.
• ג’.ר.ר מרטין בסדרה “שיר של אש ושל קרח”. הדובדבן שבקצפת, מלך המלכים. סופר שבפנתיאון הספרותי שלי עומד בראש מורם, כתף אל כתף לצד סופרים נהדרים שחיים ביננו היום: רות’, מקיואן, אטווד, שייבון, מיכאל. מרטין ברא עולם שמתבסס באופן רופף ביותר על מלחמת השושנים ואת עלילותיו הנפלאות קראתי כבר לאורך כמה וכמה אלפי עמודים. הדמויות עסיסיות להפליא, ואין בליבו של מרטין רחמים על אף אחת מהן. הוא הורג את הגיבורים שלו, ובניגוד לטולקין הם לא חוזרים בספר הבא כדי להמתיק את הסוף. כל פרק מסופר מנקודת מבטה של דמות אחרת מה שמבטיח מורכבות ותעתוע – הגיבור ששנאתי אתמול הופך לדמות מובנת, מעוררת הזדהות ואהובה. אוקיי, יש גם דרקונים, מכשפות ורוחות רפאים אבל הם במיעוט והם משתלבים במרקם אנושי להפליא. הסדרה תפסה את כמעט את כל בני המשפחה המורחבת שלי, אנחנו יכולים לשבת שעה ארוכה להיזכר בעלילות ולקטר על הספר הבא שמבושש לבוא. חוץ מזה, אמרות שפר (you know nothing Jon Snow או  The winter is coming) הפכו לחלק משיגרת הדיבור שלנו, כאילו למדנו אותם בבית אבא.

אז שחררו את התיכוניסט שבתוככם (מחוצ’קן או לא) ותנו צ’אנס לפנטזיה.

קישור קבוע 16 תגובות

11.06.09

חגיגה ב”הארץ”

נושאים ספרים, תל אביב בשעה 07:40 מאת אביגיל

את העיתון לאנשים חושבים אני קוראת כבר הרבה שנים באינטרנט. לא חסר לי מגע הנייר או המניירה הזאת של פרישת הידיים לרווחה כדי לקפל את הדף שקראתי ולעבור לדף הבא.
אבל היום* יצאתי לחפש את העיתון**. יש שם פרוייקט נהדר: “הארץ של הסופרים“. לכבוד שבוע הספר כתבו רבים מסופרינו, וגם שני אורחים מכובדים: אורהאן פאמוק ואומברטו אקו, כתבות/ מדורים לעיתון. שמחתי לראות שבמקביל לביקורת על שבוע הספר והתמסחרות הענף יש אחרים שחושבים כמוני, ששבוע הספר הוא אירוע חגיגי ומשמח שמצדיק פרוייקט יפה שכזה.
מקסים למצוא בחדשות המקומיות- אלה שבדרך כלל אני משתדלת לא לקרוא, או קוראת בעיניים חצי עצומות, כמו כשצופים בסצינה מפחידה – את הפיוט היומיומי שנוצר במפגש בין סופר ובין אקטואליה. חוץ מזה החיבור בין הסופרים לַנושאים, חיבור ליודעי ח”ן או לפחות לאוהבי ספר, יפה, רגיש ולא פעם אירוני.

אז בשביל לעשות לכם קצת חשק, הנה על קצה המזלג כמה מהכתבות שתמצאו בגליון של היום:

• מיכל זמיר התלוותה לחיילי מילואים שמתרגלים כיבוש כפר.
• דויד גרוסמן התארח במרכז גמילה ירושלמי.
• סונטה של רוני סומק במדור מזג האוויר.
• מכתבים למערכת מאת צ’יקי.
• חיים באר מביא אינסייד אינפו על הפגנות החרדים בי-ם.
• אסף גברון נפגש עם נוער גבעות.
• ואתגר קרת מראיין את אהוד ברק.

עוד בהארץ היום מוסף ספרים מיוחד שבו רבים רבים וטובים ממליצים על שני הספרים הכי טובים שקראו השנה. אחד מהם ספר שלא זכה למקום הראוי לו, לדעתם.

*הפוסט הזה מוכן כבר מאתמול בשעה 14:00 אבל בלוגלי היה למטה שעות ארוכות. גררררררר.

** חזרתי בידיים ריקות. כנראה שלא הייתי היחידה בשכונה שקלטה את הגליון המשגע הזה, ובקיוסקים/ חנויות ספרים/ מכּולות אזלו העיתונים כבר ב 12:00. הדב שהתבקש לקנות עיתון ליד העבודה, עדכן גם הוא על כשלון במשימה. נו, כנראה שתל אביב היא בכל זאת עיר עם קולטורה

קישור קבוע 6 תגובות

04.06.09

לשבוע הספר – 2 ספרים טובים שאתם לא מכירים

נושאים ספרים, פריז, צרפתית, תרגום בשעה 10:56 מאת אביגיל

כתבתי פעם על המעשה הנקרופילי משהו של המתרגם בספר שהוא מתרגם. אחרי נבירה כזאת, נדיר מאוד שאני ממשיכה לאהוב ספר שאהבתי בקריאה ראשונה. כמובן שאם לא אהבתי אותו מלכתחילה המצב עוד יותר עגום. הפעם, על כל פנים, אני רוצה לספר על שני ספרים שאהבתי ועודני אוהבת גם אחרי שתרגמתי אותם. שני הספרים זכו למעט פרסום וביקורות, הרבה פחות מהראוי להם לדעתי, אז זאת תרומתי הדלה.

האיש ההפוך/ פרד וארגס
אדמסברג הוא האיש שבזכותו הפכתי למתרגמת. ז’אן בטיסט אדמסברג הוא ראש מחלק רצח באחת מתחנות המשטרה בפריז. יש לו רקורד מרשים של פתרון תעלומות, אבל לא ממש ברור איך זה קורה. הוא אינטואיטיבי לגמרי, כל שיטתיות ממנו והלאה, יש לו קוצים בתחת – הוא חייב להתהלך כדי לחשוב ולרוב השאלות הוא ישיב בתשובתו הנצחית: “לא יודע”. הסגן שלצידו, דנגלר, הוא איש מבריק ומשכיל מאוד ששותה הרבה יותר מדי מאז שאשתו נטשה אותו בשביל אחר והשאירה אותו לבד עם חמשת ילדיהם. קאמי, האישה שנכנסת ויוצאת מחייו של אדמסברג היא יפיפיה עצמאית ולא שגרתית. היא מתפרנסת מהלחנת מוזיקה לסדרות טלוויזיה ומשרברבות. מלבדם משופעים  ספריה של וארגס בגופות, טיפוסים משובבי נפש ונבלים מנוולים. אדמסברג שונה מאוד מארכיטיפ הבלש האמריקאי: הוא לא שנון, הוא לא במסע של הרס עצמי – הוא אמנם שותה, מעשן ומזיין אבל כמו כל הצרפתים, לא משהו יוצא דופן, הוא לא זאב בודד שפותר תעלומות בזכות תכונותיו המופלאות – איכשהו זה פשוט קורה לו. אה, והוא כמובן לא מדבר מילה אנגלית ואין לו שום בעיה עם זה. אדמסברג הוא בלש צרפתי גאה ואני מתה עליו.

* אם זה עושה לכם חשק חפשו את אדמסברג בדוכני הוצאת בבל.

ספינות הלב/ בנואט גרול
ג’ורג’ אוהבת את גֵווין והוא אותה. ככה זה מגיל 16. היא אשת אקדמיה פריזאית והוא מלח ברטאני. תחשבו מרצָה בחוג לפילוסופיה ונהג מונית. יש להם את כל הסיבות שבעולם לא לאהוב אחד את השני ובכל זאת, למרות שכל אחד מהם מתחתן ומקים משפחה הם ממשיכים להיפגש כל כמה שנים, להזדיין כאילו אין מחר ולאהוב. הספר מלווה אותם בעדינות מגיל 16 עד 60. זה ספר פיוטי, שנון ומחרמן. הגיבורה נהדרת, ומרענן להפליא לקרוא ספר שבו הדמות הנשית חותרת כל הזמן, באקטיביות ובאפס ייסורי מצפון, לאושר ולחופש מיני. אני מנסה להיזכר בספר אחר שבו יש גיבורה כזאת וממש לא מצליחה. חייבים להודות שזה קצת ספר בנות, אם כי הדב – גבר שבגברים – אהב אותו מאוד. לשיקולכם.

*ג’ורג’ וגווין יהיו בדוכני הוצאת כנרת.

בככר רבין כבר העמידו את דוכני שבוע הספר. אצלנו נהוג שכל אחד קונה לעצמו שני ספרים. אני חושבת שאקנה לי את “הביתה” של אסף ענברי ועל הספר השני טרם נפל הפור. אם יש לכם המלצה אשמח לשמוע.

קישור קבוע 15 תגובות

01.06.09

הספרים שקראתי במאי

נושאים ספרים, פנטזיה, יומן קריאה בשעה 08:01 מאת אביגיל

לאכול להתפלל לאהוב/ אליזבט גילברט
אני מנסה, בהצלחה מוגבלת חייבים להודות, להתרחק מרבי מכר. יש עוד סיבה, מלבד סנוביות. בשנה האחרונה החלטתי לנסות להתרחק מאוטוסטרדת הספרים החדשים, להאט קצת את הקצב, לנסות כבישים יותר קטנים וגם, למה לא, דרכים ישנות וטובות. ובכל זאת קראתי את “לאכול, להתפלל לאהוב”. פשוט הדב ואחותו התמוגגו ממנו והרגשתי ממש מחוץ לעניינים. חוץ מזה נקשרתי קצת לאליזבט גילברט כשתרגמתי הרצאה שלה. ובאמת זה ספר נחמד וקריא להפליא. אני חייבת להודות שרוחְניות וניו אייג’ רחוקים ממנו כרחוק מזרח ממערב, כך שעל קטעים מסויימים פשוט דילגתי. התרגום של ידידתי יעל סלע שפירו משובח. אליזבט רהוטה, מצחיקה וטבעית לגמרי גם בעברית.

The Night Watch / Sarah Waters
היו לספר הזה הרבה סיבות להצליח אצלי: מסגרת עלילתית דמויית ממנטו – מהסוף להתחלה 1947>>1944>>1941, שחזור יפה ואמין של לונדון בימי הבליץ, אנגלית בריטית עסיסית ואווירה קווירית. הקוויריות לא מתבטאת רק בלסביוּת של שתיים מהגיבורות ובעמימות המינית של גיבור אחר אלא באופן הטבעי שבו הגיבורים חיים את העדפתם המינית, בלי רקע “שיסביר” ובוודאי בלי תירוצים. ובכל זאת הספר ייגע אותי לפרקים ושמחתי כשהוא נגמר. תורגם לעברית ונקרא משמרת לילה.

רכות של זאבים/ סטף פני
כיף של ספר. מרחבים קנדיים למלוא העין, אינדיאנים, זאבים וציידיהם, נשים חזקות, ערבות שלג אינסופיות, נהרות שוצפים, סקוטים שיכורים ועוד. סובל קצת מריבוי דמויות ועלילות משנה אבל בסך הכל קריא ומהנה. ממליצה לשקוע לתוכו בעוד כמה שבועות כשכבר לא נוכל להשלות את עצמנו בקשר לאכזריות הקיץ המקומי.

השמנפופים והחדחוטים/  אנדרה מורואה
פרוייקט מקסים של הוצאת מטר – תרגום מחדש של קלאסיקה אנטי מלחמתית. הם עוד הגדילו לעשות וצירפו אחרי התרגום החדש (עידו בסוק) את התרגום הישן משנת 1944 (א.ל. יעקובוביץ). ספר מקסים לילדים ונוער וגם למבוגרים והיכולת להשוות בקלות בין התרגומים מהנה ומחכימה. בחברה שלנו, הסוגת לרזון, מרענן לקרוא שבהשוואה בין רזים לשמנים הרבה הרבה יותר כיף להיות שמן, גרגרן טוב מזג ונמנמן (ברור, לא?) ומילה אחרונה על הכריכה היפיפיה והפעם דווקא לא החזית אלא השידרה שניראת כמו שידרה בלה מזוקן כמו בימים שהיינו משאילים ספרים בספריית בית הספר.

הלווייתן מבבל/ הגר ינאי
רק אחרי כמה עמודים הבנתי שנקלעתי לספר נוער, לא הסוגה החביבה עלי, אבל אז היה כבר מאוחר מדי – נשאבתי לסיפור ונקשרתי לדמויות. זה ספר הרפתקאות נהדר, מלא אלמנטים פנטסטיים משובבי נפש וסיפורי אהבה גדולים מהחיים, אבל החידוש הגדול הוא שזה ספר כחול לבן. הגיבורים – יונתן ואלה – הם אח ואחות ישראלים מאוד ונקודת המוצא שלהם להרפתקאות, שחלקן מתרחשות ביקום אחר, היא תל אביב אהובתי. יש גיבורה אקטיבית ומקסימה שהופכת את הספר לכזה שגם נערות יאהבו. הצטערתי שהעריכה קצת רשלנית. לדוגמה : “…התברר להם שהכפר מלא פרשי מורדים, שהובילו שבויים נוספים ונטול נשים לחלוטין. רק כמה זקנות מצומקות ישבו ליד הבאר ובישלו.” (עמוד 111). אולי צריך לספר להם שם בכתר שגם זקנות מצומקות הן נשים. זה ספר ראשון בטרילוגיה (את השני כבר השאלתי בספרייה והקוראים הנאמנים יוכלו לקרוא את סקירתו בחודש הבא).

 ספר האשליות/ פול אוסטר
כתוב מצויין, קריא מאוד אבל חסַר נשמה. ספר שכמשתמע משמו כל כולו תפניות, תעתועים, הסתרות והשתקפויות. משלב מסויים הרגשתי כמו באולם מראות בלונה פארק – מטריד, אבל אי אפשר להתיק את המבט.

המים שבין העולמות/ הגר ינאי
הספר השני בטרילוגיה, שאיכשהו הצליח להשתחל לרשימת הקריאה של מאי. הגיבורים התפזרו כל אחד לדרכו והקורא ממשיך לעקוב בדריכות אחריהם, וגם אחרי גיבורים חדשים. להגר ינאי יש דמיון משגע, ויזואלי מאוד שכיף להתמסר לו. בעיות העריכה מהספר הראשון לא נפתרו. יש לא מעט אינגלוזים עד שלפעמים נדמה שהספר תורגם מאנגלית (אבל אל תתנו לזה להפריע לכם, אני מניחה שזה יפריע רק לעורכים ומתרגמים ואולי עוד כמה מתי מעט). כריכה מקסימה (אגב, גם בספר הראשון) מאויירת על יד דוד פולנסקי משרתת נאמנה את הספר.

קישור קבוע 2 תגובות