18.03.09
זרקתי את הטלוויזיה מהחלון
מאז שעזבתי את בית הורי בגיל 18 (עמוק במאה שעברה) אין לי טלוויזיה.
מתישהו חשבנו להכניס הביתה טלוויזיה אבל ביקור חטוף בחנות הרלוונטית הזכיר לנו שמדובר ברהיט ענק ומכוער (ואל תגידו מסך שטוח) אז ויתרנו.
הסיבה לזה שאין לי טלוויזיה היא פשוטה : לא אוהבת. נכון שטלוויזיה היא רק המדיום ועשויים להיות בה תכנים טובים, אבל תודו שזה תאורטי. אז פעם בכמה זמן מתחשק לי לראות טלוויזיה, אבל זה כמו עם גלידה. אני לא אוהבת גלידה אבל לפעמים בא לי, אז אני אוכלת קצת וזהו. כנ”ל עם טלוויזיה, כשאני רוצה אני רואה באינטרט. לעומת זאת היתרון של לחיות בלי טלוויזיה הוא עצום:
- מישהו , נקרא לו הדב לצורך העניין, הוא בעל חיסון טבעי מזערי לכל מה שמתחולל על מסך. שימו אותו ליד מסך, והוא יבהה בו.
- אני חושדת שגם אני, אם היתה לי האפשרות הייתי רואה דברים די דוחים. אפשר לקרוא לזה רפואה מונעת.
- מצד שני בכל פעם שיוצא לי לראות טלוויזיה אני מתעצבנת מהטַפֶּשֶת. והפרסומות איומות. כשאני מבינה אותן. כי קורה דבר מוזר – למרות שאין לי שום בעיית הבנה בחיים האמיתיים, נוכחתי לדעת שיש פרסומות שאני פשוט לא מבינה. לא מבינה את הבדיחה, לא מבינה את הפואנטה. כאילו עברתי ליקום מקביל.
- זה משאיר זמן להרבה דברים אחרים, ולבני הבית יש יותר זמן להקדיש לבילוי איתי.
- הסתפקות במועט. בפחות גרויים. כשאני נחשפת לתוכנית עכשווית, לא פעם הגודש (סקס/ אלימות/ וולגריות) גדול עלי.
- ועוד לא אמרתי כלום על הרדידות, העילגות, הערכים המעוותים, תפיסת הגוף הפוגענית וההמוניות.
- וגם לא אמרתי כלום על זה שכשנולדו הילדים כולם אמרו חכי שיגיעו לגיל (חצי שנה/ שנתיים/ גן/ בי”ס) ותראי שאי אפשר להסתדר בלי טלוויזיה. אז אפשר, זה אפילו די טבעי. ולא אמרתי על זה כלום כי אצלי בבית אין טלוויזיה לא לטובת נפשם הרכה של הילדים אלא לטובתי.
מאת ורדי ,
18 בMarch, 2009 בשעה 17:08
מעולה ! 😆
[Reply]