02.05.11

בציר טוב

נושאים ספרים, יומן קריאה בשעה 21:04 מאת אביגיל

הוצאה שלחה לי ספר בדואר. לביקורת. קודם כל משכו את עיני הפורמט החריג והכריכה המסקרנת, אחר כך חלפתי בנחת על עמוד הקרטון השחור משחור, הנייר הצהבהב – המממ הפקה איכותית משובבת נפש* – השתהיתי בסקרנות על הפרטים הטכנים (לא שריטה רק שלי, נכון?) ואז כדי לחתום את ההכרות המלבבת, הושיטה לי הוצאת סמטאות יד ידידותית ולחצה את שלי באמון, ממש לפני תוכן העניינים:

“פתיחתה של הוצאה לאור היא הרפתקה מרגשת ומורכבת כאחד. ברצוננו להודות לאנשים הרבים והיקרים שעזרו לנו עד כה בקריאה, בעצות, בתמיכה טכנית ובעידוד.”

בהמשך לשורה המקסימה והנדיבה, שההתרגשות מורגשת בה בכל תו ותו, מופיעים שמותיהם (הרבים) של מי שעזרו במלאכה. זהו זה, עוד לא קראתי מילה מ’רשימותיו האחרונות של תומס פ’ למען הכלל’ (מאת שֶל אסקילדסן, תרגמה דנה כספי**), ולבי כבר נכבש.

כשצללתי לתוך הספר גיליתי לשמחתי שבסמטאות יודעים גם לשלות פנינה ספרותית ולתרגמה לעילא.

תומס פ’ הוא קשיש נורווגי מפוכח וחד מחשבה, ורשימותיו האחרונות הן מופת של כתיבה עובדתית ויבשה ויחד עם זאת אוניברסלית ומלאת רגש. תשכחו מליריות, אין קונקרטי מתומס, אבל התיאורים שלו מעוררי מחשבה והרבה רגש. מי שיתמסר לספרון היפה הזה ינדוד לשני עולמות זרים ומוזרים: הזיקנה והחיים בנורווגיה. מוזרים ומוכרים כאחד.
בזכות ההומור והאירוניה ממריאות הרשימות מעל העגמומיות השורה באופן טבעי על סיפורו של קשיש ערירי. קבלו דוגמה קטנה (עמוד 40): תומס פוגש את בתו מריה שאותה לא ראה זמן רב, הוא שואל אותה לשלומה והיא מספרת לו שהיא אוכלת פירות וירקות טריים ושותה שתן. לתומס ברור שהיא מתבדחת, אבל אחרי רגע של צחוק בריא מסתבר לו שטעה…

אתה עושה ממני צחוק,” אמרה, “אם רק היית יודע.” “היה נדמה לי שאמרת שתן,” השבתי, וזאת האמת. “שתן, כן, הפכתי לאדם אחר.” בזה לא היה לי ספק, זה הגיוני, לא ייתכן שתהיה אותו אדם לפני ואחרי שהתחלת לשתות שתן.

הוצאה כסמטאות, שיש לה טעם ספרותי מנומק וכבוד לקוראיה משמחת אותי מאוד, הן כקוראת והן כמתרגמת ואני מקווה להמשיך לפגוש בספריה בחנויות, בספריות ובמוספי הספרים.

* יש גם סימנייה עם דיוקן של הסופר. תענוג.
** שם המתרגמת מופיע על הכריכה, מתחת לשם הספר.

26.10.10

המלצות מפה ומשם

נושאים יומן קריאה בשעה 18:29 מאת אביגיל

הבלוג הזה הביא לפתחי כל מיני הצעות משונות יותר ופחות (שום דבר קינקי למי שתוהה…). בין היתר התבקשתי להמליץ על ספרים בכל מיני מקומות ועשיתי את זה בשמחה. הנה המלצות על שלושה ספרים קריאים וכיפיים:

אדום החזה/יו נסבו בתרגום דנה כספי

‘אדום החזה’ כתוב על פי מיטב חוקי הז’אנר – הארי הולה הבלש הנורווגי הוא גבר שובה לב עם יצר הרס עצמי וחיבה לאלכוהול, הנבלים מנוולים, הנשים יפות (וחכמות! וחזקות! ובמשרות בכירות! כיפאק לנורווגיה), הנופים זרים וצוננים והבירה זורמת כמים. אבל נסבו לא נופל לקלישאות ומשכיל לרקוח מהחומרים האלו עלילה מתוחכמת ותפניות מפתיעות ומענגות. אם חשבתם שנערה עם קעקוע דרקון היא פסגת ספרות המתח הסקנדינבית תגלו שיו נסבו הוא מה שסטיג לרסון היה רוצה להיות. בחוכמה ובעדינות ובלי מפלים של דם, זרע ודמעות הוא מעורר מתח ומטיח ביקורת חברתית נוקבת בחברה הסקנדינבית הזחוחה.

המיני- המלצה שלי היתה אחת מ 10 ביקורות על ספרי מתח. למי שרוצה עוד…

~~~~~~~~~~~~~~

המתיקות שבתחתית הפאי/ אלן ברדלי בתרגום אסנת הדר

היא חובבת כימיה, ובעיקר רעלים, יש לה משפחה בריטית מאוד ולא מתפקדת, חיבה עזה להרפתקאות ופה גדול שהיא לא סותמת. הכירו את פלביה דה-לוּס, הגיבורה המענגת של “המתיקות שבתחתית הפאי” מאת אלן ברדלי, בתרגומה היפה של אסנת הדר. כדרכן של גיבורות ספרותיות בנות גילה, פלביה יודעת דברים שילדות אמיתיות בנות אחת-עשרה לא יודעות, החל בכימיה, עבור בספרות והיסטוריה וכלה ביחסי אנוש. אבל אני סולחת לה. ולא רק אני – גם גיבורי המשנה הנהדרים שבספר מתייחסים אליה ולמשובותיה ברצינות ובכובד ראש, ולדעתי הכול מפני שהיא לא חכמולוגית. איזה משב רוח רענן. המשך…

~~~~~~~~~~~~~~

הדבר הכי טוב שיכול לקרות לקרואסון/ פאבלו טוסט בתרגום אורית קרוגלנסקי

גיבור הספר, פּאבּלוֹ מיראיֶס, הוא ברצלונאי בן שלושים ומשהו שחי חיים צבעוניים ומופרזים א-לה אלמודובר: בקושי עובד, מתעורר כל יום בצהריים עם הנגאובר ומתחיל בצריכה בלתי פוסקת של ג’ויינטים בואכה קוק, אלכוהול, אינטרנט, סקס – בעיקר אוננות וזונות, שכן גיבורנו שונא אדם ולא מאמין באהבה – והמון אוכל כדי שגזרתו, הכוללת 120 קילו, לא תצטמק חלילה. הוא בן למשפחה עשירה כקורח, מה שיכול להסביר את סדר היום הלא יצרני שלו, אבל הוא מקפיד לקחת מהם כמה שפחות כסף ולהיקלע שוב ושוב לחובות ולמצבים מביכים. אין לו חברים, וזה לא מפתיע: פאבלו הוא לא בדיוק האיש שהייתם רוצים בתור חבר, בהנחה שאין לכם יצר הרס עצמי ועברתם את גיל 30. לעומת זאת, תענוג לבלות איתו 380 עמודים. הבחירות המשונות שלו מנומקות לעילא והוא חריף, מצחיק, שמח בחלקו ולא משעמם איתו לרגע. המשך…

15.07.10

תרגומית למתקדמים

נושאים ספרים, עברית, תרגום, יומן קריאה בשעה 12:26 מאת אביגיל

אני קוראת בימים אלו את ‘אנשים טובים’ המצויין מאת ניר ברעם.

גם הכריכה נהדרת

רבים וטובים ממני כתבו על הספר ובדרך כלל שיבחו את העלילה המרתקת, שניכר בה שהיא נשענת על מחקר היסטורי מעמיק, את הדמויות המורכבות והמסקרנות ואת העברית נהדרת. דעתי כדעתם רוב הזמן, עם הסתייגות אחת: פה ושם, השתרבבו להם משפטים צורמים בתרגומית.

תרגומית היא האוייבת הגדולה של המתרגם. זה תרגום מילולי מדי שחוטא למקור ולא פעם גם פשוט צורם בעברית. בטח יצא לכם להיתקל במשפט שלא הסתדר לכם גם אחרי קריאה שנייה ושלישית וכשתרגמתם אותו בראש לאנגלית הבנתם למה התכוון המשורר – זאת תרגומית.
למשל: I rest my case לתרגם ל- אני מניח את התיק שלי (בחיי, ראיתי במו עיני).

תרגומית מופיעה בדרך כלל בספרים מתורגמים, מן הסתם, אבל לפעמים משתרבבת תרגומית גם לכתיבה בעברית. כותבים מפנימים ביטויים באנגלית ובזמן הכתיבה משתמשים בתרגום מילולי שלהם. בדרך כלל מדובר בסופרים פחות מוכשרים מניר ברעם ובהוצאות פחות קפדניות מעם עובד.

בחזרה ל’אנשים טובים’ הנה כמה דוגמאות לתירגומית שהתגלצ’ה פנימה לדעתי:

  • קפיצת אמונה
  • דוגמה בוהקת
  • בוקר טוב, ישנונית
  • זה לא יקרה במשמרת שלי!

כמה ביטויים בתרגומית פה ושם זה לא אסון גדול והספר עדיין מצויין בעיני, אבל כשקצין נאצי משתמש במשפטים הלקוחים היישר מסדרות חדר מיון, ובכן, זה פשוט לא עושה שכל 8)

08.07.10

החופש הגדול 2010 – פוסט אורח

נושאים ספרי ילדים, ספרים, יומן קריאה בשעה 08:11 מאת אביגיל

זו כבר מסורת*: לכבוד החופש הגדול קבלו את א’, בני הבכור כליל המעלות, בוגר כתה ג’, בהמלצות על ספרים שאהב השנה במיוחד:

הפירמידה האדומה/ ריק רירדן
זה ספר שבו הילדים עוזרים להורים ולא ההפך וזה יפה בגלל שממש מרגישים שהגיבור והגיבורה עצובים וחלשים ולא יודעים מה לעשות וזה מתבטא בהתנהגות שלהם.

אח זאב/ מישל פייבר
אני אהבתי א. בגלל שזה בתקופת האדם הקדמון וב. בגלל שילד שסיכויו להרוג דוב בוגר לבד קטנים יוצא להציל אומה שלמה, ספר ראשון בסדרה.

בון/ ג’ף סמית
סדרת קומיקס. הרפתקה מסוג שונה. הרפתקה של הסתגלות והתחברות עם חברים ולהכיר את החיים במקום אחר, שלא רצית להגיע אליו.

הוגו קברה/ בריאן סלזניק
ספר עם ציורים מקסימים שהם חלק מהעלילה. ילד שבשביל להסתגל לחיים בביוב של תחנת רכבת בפריז צריך לגנוב וגם צריך לרכוש חברים וזה נורא קשה לרכוש חברים ככה.

עדשי השוקולד של הבז/ אנטוני הורוביץ
קוד של אוצר של מיליונים נמצא בקופסה שהופקדה בידי בלש הגרוע ביותר בכל הארץ ותוך שנייה הכל מסתבך. רק אחיו הקטן, ניק דיאמונד, מציל הכל. ספר גדול. מאוד מצחיק.

אלכס ריידר/ אנטוני הורוביץ
נער שאבא שלו מת ובהלוויה שלו הוא שומע שהוא נהרג בהרפתקה מסעירה. אלכס יוצא במסע נקמה. זאת הרפתקה עם דברים קשים והוא מתגבר עליהם למרות שזה לא קל. ותמיד יש עוד הפתעה לגלות.

א’ ואני מאחלים חופש כייפי לכל ההורים והילדים.

*החופש הגדול 2009

29.06.10

הסיפור שלא נגמר ואז נגמר

נושאים ספרים, שבדיה, תרגום, יומן קריאה בשעה 10:15 מאת אביגיל

מילניום – עוד לא נתקלתי בסדרה שמתאפיינת ברמה כל כך לא אחידה של הספרים; כל אחד מהם סגרתי בתחושה שונה לגמרי. אמנם יצא שקראתי כל ספר בשפה אחרת, אבל עם כל הערכתי למלאכת התרגום קשה לי להאמין שהתרגום משפיע עד כדי כך.

בפרקים הקודמים:


Noomi Rapace המקסימה בתפקיד ליסבת סלאנדר.

הספר השלישי, The Girl Who Kicked the Hornets’ Nest, הוא סיפור אחר לגמרי. לדעתי לא שזפה אותו עין עורך, יש שם פסקאות שלמות ולפעמים עמודים שלמים של חזרות טרחניות. לסטיג לארסון אין שום אמון בקוראיו, הוא דוחף להם את העובדות לגרון, ואז שוב ושוב ולא משאיר שום מסתורין שהקורא יכול לפענח לבד. זה לא שאין ארועים מפתיעים או מותחים אבל הכל עטוף במלל אינסופי, ובמין תחושה שזה ספר שנכתב מתוך בולמוס וצורך להכניס ה-כ-ל בין כריכה לכריכה. אם הגיבור יושב לשיחה בבית קפה אז הקורא יידע את כתובת המקום, איך הוא מעוצב, מה בדיוק הזמין כל אחד והאם גמר כל מה שבצלחת.
לארסון כאילו חזה את מותו בטרם עת ופשוט דחף לספר את כל הסוגיות הסוציאליות והפוליטיות שמטרידות איש שמאל: אלימות נגד נשים, פליטוּת פוליטית, שימוש מופרז בכוח, הפלייה על רקע העדפה מינית, כליאה בכפייה, פערים סוציאלים ועוד ועוד ועוד. כל סוגייה כזאת ראויה לספר בפני עצמה אבל הריבוי שלהן נהיה פארודי באיזשהו שלב. חוץ מזה לא נשארה מחוץ לספר אף רשות מרשויות החוק והאכיפה השבדיות, על שלל מחלקותיהן, מה שהופך את העלילה לגדושה עד אין קץ בדמויות חדשות וממש קשה לעקוב אחרי כולן.

רק בזכות הגיבורים, בלומקוויסט וסלאנדר, שכבשו את לבי בספרים הקודמים קראתי את הספר עד הסוף, אבל לא פעם הרגשתי שהספר עומד כמכשול ביני לבין הדמויות.

נורה אפרון חשבה דברים דומים וכתבה פרודיה משובחת:
The Girl Who Fixed the Umlaut
(ותודה לענבל על הלינק).

06.06.10

גיחה קטנה לפינלנד

נושאים ספרים, יומן קריאה בשעה 17:12 מאת אביגיל

הימים האחרונים הוציאו לי לגמרי את החשק לכתוב על ספרים ואפילו שבוע הספר לא הפיח בי את האנרגיה המתאימה. אבל אז הגיע הספר הקטן הזה*

שעשה לי שני דברים נפלאים ונדירים בזמן האחרון: הוא קירר והצחיק אותי.

הסופר דניאל כץ הוא פיני יהודי שנקודה אחת בביוגרפיה שלו שבתה את ליבי לגמרי: הוא היה אחד מחוצבי הכרמלית בחיפה. כיפאק לדניאל.

חוץ מזה הוא כותב בעט רגיש, מצחיק ואוהב אדם על חיי היהודים בפינלנד במאה השנים האחרונות. הנה טעימה קטנה :

הספר נפתח במילים (בתרגום רמי סערי):

“לדמויות בספר הזה אין שום קשר למציאוּת, כפי שלא היה להן שום קשר אליה גם כשעדיין היו במציאוּת.”

והנה ציטוט מעמוד 155:

“סגן-אלוף פיני נודניק הציג את ברכת כוחות הביטחון לחללים הגיבורים. נאומו התמקד באמירה שכל אדם כשיר לחרף את נפשו למען הארץ הזאת, אחת היא מה גזעו ומהי דתו. רס”ר מילואים יהודי קירח הודה בשם הנופלים, והכריז שהיהודים נופלים בחפץ לב למען כל מולדת שרק מאפשרת להם את התענוג.”

אז אם אתם עדיין מתלבטים מה לקנות בשבוע הספר הנה אפשרות מומלצת בחום.

*כשסבא גלש לפינלנד/ דניאל כץ, בתרגום רמי סערי, הוצאת כרמל

01.12.09

הדבר היה ככה – גרסת דינקותא

נושאים ספרי ילדים, ספרים, עברית, יומן קריאה בשעה 08:50 מאת אביגיל

hadavar

מאוד נהניתי מספרו האוטוביוגרפי של מאיר שלֵו “הדָבר היה ככה”. כמו אחרים מסוגו גם הספר הזה יספק בוודאי חומר לדיונים אקדמיים וביקורות מלומדות שנושאם השפעת סיפור חייו של הסופר על יצירתו. שלֵו עצמו מגחך על כך בעמוד 10 כשהוא מתאר דברים שנשא:
“כדרך הסופרים גם הכברתי מילים על מה שמעל לפני השטח ועל מה שמתחת להם, ועל מה העיניים רואות ועל מה שאינן רואות, ומכאן קצרה היתה הדרך אל הסחורות הבדוקות של “הדמיון והמציאות” ו”יחסי האמת והבדיה שבכתיבה הספרותית” ושאר ירקות, שסופרים רוכלים בהם ורוהטים בהם בעיניים עצומות.”

שוין, את הניתוחים המלומדים אשאיר לאחרים. אני אסתפק ברכילות! אחת ההנאות בעת קריאת הספר העסיסי והמושחז הזה היתה זיהוי הדמויות האמיתיות, המקומות והאירועים ששלֵו שזר לימים בספריו. הנה כמה מהם, דווקא מספרי הילדים שלו:

~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~

בפתח הספר “איך האדם הקדמון המציא לגמרי במקרה את הקבאב הרומני” נכתב:
“לפני הרבה הרבה שנים
חי לא רחוק מכאן האדם הקדמון.
הידים שלו הגיעו כמעט עד הרצפה,
הוא היה שעיר כמו קוף,
היה לו מצח נמוך,
והוא לא ידע לקרוא ולכתוב.
בקיצור, מיכאל,
האדם הקדמון היה נורא דומה לאח של סבתא,
הדוד יעקב.”

ובכן, לסבתו של מאיר שלו באמת היה אח בשם יעקב ולא נותר אלא לנחש מה חושבים עליו במשפחה…

~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~

בספר “הגשם של סבא אהרון” מככבים שלושה חקלאים זקנים שגרים בעמק גדול, הלא הוא עמק יזראעל שם שוכנת נהלל – המקונדו של שלֵו:  סבא אהרון, סבא נחום וסבא יצחק. בחיים האמיתיים סבא אהרון הוא סבו של שלֵו מצד האם ונחום ויצחק הם חבריו הטובים, עוד מהימים שחיו במקרוב שבאוקרינה בטרם עלו יחד לארץ.

~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~

רוני ונומי הילדות השובבות ורבות התושייה, גיבורות “רוני ונומי והדב יעקב” נקראות על שם אחייניותיו, בנות אחיו הצעיר. מסתבר שאת השובבוּת והתושייה לא היה צריך להמציא מפני ש”הדבר היה ככה” נפתח בסצינה משעשעת שבה אותן רוני ונומי צובעות את בהונות הדוד הישן בלק אדום.

בספר “רוני ונומי והדב יעקב” בא לידי ביטוי מאפיין נוסף שנידון בהרחבה באוטוביוגרפיה. שפה פנימית, מין ז’רגון משפחתי שקיים בכל משפחה אבל נדמה שבמשפחתו של שלֵו הוא עשיר במיוחד, עמיד לאורך זמן ומצוי על שפתיהם של יותר בני משפחה מהרגיל. “רוני ונומי והדב יעקב” משופע בשפה הזאת שהיא כמו ענף פרא של העברית, קרובה אבל לא ממש מצייתת לחוקיה. למשל:

“אמא קוראת: מספיק להתקשקש!
צריך כבר לצאת, השעון שוען שש!
להתמהר, לחוץ החוצה, מאוחר,
ותמעלו מעיל – כי קר!”

שלֵו על פי עדותו הוא נצר למשפחת מספרי סיפורים והשתמרה אצלהם שפה עשירה בביטויים פנימיים עסיסיים, למשל:

  • על המתים הם נוהגים לומר: “הוא כבר איננה” ו”היתה לו מוות איומה”.
  • “אתה פּוֹניתַ אלי?” שהוא הגירסה כבדת המבטא אך הארסית לא פחות מזו של “Are you talking to me?”
  • ומילים כמו לקְרַצְרֵץ שפרושה לשרוט את הקיר.

~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~

שואב האבק שיחד עם הסבתא הוא לב לבה של האוטוביוגרפיה, אותו סוויפר שמככב גם על העטיפה מתואר כיצור חושב ומרגיש, וגם המוטיב הזה – האנשה של חפצים, חוזר בסיפורי הילדים של שלֵו. בספר “הצלחת שמתחת” למשל מצילה הילדה אפרת את הצלחת שבתחתית ערימת הצלחות מחיי בטלה ושיממון.

“הצלחת התרגשה, הסתכלה סביב סביב:
‘הכל כל כך חדש, ואיזה נוף מרהיב,
הנה המקרר, והנה התנור, והנה חלון וכיור,
אני סוף סוף בחוץ, אני סוף סוף באור.
נפלא, נהדר, באמת, תודה רבה,
אומַר זאת כך, אפרת, אני על המפה!’”

~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~

דווקא את הסבתא המחורפנת שסביבה סובבת האוטוביוגרפיה לא מצאתי. ייתכן שהיא נחבאת אי שם  או שאולי שלֵו, שאהב מאוד את סבתו הסוערת והנסערת לא רצה ל”החליק” את תסביכיה כך שתתאים לספר ילדים. ואולי עוד נזכה להקריא לילדינו על סבתא טוניה, צוררת הלכלוך נמוכת הקומה.

01.11.09

במקום הספרים שקראתי באוקטובר

נושאים ספרים, פנטזיה, יומן קריאה בשעה 10:13 מאת אביגיל

כשהחלטתי לעשות מין יומן קריאה, כזה שיסכם בסוף כל חודש את הספרים שקראתי היה לכך טעם כפול: קודם כל, תיעוד שיתמוך בזכרון, שאחרי זמן קצר כבר לא נותר בו זכר לספרים שקראתי מלבד תחושה עמומה אם אהבתי או לא. שנית, הרחבת פוטנציאל הדיון על ספרים מעבר לחוג המשפחה והחברים הקרובים.

כל זה טוב ויפה, אבל קצת נמאס לי. לא יודעת מה יעלה בגורלו של המדור, הפעם, על כל פנים, אני מעדיפה להתמקד בשניים מהספרים שקראתי החודש. שניהם שייכים לז’אנרים שאני לא מרבה לקרוא ומשניהם נהניתי מאוד.

1602 / Neil Gaiman, Andy Kubert

1602_cover_final

כריכת הספר שסגנונה כסגנון שערי הפרקים


קומיקס (או נובלה גרפית, אני לא ממש יודעת מה ההבדל) של גאון הפנטזיה ניל גיימן. סיפור המסגרת אדיר, גיבורי מרוול קומיקס (אקס-מן, ספיידר מן, ארבעת המופלאים, קפטן אמריקה ועוד) באנגליה האליזבטנית. צריך לקרוא כדי להבין כמה זה עובד טוב. אני מניחה שמי שמכיר טוב ממני את הגיבורים של מארוול יהנה עוד יותר. כמובן שמלבד הסיפור עצמו, ההנאה בקומיקס נובעת גם מהציורים והצד הזה של הספר לא פחות ממרהיב בעיני. גם ציורי העלילה וגם 8 שערי הפרקים, שצוירו על ידי אמן אחר. את הספר קראתי באנגלית ואני מקווה מאוד שאחת ההוצאות בארץ תחליט לתרגם אותו.

1602_1

דף פנימי

הסיפור שאינו נגמר/ מיכאל אנדה
יש כאן בבית מבוגר שקורא בכיף ספרי ילדים. לא אני. אבל כמו ג’אנקית בקריז שתשדוד אפילו את הילדים שלה בשביל מנה, כשנשארתי בסופ”ש בלי ספר פשפשתי בין ספרי הספריה של הילדים ושלפתי את ‘הסיפור שאינו נגמר’. לא חשבתי שאקרא אותו עד הסוף אלא רק עד יום ראשון, אז אשיג לעצמי את הדבר האמיתי. אבל זה ספר נהדר. אגדה שופעת הרפתקאות, מורכבת, כיפית, רומנטית ומנחמת. מדהים עד כמה הספר עשה לי פלאשבקים לַסרט שראיתי לפני כמה עשרות שנים טובות. כנראה שמי שגדלה בשנות ה-70 לעולם לא תשכח את טביעתו הטרגית של ארטאקס בביצות העצב. התרגום של חוה פלץ מקסים, העברית עשירה והדורה בלי להיות ארכאית.

30.09.09

הספרים שקראתי בספטמבר

נושאים ספרים, עברית, צרפתית, שבדיה, תרגום, יומן קריאה בשעה 08:40 מאת אביגיל

The Brief Wondrous Life of Oscar Wao/ Junot Diaz
החיים ברפובליקה הדומיניקנית ובגלות האמריקאית דרך עיני משפחה אומללה על פי דרכה. הוא גיק מד”ב עצום מימדים וכמהַ לאהבה, אחותו יפיפיה מתוסבכת ואמא שלו היא אמא אכזרית קשת יום ודרך סיפורה אנחנו מתוודעים לחיים תחת משטר האימים של טרוחיו, הרודן הדומיניקני שהכרתי לראשונה ב’חגיגות התיש’ של יוסה. היופי של הספר הזה הוא במקצב שלו, במוזיקה שמתנגנת בראש כשקוראים אותו. הספר משולב בהמון ספרדית (מזלי שאני דוברת כי בגרסא האנגלית אין תרגום ורק אלוהים יודע איך דובר האנגלית הממוצע מבין את כל זה) ודיבור היפ-הופי. הספר תורגם לעברית ע”י יורם מלצר (‘חייו הקצרים והמופלאים של אוסקר וואו’) ומהצצה סקרנית שהצצתי בחנות ספרים הרי שייתכן ומדובר בספר נהדר אבל כצפוי המקצב שלו בעברית לא דומה בכלל למקצב באנגלית, מה גם שלטובת דוברי העברית תרגמו או הנהירו את המילים בספרדית.

Stockholm Noire – l’argent facile/ Jens Lapidus
הדב חד העין הבחין בספר הזה שכיכב במדפי רבי המכר בשבדיה.  הראשון בטרילוגיה. הצרפתים שזריזים בתרגום הצלחות שבדיות  היו הראשונים לתרגם אותו לשפה שאני קוראת ואני מצידי מהרתי להזמין אותו מהנוסע הראשון לפריז. זה ספר פשע משובח שעניינו סטוקהולם של מטה, זאת ש”פיספסתי” בקיץ: קוקאין, כנופיות, סרסורים ופרוצות וחיי עולם תחתון רצחניים. העלילה הקצבית מובאת דרך עיניהם של שלושה גיבורים – מנוולים על פי דרכם. הספר הפך לסרט וזכויות תרגום הספר נרכשו כבר ב 25 מדינות, אך ככל הידוע לי טרם בישראל. לדעתי שווה בהחלט לתרגם אותו לטובת קוראי העברית ואם יוחלט לתרגם אותו מצרפתית דווקא, אתם יודעים איפה למצוא אותי.

אי סדר מוסרי/ מרגרט אטווד
מרגרט אטווד היא אחת הסופרות האהובות עלי ורק בגלל זה ובזכות הביקורת המהללת החלטתי לקרוא את הספר הזה שהוא אוסף סיפורים קצרים – אולי הז’אנר היחיד שממש לא עושה לי את זה. הספר הזכיר לי מאוד את “בריחה” של אליס מונרו, בת ארצה, מפני שהסיפורים כרוכים זה בזה ומספרים בעיקר את סיפורה של אישה אחת. למרות כל הסיבות שעמדו לזכותו של הספר לא התחברתי ואני מתקשה להמליץ עליו.

המתיקות שבתחתית הפאי/ אלן ברדלי
פלביה דה-לוּס היא גיבורה מענגת. היא בת 11, חובבת כימיה – בעיקר רקיחת רעלים ופתרון תעלומות ולמרות שכדרכן של גיבורות ספרותיות בגילה היא יודעת המון המון דברים שילדות בנות 11 לא יודעות, היא לפחות לא חכמולוגית כמו הילדים המעצבנים ב’אהבה ועוד משימות בלתי אפשריות’ ו’קרוב להחריד ורועש להפליא’. ספר קליל וחמוד בתרגום יפה של אסנת הדר.

26.08.09

שבדיה – לא מה שאתם חושבים, וגם: מה קראתי בחופשה

נושאים ספרים, שבדיה, יומן קריאה בשעה 18:41 מאת אביגיל

בחזרה מחופשה בת שלושה שבועות אפתח בהכרזה, שהפכה בהעדרי לאמירה פוליטית:
שבדיה היא אחלה מקום לחופשת קיץ!

  • משום מה, ובלי קשר לסקנדל המגוחך האחרון, שבדיה לא נמצאת על מפת התיירות של הישראלים וזה יתרונה הראשון – לא שומעים שם עברית.
  • אבל הסיבות הטובות באמת להגיע לשם הן שזאת ארץ ענקית ומגוונת שיש לה מה להציע לכל אחד, החל מטיילנים הארד-קור וכלה במשפחות עם ילדים.  אנחנו, משפחה חובבת עיר שרצתה לטעום גם טבע זכינו למנה גדושה של הרפתקאות שהיו בהן בין היתר: שייט, מגורים על אי שאין בו מכוניות ומתנייעים בו באופניים, לינה בבקתה בתוך יער במרחק 10 דקות הליכה מאגם מרהיב ביופיו ועוד ועוד וכמובן גם הרפתקאות עירוניות למכביר.
  • השבדים מסבירי פנים ושמחים לעזור וכוווווולם מדברים אנגלית שהלוואי עלינו.
  • אם מתכננים מספיק מוקדם אפשר להשיג טיסות זולות.
  • המחייה שם עולה בערך כמו בארץ עם שני יוצאי דופן זולים במיוחד: ציוד טיולים וקמפינג איכותי וזול ופתרונות לינה במחירי ריצפה. לא כשמדובר על לינה בעיר או על טיול פינוקים כמובן, אבל הרוצים לפוש למשל ליד אגם יפיפיה מוקף יער ומוכנים לישון בבקתה מתוקה שיש בה רק מיטות ואילו מקלחות ושירותים משותפים יש במרחק עשרים מטרים, יכולים לעשות זאת במחיר 150 ש”ח ללילה למשפחה.
  • מזג האוויר מושלם. אני לא יכולה לדווח על תחזית רב-שנתית אבל אוגוסט 2009 היה שמשי ובהיר, עם ארבעה ימי גשם בקושי, עם טמפרטורה שנעה סביב 20 מעלות ואור עד שעות מאוחרות.
  • והדובדבן שבקצפת – סטוקהולם עיר יפיפיה, בנוייה איים איים כך שהים הוא חלק בלתי נפרד ממנה. קשה לתאר כמה שזה יפה. חוץ מזה היא תוססת ונעימה והקיץ ממלא את הרחובות באנשים חייכניים ובאירועי רחוב איזוטריים יותר ופחות.

אלא מה, אופי הטיול ומשתתפיו הצעירים לא השאירו לי זמן להרבות בקריאה. קראתי מעט. אמנם ספרים לא רעים ברובם, אבל משום מה גם כשהיו טובים, כשהזדמן לי לעבור לספר אחר נטשתי אותם והמשכתי הלאה.

התחלתי בלסיביר מאת פר פטרסון. את ‘יוצאים לגנוב סוסים’ אהבתי מאוד ולכן חשבתי ש’לסיביר’ יהיה ספר טיסה מושלם שיעביר את זמני בנעימים ויכניס אותי לאווירה נורדית. אבל יש מידה רבה של יומרה בכך שפטרסון, הגבר המבוגר, מספר את הסיפור מנקודת מבטה של ילדה קטנה. בעיני הוא נכשל בכך כישלון חרוץ וכשהמספר לא אמין נגזר דינו של הספר.

אז ביום השני שלנו בסטוקהולם שמנו פעמינו לחנות ספרים גדולה שיש בה גם ספרים באנגלית. בעקבות המלצתה של מישמיש קניתי את A Blessed Child מאת Linn Ullmann (בתם של אינגמר ברגמן וליב אולמן ויפיפיה בזכות עצמה, אם לשפוט על פי התמונה שבדש הספר). זה ספר עדין, מר-מתוק על שלוש אחיות למחצה ואביהן המשותף וחלק גדול ממנו מתרחש על האי השבדי המבודד שבו בילו הילדות את חופשות הקיץ עם אביהן. כמה נעים היה לקרוא את הספר באי שבדי “משלי”. הספר משופע במנהגי קיץ שבדיים וזה היה עונג של ממש לחזות בהם במו עיני. אבל אז הפלגנו חזרה לסטוקהולם וממדפי הספרים המלאים בספרים שהשאירו מתארחים קודמים באכסניית הנוער, הדב הביא לי ספר חדש.

Death of a Charming Man מאת M. C. Beaton שהיא (שוב על פי התמונה שבספר) מטרוניתה סקוטית כבודה עם חיוך ממזרי שזהו לה ספרה העשרים בערך בסדרת הבלש המיש מקבת. מקבת הוא שוטר כפרי ג’ינגי’ שחי ופועל באזורי ההיילנדס הסקוטים. יש לו שיטות בלתי מקובלות ובהחלט לא פוליטלי קורקטיות והוא מתעסק עם דייגים כבדי מבטא ונשותיהן עבות הירכיים והמחומצנות מצד אחד ועם ארוסתו גבוהת המעמד מצד שני. ספר חמוד בהחלט. אבל אז, כשהייתי באמצע הספר ובהחלט הרחק מפתרון התעלומה המסקרנת למדי, הגעתי שוב לחנות ספרים ענקית ושמתי ידי על ספר חדש. המלך מת יחי המלך החדש.

Everyman מאת Philip Roth. רות הוא מלך אמיתי. לא קראתי את כל הספרים שלו, וגם מאלו שקראתי לא אהבתי את כולם אבל אלו שכן אהבתי נפלאים ממש (‘הקנוניה נגד אמריקה’ ו’הכתם האנושי’). אני כרגע בעיצומו של Everyman ונדמה לי שהוא יהיה מאלו שאוהַב לתפארת. זה ספר מורבידי שעוסק במוות. הוא מתחיל בלווית הגיבור ומתרחש לסירוגין בבתי חולים ובתי קברות. אבל זה שווה – הכתיבה של רות חכמה נורא ויהודית נורא באופן שאנחנו הישראלים לא מורגלים בו. הוא אוהב את הגיבורים שלו והם תמיד אנושיים כל כך ובעלי חיי משפחה אמיתיים ואמינים. וחוץ מזה האח הגדול של הגיבור הוא דמות כל כך מקסימה שצריכה להיות אות מופת לכל אח או אחות גדולים באשר הם.

*** ולסיום משהו קשור ולא קשור. במוסף ספרים האחרון כותבת ליאת אלקיים ביקורת אוהדת מאוד ל”נערה עם קעקוע דרקון” שאני תעבתי. הספר שתורגם ויצא לאחרונה לחנויות דווקא זוכה לשלל תשבוחות בלתי ברורות בעיני.


« לפוסטים הקודמים