16.09.13

המהירות קובעת

נושאים תרגום בשעה 12:56 מאת אביגיל

והפעם פוסט טכני יבשושי, המיועד בעיקר למתרגמים מתחילים. לפני כשבועיים פרסם איגוד אנשי ספר – איגוד מבורך, ואם אתם עדיין לא חברים, ראו עצמכם מוזמנים להצטרף – את ממצאי הסקר שערך, ולפיו “מתרגמים ועורכים מרוויחים בממוצע לשעה את שכר המינימום בישראל, כפי שמשלמו המעביד, כלומר כ-28 ₪ בשעה.”

בעקבות הנתון הנמוך החלטתי לכתוב על הטכניקות שעוזרות לי לעבוד מהר ולהרוויח פי כמה מ-28 ש”ח לשעה, בלי לוותר על איכות העבודה.

  1. הקלדה עיוורת – לא הייתי מציינת את זה אלמלא נתקלתי לאחרונה בדיון שעסק בהקלדה איטית ובטעויות. הקלדה היא כלי בסיסי בעבודה שלנו, ואחד הכלים העיקריים שבזכותם אני עובדת מהר. יש ברשת אתרים חינמיים שדרכם אפשר ללמוד ולהתאמן בהקלדה עיוורת. ההמלצה החד משמעית שלי היא לעצור הכל, עד שיודעים להקליד מהר. הזמן ‘המבוזבז’ יוחזר בריבית דריבית.
  2. כשעובדים אז עובדים – במקרה שלי הסחות הדעת מגיעות מכיוון אתרים לא רלוונטים לעבודה (פייסבוק, לינקדין, ולאחרונה עוד כמה שאני נבוכה מכדי להזכיר). כדי לא להתפתות להיכנס אליהם בזמן העבודה הורדתי תוכנה קטנה שמאפשרת לי לחסום איזה אתרים שאני רוצה לפרק הזמן שאני רוצה.
  3. עמידה במכסה יומית מינימלית – אחרי כשבוע עבודה על ספר, כשמתבררים האתגרים והקצב היומי הממוצע, אני קובעת לעצמי מינימום עמודים לתרגום ביום. אני הולכת על משהו סביר ולא מלחיץ מדי, שבכל זאת יכניס אותי למסגרת.
  4. שיטת עבודה – במשך השנים סיגלתי לעצמי שיטת עבודה ואני דבקה בה. אני חושבת שאין טעם לפרט את השיטה כי לכל אחד תתאים שיטה אחרת. בכל אופן, ההצמדות לשיטה יוצרת מסגרת לעבודה, וככזאת תורמת לבהירות התהליך ולמהירות העבודה.
  5. אז כמה הרווחתי בשעה? – אחרי הגשת התרגום אני בודקת כמה שעות עבדתי עליו (הסבר כאן. רלוונטי למי שנוהגת לסגור את המסמך כשהיא לא עובדת עליו. נכון גם למי שעובדת על אותו מסמך ממחשבים שונים.), ומחלקת את התשלום במספר השעות. מעבר לאינפורמציה הנקודתית לכל ספר, אפשר לקבל מושג על עלות לפני ז’אנר/ שפה וכדומה.

אשמח לשמוע מהן הטכניקות שלכם.

תמונה מאתר שאני חוסמת בזמן העבודה…

12.03.13

אג’נדה פמיניסטית בתרגום ספרי עיון

נושאים עברית, תרגום, בקטנה, כללי בשעה 11:18 מאת אביגיל

הכותרת פרובוקטיבית אבל מדובר בעניין פשוט, לעיתים בלתי מודע.
דמיינו לכם ספר עיון המשתמש בדוגמאות שונות כדי להדגים את הנאמר. נניח משפט כמו:

The doctor explained the results to the patient.

ובכן, מה התמונה המנטלית שהצטיירה בדמיונכם? רופא או רופאה? מטופל או מטופלת? חלקכם חושב אולי שאין בכך כל חשיבות אבל בעיני זה חשוב. ולכן בכל פעם שיש ספק, כלומר כשהמחבר/ת לא התייחסו במפורש או ברמז למין הדמות אני אציב שם אשה. אני חושבת שזה מסייע בשני מישורים – גם עוזר לקוראות ‘למצוא את עצמן’ בתוך הספר וגם מרענן את מאגר הדימויים של הקוראים, נשים וגברים כאחד.

במילים אחרות, זו הדרך שלי לעשות מרב מיכאלי לטקסט 🙂

מזמן לא הייתי כאן אבל כמו כוכבים שאורם מגיע לכדור הארץ זמן רב אחרי שהפסיקו להאיר, כך פולטים מכבשי הדפוס, מפעם לפעם, ספרים שתרגמתי לפני שחזרתי לחיקו החמים של ההיי-טק.
אז לרגל יום האישה (איחור אלגנטי, אל תהיו קטנוניים) וגעגועיי לבלוג קפצתי להגיד שלום.

15.04.11

שקיפות עורפית

נושאים ספרים, תרגום בשעה 10:48 מאת אביגיל

מתרגמים הם שקופים.
אני דווקא לא מתכוונת לעצם המלאכה , שיש המתייחסים אליה, שלא בצדק, כשקופה. נכון שתרגום לא צריך למשוך תשומת לב אל עצמו, אבל אחרי הכל מדובר בפרשנות. בביצוע מסויים של טקסט. תנו לשתי מתרגמות פיסקה, עמוד, לא כל שכן ספר לתרגום, ותקבלו שני ביצועים שונים. כפי ששני שפים יבשלו אחרת אותה מנה ושתי נגניות ינגנו אחרת אותה יצירה.

הכוונה שלי שהמתרגמים, כמעמד, הם שקופים. קוראים בדרך כלל אינם מתעניינים מי תרגם את הספר שבידם, ובוודאי שאין זה שיקול בקניית ספר. וזה בסדר גמור. מה שלא בסדר הוא ש’בתעשייה’ לא פעם שוכחים את המתרגמים. בביקורות על ספרים מתורגמים ואפילו באתרי הוצאות מסויימות משמיטים לא פעם את שם המתרגם. קרדיט אלמנטרי, שהרי הספר לא נכתב בעברית ולא תרגם את עצמו. ישנם מקרים יוצאי דופן שבהם אנשים מפורסמים, שפרסומם בא להם משדה אחר (תקשורת, ספרות וכד’) מתרגמים ספר – אז מובא שמם בהבלטה, ההוצאה מתנאה בהם ועושה בהם שימוש שיווקי. דוגמאות שעולות לי בראש מהשנים האחרונות הן: עירית לינור, יהושוע קנז, וכל סדרת הרפתקה לנוער שמבוססת על סופרים שמתרגמים ספרים שאהבו בילדותם. אני אגב, לא רואה בכך כל פסול. התרגומים האלה לא פעם מצויינים ומי כמוני מבינה את הרצון להתנסות בתרגום.

עוד מקום שבו שקיפותם של המתרגמים מצערת היא ביקורות ספרים. מעטות הביקורות המתייחסות לתרגום וזה קורה בדרך כלל בקצוות, כשהתרגום רע מאוד או טוב מאוד. כתוצאה מכך נשאר הדיון המרתק על תרגום מחוץ לשיח הספרותי, עניינם של המתרגמים בלבד.

לאור המצב העגום משהו שמחתי להיתקל בשתי דוגמאות הפוכות, מרעננות:

1. בספרי הוצאת סמטאות, הוצאה חדשה ומסקרנת מאוד שבכוונתה “להאיר בשפה העברית יצירות מפתח בספרות העולמית המודרנית שלא תורגמו מעולם לעברית: תגליות ספרותיות מפתיעות וכתבים פולחניים, לצד קלאסיקות ויצירות מופת שתרגומן הוא בגדר חובה”, מופיע שם המתרגם על הכריכה, מתחת לשם הספר. כיפאק לסמטאות!

2. ותראו מה גיליתי על גב הספר ‘אבירי הדרך‘ למייקל שייבון, מתחת לתיאור קצר על הסופר ובאורך שאינו נופל ממנו:

“את היצירה הקטנה הזאת, המלאה כל טוב, תרגמה יפה להפליא סמדר מילוא, שבלי כל מאמץ כמדומה, מכוח כישרון טבעי, פילסה לה בעקבות הסופר ואביריו דרך מפותלת בין מכמני העברית הארכאית והמודרנית כדי להציע לקורא הישראלי את העושר הסגנוני של המקור על כל דקויותיו.”

איזה קרדיט יפיפיה. כמי שקוראת את הספר (נפלא, קומו עכשיו ורוצו לקנות!) וקראה את המקור באנגלית אני יכולה להגיד שהמחמאות מוצדקות, התרגום אכן נפלא ומעורר השראה.

02.09.10

אוקיינוס של ספרים

נושאים ספרי ילדים, ספרים, עברית, תרגום בשעה 11:41 מאת אביגיל

בתור מתרגמת הייתי אמורה אולי להתרעם על סדרת ספרים שכל מתרגמיה הם סופרים, אבל סדרת ‘הרפתקה’ לילדים ונוער היא בעיני המרענן הרשמי של הקיץ ויותר מזה.

מדובר בשיתוף פעולה של הוצאת אוקיינוס ומודן. הרעיון פשוט: הם פונים לסופרים ומציעים להם לתרגם ספר שאהבו בנעוריהם. ובלשונם: “סדרת הרפתקה מגלמת את האהבה הגדולה שלנו לספרי קלאסיקה לילדים ונוער – אותם ספרי אהבה והרפתקאות, עֲתִירֵי דמיון וקסם, שגיבוריהם כובשים את דמיוננו כבר שנים רבות כל כך. פנינו למיטב הסופרים הישראליים, וביקשנו מהם לבחור ספר שאהבו כילדים, שבזכותו הפכו לסופרים בעצמם. כל ספר “מצא“ לו את הסופר שלו, שתרגם אותו לעברית והוסיף אחרית דבר.“

עד כה יצאו לאור:

  • אוליבר טוויסט/ דיקנס בתרגום שהם סמיט ואמנון כץ.
  • פנג הלבן/ לונדון בתרגום יהלי סובול.
  • הטירה הקסומה/ נסבית בתרגום הגר ינאי.
  • בת הקפיטן/ פושקין בתרגום בוריס זיידמן.
  • נסיכה קטנה/ הודג’סון ברנט בתרגום יהודה אטלס.
  • טרזן בן הקופים/ בארוז בתרגום יונתן יבין.

ובהכינו את הסימניות של מוסף ספרים בהארץ ראיתי שצפויים לצאת:

  • הסייח השחור/ סואל בתרגום אלון אלטרס.
  • ילדי המים/ קינגסלי בתרגום יואב אבני.
  • סנדל הזכוכית/ פרג’ן בתרגום מיכל סנונית.
  • בן המלך והעני/ טווין בתרגום נאוה סמל.

אני רוצה לציין ש:
א) לא קראתי את הספרים בעצמי. אני שופטת על פי הנאתו המופלגת של בני א’ שאני סומכת על טעמו.
ב) למיטב ידיעתי מלבד אמנון כץ ויהודה אטלס, שעוסקים בין היתר בתרגום, המתרגמים האחרים לא תרגמו לפני כן והדבר בהחלט יכול לבוא לידי ביטוי בתרגומים צורמים. אבל אם נגזר ש’לא-מתרגם’ יתרגם אז הבחירה בסופר היא בחירה מצויינת. חוץ מזה אם יש הנחייה ועריכה טובה וקפדנית התוצאה יכולה להיות מצויינת.

הסדרה הזאת מסתמנת בעיני כתו תקן לספרות ילדים איכותית ומזכירה לי את סדרת מרגנית הנפלאה מילדותי. אני ממש משתוקקת להיות סופרת רק כדי שיציעו לי לתרגם אצלהם. מה הייתי מתרגמת? אולי את 3:0 לטובת בעלי הזקן (לא מצאתי מאיזו שפה תורגם. הסופר שוויצרי, עם קצת מזל המקור בצרפתית ולא בגרמנית). ואם לא אז את צ’ארלי והשוקולדה או את האריה, המכשפה וארון הבגדים.

ואי אפשר בלי להזכיר את הכריכות היפיפיות שאיירה בתיה קולטון המוכשרת מאין כמוה ועיצבה עדה ורדי (הקליקו על התמונה כדי לראות את הפרטים).

אז אם אתם תקועים בלי מתנת ראש השנה לילד או ילדה, הנה רעיון.

15.07.10

תרגומית למתקדמים

נושאים ספרים, עברית, תרגום, יומן קריאה בשעה 12:26 מאת אביגיל

אני קוראת בימים אלו את ‘אנשים טובים’ המצויין מאת ניר ברעם.

גם הכריכה נהדרת

רבים וטובים ממני כתבו על הספר ובדרך כלל שיבחו את העלילה המרתקת, שניכר בה שהיא נשענת על מחקר היסטורי מעמיק, את הדמויות המורכבות והמסקרנות ואת העברית נהדרת. דעתי כדעתם רוב הזמן, עם הסתייגות אחת: פה ושם, השתרבבו להם משפטים צורמים בתרגומית.

תרגומית היא האוייבת הגדולה של המתרגם. זה תרגום מילולי מדי שחוטא למקור ולא פעם גם פשוט צורם בעברית. בטח יצא לכם להיתקל במשפט שלא הסתדר לכם גם אחרי קריאה שנייה ושלישית וכשתרגמתם אותו בראש לאנגלית הבנתם למה התכוון המשורר – זאת תרגומית.
למשל: I rest my case לתרגם ל- אני מניח את התיק שלי (בחיי, ראיתי במו עיני).

תרגומית מופיעה בדרך כלל בספרים מתורגמים, מן הסתם, אבל לפעמים משתרבבת תרגומית גם לכתיבה בעברית. כותבים מפנימים ביטויים באנגלית ובזמן הכתיבה משתמשים בתרגום מילולי שלהם. בדרך כלל מדובר בסופרים פחות מוכשרים מניר ברעם ובהוצאות פחות קפדניות מעם עובד.

בחזרה ל’אנשים טובים’ הנה כמה דוגמאות לתירגומית שהתגלצ’ה פנימה לדעתי:

  • קפיצת אמונה
  • דוגמה בוהקת
  • בוקר טוב, ישנונית
  • זה לא יקרה במשמרת שלי!

כמה ביטויים בתרגומית פה ושם זה לא אסון גדול והספר עדיין מצויין בעיני, אבל כשקצין נאצי משתמש במשפטים הלקוחים היישר מסדרות חדר מיון, ובכן, זה פשוט לא עושה שכל 8)

29.06.10

הסיפור שלא נגמר ואז נגמר

נושאים ספרים, שבדיה, תרגום, יומן קריאה בשעה 10:15 מאת אביגיל

מילניום – עוד לא נתקלתי בסדרה שמתאפיינת ברמה כל כך לא אחידה של הספרים; כל אחד מהם סגרתי בתחושה שונה לגמרי. אמנם יצא שקראתי כל ספר בשפה אחרת, אבל עם כל הערכתי למלאכת התרגום קשה לי להאמין שהתרגום משפיע עד כדי כך.

בפרקים הקודמים:


Noomi Rapace המקסימה בתפקיד ליסבת סלאנדר.

הספר השלישי, The Girl Who Kicked the Hornets’ Nest, הוא סיפור אחר לגמרי. לדעתי לא שזפה אותו עין עורך, יש שם פסקאות שלמות ולפעמים עמודים שלמים של חזרות טרחניות. לסטיג לארסון אין שום אמון בקוראיו, הוא דוחף להם את העובדות לגרון, ואז שוב ושוב ולא משאיר שום מסתורין שהקורא יכול לפענח לבד. זה לא שאין ארועים מפתיעים או מותחים אבל הכל עטוף במלל אינסופי, ובמין תחושה שזה ספר שנכתב מתוך בולמוס וצורך להכניס ה-כ-ל בין כריכה לכריכה. אם הגיבור יושב לשיחה בבית קפה אז הקורא יידע את כתובת המקום, איך הוא מעוצב, מה בדיוק הזמין כל אחד והאם גמר כל מה שבצלחת.
לארסון כאילו חזה את מותו בטרם עת ופשוט דחף לספר את כל הסוגיות הסוציאליות והפוליטיות שמטרידות איש שמאל: אלימות נגד נשים, פליטוּת פוליטית, שימוש מופרז בכוח, הפלייה על רקע העדפה מינית, כליאה בכפייה, פערים סוציאלים ועוד ועוד ועוד. כל סוגייה כזאת ראויה לספר בפני עצמה אבל הריבוי שלהן נהיה פארודי באיזשהו שלב. חוץ מזה לא נשארה מחוץ לספר אף רשות מרשויות החוק והאכיפה השבדיות, על שלל מחלקותיהן, מה שהופך את העלילה לגדושה עד אין קץ בדמויות חדשות וממש קשה לעקוב אחרי כולן.

רק בזכות הגיבורים, בלומקוויסט וסלאנדר, שכבשו את לבי בספרים הקודמים קראתי את הספר עד הסוף, אבל לא פעם הרגשתי שהספר עומד כמכשול ביני לבין הדמויות.

נורה אפרון חשבה דברים דומים וכתבה פרודיה משובחת:
The Girl Who Fixed the Umlaut
(ותודה לענבל על הלינק).

16.05.10

על בנים ועל בנות

נושאים ספרי ילדים, ספרים, פנטזיה, תרגום בשעה 19:50 מאת אביגיל

כשקראתי ספרים בשנות ילדותי ונעוריי ליווה אותי תסכול שאני זוכרת עד היום. ילדוֹת קוראות עברית שגדלו בשנות ה-70 נאלצו להסתפק בגיבורות ספרותיות חיוורות, שרק לעיתים רחוקות היו מישהי שאפשר להזדהות איתה או לשאוף להיות כמוה. מרחב התמרון היה צר להפליא:

  • יכולת להיות נערה ויקטוריאנית, אסופית או סתם נערה ענייה שלא שפר מזלה עד שאדון טוב לב אך רע מזג גאל אותך מייסורייך – כלומר נשא אותך לאשה. מעולם לא הייתי מעדת האן מאבונלי, האסופית, נשים קטנות וחברותיהן. רק לפני שנה הרגשתי שיש לי מספיק סבלנות לקרוא את את ‘על גאווה ודעה קדומה’ וההמשך (המפתיע) כאן.
  • לחילופין יכולת להיות רות, תמר או יעל שכזאת: ארוכת צמה, זקופת גו ויפיפיה באופן שלא יסיח מדי את דעתו של הגיבור האמיתי, שההרפתקאות תמיד היו מנת חלקו בעוד שאת צפית בו מהצד.
  • או שיכולת להיות שרה או חנה: בעלת עיניים שחורות יוקדות, אופי חזק כפלדה ונטייה ביוגרפית עזה לעינויים.

מין הידועות בשוק הספרים הוא שבנות נהנות מספרים עם גיבור בן ומזדהות איתו (לא כל כך מפתיע בהתחשב באלטרנטיבה) ואילו בנים לא מזדהים עם גיבורות בנות ולא יקראו ספרים שבהם בת היא הגיבורה הראשית. הנה עוד סיבה מסחרית, צינית אולי, לכך שבספרים טובים רבים כל כך הגיבור הוא בן.

ההיצע העלוב הזה – של דמויות צדדיות, משניות – גם אם מרכזיות, פסיביות עד כאב דן אותי ואחרות להעביר את ילדותן בהזדהות עם גיבורים בנים. כבר כילדה הרגשתי שיש בזה משהו דפוק ולא הוגן. אולי שם נבטו ושגשגו זרעי התסכול הפמיניסטי.

יש לי מושג מעורפל למדי על מה שקורה היום בשוק ספרי הנוער, אבל לשמחתי דומה שהמצב השתפר. התחושה הזאת התחזקה לאחרונה כשתרגמתי ספר פנטזיה לנוער שבמרכזו פנימיית ערפדים. דווקא הגיבורה החצי ערפדית היא עצמאית, בעלת אופי – לאו דווקא נוח לבריות, תשוקות ושאיפות. החיים שלה, הצרות מחד והסיפוק מאידך, לא סובבים סביב גבר (ברור שיש גבר, טוב, ערפד, אין ספר נוער בלי רומנטיקה) והיא אדון לגורלה. זאת לא ספרות גדולה אבל יש בה מסר שחותר בחינניות תחת הדימוי הרווח מדי של נערה שברירית, רזה מדי ועסוקה בעיקר במראה שלה מכדי לצאת להרפתקאה או נניח להציל את העולם. אולי הגיע הזמן להפנות עורף לפיות העדינות ולנסיכות הענוגות, שלא סיפקו את הסחורה, ולהיישיר מבט אל אחיותיהן הערפדיות, אולי משם תצמח הישועה.

03.03.10

ההצהרה – מעשה השפחה של דור המילניום

נושאים מד"ב, תרגום, טלוויזיה בשעה 08:47 מאת אביגיל

קוראים לי אנה.
קוראים לי אנה ואני לא אמורה להיות כאן.
אני לא אמורה להיות קיימת. אבל אני כן קיימת.
זאת לא אשמתי שאני כאן. לא ביקשתי להיוולד.
אבל זה לא עוזר בכלל.
לפחות תפסו אותי מוקדם…

אלו השורות הראשונות של ‘ההצהרה’, ספר נוער (Young adult) מאת ג’מה מלי שתרגמתי לאחרונה להוצאת כנרת.

תקציר הספר, כפי שהוא מופיע בכריכה האחורית:

אנה בת ה־15 היא ילדה אסורה. היא נולדה בשנת 2125, והיא לא היתה אמורה להיוולד. בעולם העתידני שאנה חיה בו האנשים החוקיים נוטלים תרופה המעניקה חיי נצח ולא חוששים מהמוות. אבל לכל דבר יש מחיר, והמחיר שהם משלמים הוא האיסור להביא ילדים לעולם.

אנה סגורה במוסד, מוסד מיוחד לילדים אסורים, וכל שאיפתה היא לשרוד, להיות צייתנית ומועילה. עד שיום אחד מופיע במוסד נער חדש ומסתורי. הוא יודע על אנה הרבה יותר משהיא יודעת על עצמה, והוא נחוש בדעתו להוציא אותה משם ולהשיב לה את חייה…

הצהרתי בעבר על אהבתי ל’מעשה השפחה’ מאת מרגרט אטווד. ספר נפלא, שאני אוהבת מגיל 17 ומהמעטים שקראתי יותר מפעם אחת. ‘ההצהרה’ הוא מעין גירסה שלו, צעירה וסדיסטית משהו. מי שקרא את מעשה השפחה ודאי יזהה בתקציר שהבאתי למעלה את קווי המתאר של הסיפור ההוא: חברה עתידנית מדכאת ומשעבדת – שם נשים, כאן ילדים. מעמד אחד שחי חיי רווחה ונהנה מפירות הקידמה, על חשבון מעמד מנוצל עד מוות, בשם עיקרון מקודש (במעשה השפחה יש השענות על עקרונות תנכיים מעוותים ובהצהרה מין עונש בסגנון ויקטוריאני קודר על התקוממות כנגד הטבע).

ההצהרה הוא ספר מעניין, קולח וכתוב היטב אבל תרגום ספר הוא חיטוט עמוק שמעורר השוואות ומחשבות. אטווד יודעת להטיל על הקוראים אימה קפואה באמצעים דקים מן הדק. למשל התיאור העדין של החדר שאליו מובאת הגיבורה הוא מופת של קלסטרופוביה והשפלה של אשה שאפילו הזכות להתאבד נלקחת ממנה. היא כמעט לא מתארת אלימות או זוועות ואילו ג’מה מלי מרבה להשתמש ב: מכות, הרעבה, עינויים, התעללות מילולית, כליאה בצינוק ומשחקים סדיסטים. האימה מפורשת (עד אימה, גיחי).

אני לא מרבה לקרוא ספרי נוער ובזמן התרגום תהיתי: האם ספרים שנכתבים לדור ה-Y מתאפיינים בכך שהם כל כך מפורשים ואלימים? אני מקווה שלא, כי אז שוב אגרר להסבר הטרחני שלי על נזקי המדיה ולגמרי נמאסתי על עצמי בעניין הזה. מצד שני, לא כולם גאונים כמו אטווד ואולי ההשענות על אמצעים מוחשיים היא דרכם של סופרים רגילים לתקוע לקורא אגרוף בבטן.

15.10.09

עושה שרירים

נושאים ספרים, עברית, צרפתית, תרגום בשעה 08:30 מאת אביגיל

לעיתים קרובות אני חושבת על יכולת לשונית כעל שריר. כושרו של השריר ישפיע על המהירות שבה אשלוף מילה או ביטוי מתאים ובכלל על העושר הלשוני שיעמוד לרשותי בזמן תרגום. החדשות הטובות הן שאימון השריר הזה הוא אגבי למדי וכיפי רוב הזמן.

כשמדובר בשפות שמהן אני מתרגמת, צרפתית ואנגלית, האימון הטוב ביותר הוא קריאה וצפייה בסרטים. מכיוון שהחיים שלי מתנהלים בעברית עם קצת אנגלית בשוליים, אם לא אקפיד על “צריכה מבוקרת של צרפתית” אתרחק בהדרגה מהאינטימיות שלי עם השפה ומהחידושים שלה. לשמחתי קולנוע לב, הליבררי דו פואייה, ספריית בית אריאלה ונסיעות קרובַי לארצות ה- Fnac מספקים את כל מחסורי.

כשמדובר בשפת היעד שלי, עברית, אני כבר צריכה להזיע קצת יותר:

  • קודם כל האוזן צריכה להיות מכווננת כהלכה למשלבים השונים. צריך להאזין למילים, משפטים, ביטויים וסלנג ולתייק אותם על פי הדובר והקונטקסט, עד לשליפתם ביום פקודה.
    אם בספר שאני מתרגמת גיבור עכשווי שמדבר עם חבר ישתמש במילה “גזעי”, הכה חביבה עלי, דיני יהיה סטירה וירטואלית מהעורך, ובצדק. זאת דוגמה שיטחית כמובן, האתגרים האמיתיים בדרך כלל הרבה יותר מעודנים. בשביל לשמור על הכושר הזה אני זוקפת אוזניים, שלא לומר מצותתת, ושמה לב איך מדברים: בתקשורת, ילדים, חיילים, צעירים, קשישים, עולים חדשים וכל מגזר אחר העולה בדעתכם כי אין לדעת לז’רגון של מי אדרש בתרגום הבא.
  • גיליתי שמאמרים, הרצאות וסדנאות בנושאי תרגום הם תרגול מצויין. גם כשמדובר רק בנושאים שהם “ליד” התחום שלי, עצם העיסוק בתרגום – ואחת היא אם הוא טכני או ספרותי, מעברית במקום לעברית או בכלל לשפה אחרת – עצם העיסוק מפעיל את השריר ומחזק אותו.
  • פורומים לתרגום הם חדר כושר מצויין. מלבד העזרה האיכותית והסימפטית שאפשר לקבל שם זאת הזדמנות להתאוורר עם בעיות תרגום של אחרים וגם זה מאמץ בכיוון הנכון. הפורומים המומלצים בעיני הם תפוז ואג’נדה.
  • והאימון היומיומי הכי יעיל ומהנה: לקרוא ספרות טובה, כתובה היטב ואם הטעם הספרותי מתיר זאת – מגוונת ככל האפשר, בז’אנר, בתקופה, בסגנון הכתיבה וכד’.

soviet_poster

30.09.09

הספרים שקראתי בספטמבר

נושאים ספרים, עברית, צרפתית, שבדיה, תרגום, יומן קריאה בשעה 08:40 מאת אביגיל

The Brief Wondrous Life of Oscar Wao/ Junot Diaz
החיים ברפובליקה הדומיניקנית ובגלות האמריקאית דרך עיני משפחה אומללה על פי דרכה. הוא גיק מד”ב עצום מימדים וכמהַ לאהבה, אחותו יפיפיה מתוסבכת ואמא שלו היא אמא אכזרית קשת יום ודרך סיפורה אנחנו מתוודעים לחיים תחת משטר האימים של טרוחיו, הרודן הדומיניקני שהכרתי לראשונה ב’חגיגות התיש’ של יוסה. היופי של הספר הזה הוא במקצב שלו, במוזיקה שמתנגנת בראש כשקוראים אותו. הספר משולב בהמון ספרדית (מזלי שאני דוברת כי בגרסא האנגלית אין תרגום ורק אלוהים יודע איך דובר האנגלית הממוצע מבין את כל זה) ודיבור היפ-הופי. הספר תורגם לעברית ע”י יורם מלצר (‘חייו הקצרים והמופלאים של אוסקר וואו’) ומהצצה סקרנית שהצצתי בחנות ספרים הרי שייתכן ומדובר בספר נהדר אבל כצפוי המקצב שלו בעברית לא דומה בכלל למקצב באנגלית, מה גם שלטובת דוברי העברית תרגמו או הנהירו את המילים בספרדית.

Stockholm Noire – l’argent facile/ Jens Lapidus
הדב חד העין הבחין בספר הזה שכיכב במדפי רבי המכר בשבדיה.  הראשון בטרילוגיה. הצרפתים שזריזים בתרגום הצלחות שבדיות  היו הראשונים לתרגם אותו לשפה שאני קוראת ואני מצידי מהרתי להזמין אותו מהנוסע הראשון לפריז. זה ספר פשע משובח שעניינו סטוקהולם של מטה, זאת ש”פיספסתי” בקיץ: קוקאין, כנופיות, סרסורים ופרוצות וחיי עולם תחתון רצחניים. העלילה הקצבית מובאת דרך עיניהם של שלושה גיבורים – מנוולים על פי דרכם. הספר הפך לסרט וזכויות תרגום הספר נרכשו כבר ב 25 מדינות, אך ככל הידוע לי טרם בישראל. לדעתי שווה בהחלט לתרגם אותו לטובת קוראי העברית ואם יוחלט לתרגם אותו מצרפתית דווקא, אתם יודעים איפה למצוא אותי.

אי סדר מוסרי/ מרגרט אטווד
מרגרט אטווד היא אחת הסופרות האהובות עלי ורק בגלל זה ובזכות הביקורת המהללת החלטתי לקרוא את הספר הזה שהוא אוסף סיפורים קצרים – אולי הז’אנר היחיד שממש לא עושה לי את זה. הספר הזכיר לי מאוד את “בריחה” של אליס מונרו, בת ארצה, מפני שהסיפורים כרוכים זה בזה ומספרים בעיקר את סיפורה של אישה אחת. למרות כל הסיבות שעמדו לזכותו של הספר לא התחברתי ואני מתקשה להמליץ עליו.

המתיקות שבתחתית הפאי/ אלן ברדלי
פלביה דה-לוּס היא גיבורה מענגת. היא בת 11, חובבת כימיה – בעיקר רקיחת רעלים ופתרון תעלומות ולמרות שכדרכן של גיבורות ספרותיות בגילה היא יודעת המון המון דברים שילדות בנות 11 לא יודעות, היא לפחות לא חכמולוגית כמו הילדים המעצבנים ב’אהבה ועוד משימות בלתי אפשריות’ ו’קרוב להחריד ורועש להפליא’. ספר קליל וחמוד בתרגום יפה של אסנת הדר.

« לפוסטים הקודמים