04.06.09
לשבוע הספר – 2 ספרים טובים שאתם לא מכירים
כתבתי פעם על המעשה הנקרופילי משהו של המתרגם בספר שהוא מתרגם. אחרי נבירה כזאת, נדיר מאוד שאני ממשיכה לאהוב ספר שאהבתי בקריאה ראשונה. כמובן שאם לא אהבתי אותו מלכתחילה המצב עוד יותר עגום. הפעם, על כל פנים, אני רוצה לספר על שני ספרים שאהבתי ועודני אוהבת גם אחרי שתרגמתי אותם. שני הספרים זכו למעט פרסום וביקורות, הרבה פחות מהראוי להם לדעתי, אז זאת תרומתי הדלה.
האיש ההפוך/ פרד וארגס
אדמסברג הוא האיש שבזכותו הפכתי למתרגמת. ז’אן בטיסט אדמסברג הוא ראש מחלק רצח באחת מתחנות המשטרה בפריז. יש לו רקורד מרשים של פתרון תעלומות, אבל לא ממש ברור איך זה קורה. הוא אינטואיטיבי לגמרי, כל שיטתיות ממנו והלאה, יש לו קוצים בתחת – הוא חייב להתהלך כדי לחשוב ולרוב השאלות הוא ישיב בתשובתו הנצחית: “לא יודע”. הסגן שלצידו, דנגלר, הוא איש מבריק ומשכיל מאוד ששותה הרבה יותר מדי מאז שאשתו נטשה אותו בשביל אחר והשאירה אותו לבד עם חמשת ילדיהם. קאמי, האישה שנכנסת ויוצאת מחייו של אדמסברג היא יפיפיה עצמאית ולא שגרתית. היא מתפרנסת מהלחנת מוזיקה לסדרות טלוויזיה ומשרברבות. מלבדם משופעים ספריה של וארגס בגופות, טיפוסים משובבי נפש ונבלים מנוולים. אדמסברג שונה מאוד מארכיטיפ הבלש האמריקאי: הוא לא שנון, הוא לא במסע של הרס עצמי – הוא אמנם שותה, מעשן ומזיין אבל כמו כל הצרפתים, לא משהו יוצא דופן, הוא לא זאב בודד שפותר תעלומות בזכות תכונותיו המופלאות – איכשהו זה פשוט קורה לו. אה, והוא כמובן לא מדבר מילה אנגלית ואין לו שום בעיה עם זה. אדמסברג הוא בלש צרפתי גאה ואני מתה עליו.
* אם זה עושה לכם חשק חפשו את אדמסברג בדוכני הוצאת בבל.
ספינות הלב/ בנואט גרול
ג’ורג’ אוהבת את גֵווין והוא אותה. ככה זה מגיל 16. היא אשת אקדמיה פריזאית והוא מלח ברטאני. תחשבו מרצָה בחוג לפילוסופיה ונהג מונית. יש להם את כל הסיבות שבעולם לא לאהוב אחד את השני ובכל זאת, למרות שכל אחד מהם מתחתן ומקים משפחה הם ממשיכים להיפגש כל כמה שנים, להזדיין כאילו אין מחר ולאהוב. הספר מלווה אותם בעדינות מגיל 16 עד 60. זה ספר פיוטי, שנון ומחרמן. הגיבורה נהדרת, ומרענן להפליא לקרוא ספר שבו הדמות הנשית חותרת כל הזמן, באקטיביות ובאפס ייסורי מצפון, לאושר ולחופש מיני. אני מנסה להיזכר בספר אחר שבו יש גיבורה כזאת וממש לא מצליחה. חייבים להודות שזה קצת ספר בנות, אם כי הדב – גבר שבגברים – אהב אותו מאוד. לשיקולכם.
*ג’ורג’ וגווין יהיו בדוכני הוצאת כנרת.
בככר רבין כבר העמידו את דוכני שבוע הספר. אצלנו נהוג שכל אחד קונה לעצמו שני ספרים. אני חושבת שאקנה לי את “הביתה” של אסף ענברי ועל הספר השני טרם נפל הפור. אם יש לכם המלצה אשמח לשמוע.
מאת אורית ,
4 בJune, 2009 בשעה 11:36
את שני הספרים מאוד אהבתי. הבלשי נקרא במהירות ובעניין והרומנטי…נו – הוא אכן טריגר
להרבה מחשבות על החיים, על מה שיש, מה שיכול היה להיות ומה שלא יהיה לעולם.
אחלה תרגום 😉
ממליצה בחום 8)
[Reply]
מאת אסנת ,
4 בJune, 2009 בשעה 11:53
רק שניים? איך אתם מתאפקים? אני שואלת ברצינות.
[Reply]
מאת avigail ,
4 בJune, 2009 בשעה 12:11
נרשמנו לספרייה. אני הולכת לשם עם הילדים ועם 12 ספרים בעגלת שוק 🙂
http://avigail.blogli.co.il/archives/4
אני יכולה לדווח שהדחף לקנות נהיה פחות קטלני. מה שלא אקנה אשאל.
[Reply]
מאת יהונתן ,
4 בJune, 2009 בשעה 12:39
סיפורים מאליס איילנד של ז’ורז’ פרק ורובר בובר. יצא לא מזמן בהוצאת בבל.
http://readingmachine.co.il/home/books/1242223218
אני לא אוהב להכביר במילים על ספרים אז רק אומר שמאוד מאוד מאוד אהבתי.
[Reply]
מאת דבש ,
4 בJune, 2009 בשעה 14:22
את האיש ההפוך קראתי בהנאה גדולה. [טוב, גם הייתי גאה מאוד – גאווה אינפנטילית אבל נוכחת, מה לעשות- במתרגמת]
‘אישה בורחת מבשורה’ בעיניי הוא איזו פסגה. מילים שמגרדות את הקרום הזה של הדמעות.
[Reply]
מאת כנרת ,
4 בJune, 2009 בשעה 14:31
“ספינות הלב” נשמע מקסים. וגם את “הביתה” אני מאוד רוצה לקרוא.
הייתי קונה את “אש בבית” של איריס לעאל.
[Reply]
מאת גל ,
4 בJune, 2009 בשעה 16:57
טבעות שבתאי של זבאלד.
כן, הוא יכול להשרות אווירת נכאים מעיקה (וגם זה באופן כל כך עדין ומוזר) אבל הקריאה בו היא מהפנטת.
אני עוד קורא את הספר.
[Reply]
מאת שירה ,
4 בJune, 2009 בשעה 18:32
איזה כייף שבוע הספר. איך שאני מקנאה. אני עדיין קוראת את הספר של מרגרט אטווד שהמלצת עליו. בנתיים אין תלונות.
בקשר לספר של ורגאס. נורא בא לי לחזור לקרוא בצרפתית אבל כבר שנים שלא קראתי והצרפתית שלי די החלידה. נראה לך שזה ספר טוב כדי לחזור לשפה? בהנחה שאני בכלל אוכל למצוא עותק שלו בצרפתית (כאן בארה”ב לא מאמינים בשפות זרות..)
[Reply]
מאת שירה ,
4 בJune, 2009 בשעה 18:40
למה סתם ללכלך על האמריקאים… מצאתי באמזון עותק משומש בצרפתית. אני מניחה שהכוונה לספר
L’hommme a l’envers
אבל השאלה שלי לגבי הצרפתית עדיין שרירה וקיימת. וחוץ מזה יש שם עוד ספרים שלו בצרפתית. עם מה כדאי להתחיל?
תודה.
[Reply]
מאת avigail ,
4 בJune, 2009 בשעה 18:42
כן L’hommme a l’envers, זה אחלה ספר לחזור איתו לצרפתית.
הייתי מתחילה איתו ואם יימצא חן בעיניך, אמליץ לך על אחרים בסדרה.
ותודה לכולם על ההמלצות.
[Reply]
מאת אסתי ,
5 בJune, 2009 בשעה 23:55
ואם אפשר להצטרף לממליצים אז “הדו”ח של ברודק”
יוצא מן הכלל בעיני.
לא יעשה לך טוב על הנשמה, אבל מצד שני איזה ספר טוב באמת עושה טוב על הנשמה. בטח לא “הביתה”.
[Reply]
מאת מיכל ,
6 בJune, 2009 בשעה 21:06
הביתה מצוין. אני יכולה להשאיל לך.
אהבתי גם את הקברט ההיסטורי של פרופסור פבריקנט, של ירמי פינקוס.
אבל גם אותו אני יכולה להשאיל לך, אז לא עזרתי 😕
[Reply]
מאת תהיתי ,
8 בJune, 2009 בשעה 18:45
אהבתי את “איך למדתי להיות טיפש”.
נסי לשים ידייך על
la petite fille qui aimait trop les allumettes
– מבריק.
[Reply]
מאת תהיתי ,
8 בJune, 2009 בשעה 18:46
נעשיתי, כמובן.
[Reply]
מאת לוחות ,
3 בJanuary, 2010 בשעה 15:03
פוסט לאניניי טעם אוהבת מאד
[Reply]