02.09.10

אוקיינוס של ספרים

נושאים ספרי ילדים, ספרים, עברית, תרגום בשעה 11:41 מאת אביגיל

בתור מתרגמת הייתי אמורה אולי להתרעם על סדרת ספרים שכל מתרגמיה הם סופרים, אבל סדרת ‘הרפתקה’ לילדים ונוער היא בעיני המרענן הרשמי של הקיץ ויותר מזה.

מדובר בשיתוף פעולה של הוצאת אוקיינוס ומודן. הרעיון פשוט: הם פונים לסופרים ומציעים להם לתרגם ספר שאהבו בנעוריהם. ובלשונם: “סדרת הרפתקה מגלמת את האהבה הגדולה שלנו לספרי קלאסיקה לילדים ונוער – אותם ספרי אהבה והרפתקאות, עֲתִירֵי דמיון וקסם, שגיבוריהם כובשים את דמיוננו כבר שנים רבות כל כך. פנינו למיטב הסופרים הישראליים, וביקשנו מהם לבחור ספר שאהבו כילדים, שבזכותו הפכו לסופרים בעצמם. כל ספר “מצא“ לו את הסופר שלו, שתרגם אותו לעברית והוסיף אחרית דבר.

עד כה יצאו לאור:

  • אוליבר טוויסט/ דיקנס בתרגום שהם סמיט ואמנון כץ.
  • פנג הלבן/ לונדון בתרגום יהלי סובול.
  • הטירה הקסומה/ נסבית בתרגום הגר ינאי.
  • בת הקפיטן/ פושקין בתרגום בוריס זיידמן.
  • נסיכה קטנה/ הודג’סון ברנט בתרגום יהודה אטלס.
  • טרזן בן הקופים/ בארוז בתרגום יונתן יבין.

ובהכינו את הסימניות של מוסף ספרים בהארץ ראיתי שצפויים לצאת:

  • הסייח השחור/ סואל בתרגום אלון אלטרס.
  • ילדי המים/ קינגסלי בתרגום יואב אבני.
  • סנדל הזכוכית/ פרג’ן בתרגום מיכל סנונית.
  • בן המלך והעני/ טווין בתרגום נאוה סמל.

אני רוצה לציין ש:
א) לא קראתי את הספרים בעצמי. אני שופטת על פי הנאתו המופלגת של בני א’ שאני סומכת על טעמו.
ב) למיטב ידיעתי מלבד אמנון כץ ויהודה אטלס, שעוסקים בין היתר בתרגום, המתרגמים האחרים לא תרגמו לפני כן והדבר בהחלט יכול לבוא לידי ביטוי בתרגומים צורמים. אבל אם נגזר ש’לא-מתרגם’ יתרגם אז הבחירה בסופר היא בחירה מצויינת. חוץ מזה אם יש הנחייה ועריכה טובה וקפדנית התוצאה יכולה להיות מצויינת.

הסדרה הזאת מסתמנת בעיני כתו תקן לספרות ילדים איכותית ומזכירה לי את סדרת מרגנית הנפלאה מילדותי. אני ממש משתוקקת להיות סופרת רק כדי שיציעו לי לתרגם אצלהם. מה הייתי מתרגמת? אולי את 3:0 לטובת בעלי הזקן (לא מצאתי מאיזו שפה תורגם. הסופר שוויצרי, עם קצת מזל המקור בצרפתית ולא בגרמנית). ואם לא אז את צ’ארלי והשוקולדה או את האריה, המכשפה וארון הבגדים.

ואי אפשר בלי להזכיר את הכריכות היפיפיות שאיירה בתיה קולטון המוכשרת מאין כמוה ועיצבה עדה ורדי (הקליקו על התמונה כדי לראות את הפרטים).

אז אם אתם תקועים בלי מתנת ראש השנה לילד או ילדה, הנה רעיון.

08.07.10

החופש הגדול 2010 – פוסט אורח

נושאים ספרי ילדים, ספרים, יומן קריאה בשעה 08:11 מאת אביגיל

זו כבר מסורת*: לכבוד החופש הגדול קבלו את א’, בני הבכור כליל המעלות, בוגר כתה ג’, בהמלצות על ספרים שאהב השנה במיוחד:

הפירמידה האדומה/ ריק רירדן
זה ספר שבו הילדים עוזרים להורים ולא ההפך וזה יפה בגלל שממש מרגישים שהגיבור והגיבורה עצובים וחלשים ולא יודעים מה לעשות וזה מתבטא בהתנהגות שלהם.

אח זאב/ מישל פייבר
אני אהבתי א. בגלל שזה בתקופת האדם הקדמון וב. בגלל שילד שסיכויו להרוג דוב בוגר לבד קטנים יוצא להציל אומה שלמה, ספר ראשון בסדרה.

בון/ ג’ף סמית
סדרת קומיקס. הרפתקה מסוג שונה. הרפתקה של הסתגלות והתחברות עם חברים ולהכיר את החיים במקום אחר, שלא רצית להגיע אליו.

הוגו קברה/ בריאן סלזניק
ספר עם ציורים מקסימים שהם חלק מהעלילה. ילד שבשביל להסתגל לחיים בביוב של תחנת רכבת בפריז צריך לגנוב וגם צריך לרכוש חברים וזה נורא קשה לרכוש חברים ככה.

עדשי השוקולד של הבז/ אנטוני הורוביץ
קוד של אוצר של מיליונים נמצא בקופסה שהופקדה בידי בלש הגרוע ביותר בכל הארץ ותוך שנייה הכל מסתבך. רק אחיו הקטן, ניק דיאמונד, מציל הכל. ספר גדול. מאוד מצחיק.

אלכס ריידר/ אנטוני הורוביץ
נער שאבא שלו מת ובהלוויה שלו הוא שומע שהוא נהרג בהרפתקה מסעירה. אלכס יוצא במסע נקמה. זאת הרפתקה עם דברים קשים והוא מתגבר עליהם למרות שזה לא קל. ותמיד יש עוד הפתעה לגלות.

א’ ואני מאחלים חופש כייפי לכל ההורים והילדים.

*החופש הגדול 2009

16.05.10

על בנים ועל בנות

נושאים ספרי ילדים, ספרים, פנטזיה, תרגום בשעה 19:50 מאת אביגיל

כשקראתי ספרים בשנות ילדותי ונעוריי ליווה אותי תסכול שאני זוכרת עד היום. ילדוֹת קוראות עברית שגדלו בשנות ה-70 נאלצו להסתפק בגיבורות ספרותיות חיוורות, שרק לעיתים רחוקות היו מישהי שאפשר להזדהות איתה או לשאוף להיות כמוה. מרחב התמרון היה צר להפליא:

  • יכולת להיות נערה ויקטוריאנית, אסופית או סתם נערה ענייה שלא שפר מזלה עד שאדון טוב לב אך רע מזג גאל אותך מייסורייך – כלומר נשא אותך לאשה. מעולם לא הייתי מעדת האן מאבונלי, האסופית, נשים קטנות וחברותיהן. רק לפני שנה הרגשתי שיש לי מספיק סבלנות לקרוא את את ‘על גאווה ודעה קדומה’ וההמשך (המפתיע) כאן.
  • לחילופין יכולת להיות רות, תמר או יעל שכזאת: ארוכת צמה, זקופת גו ויפיפיה באופן שלא יסיח מדי את דעתו של הגיבור האמיתי, שההרפתקאות תמיד היו מנת חלקו בעוד שאת צפית בו מהצד.
  • או שיכולת להיות שרה או חנה: בעלת עיניים שחורות יוקדות, אופי חזק כפלדה ונטייה ביוגרפית עזה לעינויים.

מין הידועות בשוק הספרים הוא שבנות נהנות מספרים עם גיבור בן ומזדהות איתו (לא כל כך מפתיע בהתחשב באלטרנטיבה) ואילו בנים לא מזדהים עם גיבורות בנות ולא יקראו ספרים שבהם בת היא הגיבורה הראשית. הנה עוד סיבה מסחרית, צינית אולי, לכך שבספרים טובים רבים כל כך הגיבור הוא בן.

ההיצע העלוב הזה – של דמויות צדדיות, משניות – גם אם מרכזיות, פסיביות עד כאב דן אותי ואחרות להעביר את ילדותן בהזדהות עם גיבורים בנים. כבר כילדה הרגשתי שיש בזה משהו דפוק ולא הוגן. אולי שם נבטו ושגשגו זרעי התסכול הפמיניסטי.

יש לי מושג מעורפל למדי על מה שקורה היום בשוק ספרי הנוער, אבל לשמחתי דומה שהמצב השתפר. התחושה הזאת התחזקה לאחרונה כשתרגמתי ספר פנטזיה לנוער שבמרכזו פנימיית ערפדים. דווקא הגיבורה החצי ערפדית היא עצמאית, בעלת אופי – לאו דווקא נוח לבריות, תשוקות ושאיפות. החיים שלה, הצרות מחד והסיפוק מאידך, לא סובבים סביב גבר (ברור שיש גבר, טוב, ערפד, אין ספר נוער בלי רומנטיקה) והיא אדון לגורלה. זאת לא ספרות גדולה אבל יש בה מסר שחותר בחינניות תחת הדימוי הרווח מדי של נערה שברירית, רזה מדי ועסוקה בעיקר במראה שלה מכדי לצאת להרפתקאה או נניח להציל את העולם. אולי הגיע הזמן להפנות עורף לפיות העדינות ולנסיכות הענוגות, שלא סיפקו את הסחורה, ולהיישיר מבט אל אחיותיהן הערפדיות, אולי משם תצמח הישועה.

22.12.09

לא בבית ספרנו

נושאים ספרי ילדים, ספרים, עברית בשעה 08:30 מאת אביגיל

הורים עומדים לא פעם נבוכים מול מדפי ספרים עמוסים לעייפה. המון זבל מתפרסם בגזרת הספרים לילדים / פעוטות. משום כך מתפרסמות לפני כל חג רשימות ספרי ילדים מומלצים. חנוכה היה הזדמנות להיזכר בכל זה וגם בעובדה שכשאני בוחרת על דרך החיוב אני נסמכת על אותם קריטריונים שמסייעים לי בבחירת ספרים לעצמי:

  • סופר מוכּר שאני מעריכה (לפעמים סופר “מבוגרים” שאני אוהבת כותב לילדים)
  • הוצאה שאני סומכת על הבחירות וההקפדה שלה
  • אינטואציה
  • והתחושה שגם אם אכשל לא קרה שום אסון והספר הבא מחכה מעבר לסיבוב

אבל כשמדובר בבחירה על דרך השלילה יש לי כמה כללי אצבע מיוחדים לספרי ילדים:

*** בלי גימיקים: ספר טוב לא זקוק לפירוטכניקה. כל מה שמנצנץ ומצייץ נהדף בבוז. כנ”ל בובת ארנב שטסה מסביב לעולם ושולחת מכתבים ושטיקים.

*** ספרים שזועקים את מרכולתם החינוכית על העטיפה מוקצים מחמת המיאוס. הורים בוודאי מכירים את הספרים שכאילו יצאו מפס ייצור: ‘תייסיר עושה בסיר’, ‘שלוימלה הלץ זורק את המוצץ’ או ‘שמוּל נגמל מחיתול’.

*** מה שמביא אותי לכלל הבא. חריזה. חריזה היא לא תו תקן לספרות טובה. יש ספרי ילדים מחורזים נהדרים ויש ספרים איומים עם חריזה נחותה. בדרך כלל מספיק לקרוא עמוד אחד כדי לגלות אם החריזה משרתת את הספר או אם הספר משרת אותה. אם הסיפור כולו פלוס התחביר העברי מתגייסים רק בשביל שיהיה חרוז, עזבו אתכם מהספר הזה.

שוּנית הקטנה מהבית יוצאת
מה לעשות את קורַל היא לא מוצאת
איזו דאגה, איזה עסק ביש
כשאמא תתעורר
עצב היא תרגיש

וכדי שניפרד בנימה חיובית אני רוצה להמליץ על שלושת השלאגרים האחרונים בחייו של א2 בן ה-4. אלו ספרים שמככבים כבר כמה שבועות ובמקרה מדובר בספרים שונים מאוד זה מזה: מחורז ולא מחורז, אמיתי ודמיוני, מהספריה ומהחנות, ויזואלי יותר ופחות, חדש וישן. הרי כשזה טוב זה טוב וכל המסביב פחות חשוב.

ברחוב ירמיהו/ לבי דאון (היי לבי, לא מדובר בהתחנפות לקוראי הבלוג כי אם טעמו של הנוער :) )
ספר משגע עם חריזה עשירה, דמויות מהחיים (באמת!) והווי של של רחוב מהשכונה הסמוכה. הצד הויזואלי של הספר מקסים גם הוא ועשוי כל כולו מבד ומחוטים כמו שא2 טורח להזכיר לי בכל פעם שאנחנו קוראים את הספר.

Daon

לא רעב ולא אוהב/ ד”ר סוס
ספר מטורלל על שמי-הוא-שֵב שמנסה לדחוף אוכל ליצור שאת שמו איננו יודעים, כמו אמא פולניה על ספידים. א2 מתמוגג ותובנות שחילץ מהספר מגיחות בחיינו במקומות מפתיעים ומשמחים.

Green_eggs_and_ham

שנינו נתנהג יפה/ אורלי קסטל-בלום
בכלל לא ידעתי שקסטל-בלום כתבה ספר ילדים. אבל היא כתבה ועוד איך. סדרת שיחות בינה לבין בנה חנוך בן ה-4 בערך. ספר ממש לא חינוכי שמאיר את חווית ההורות והילדות באור האנרכיסטי משהו הראוי להן. כמו שהדב הגדיר אך אתמול: אני מקריא לא2 והוא מסתכל עלי במבט נרגש של ‘אני-לא-מאמין-שאתה-קורא-לי-משהו-כל-כך-חתרני’.

Kastel

01.12.09

הדבר היה ככה – גרסת דינקותא

נושאים ספרי ילדים, ספרים, עברית, יומן קריאה בשעה 08:50 מאת אביגיל

hadavar

מאוד נהניתי מספרו האוטוביוגרפי של מאיר שלֵו “הדָבר היה ככה”. כמו אחרים מסוגו גם הספר הזה יספק בוודאי חומר לדיונים אקדמיים וביקורות מלומדות שנושאם השפעת סיפור חייו של הסופר על יצירתו. שלֵו עצמו מגחך על כך בעמוד 10 כשהוא מתאר דברים שנשא:
“כדרך הסופרים גם הכברתי מילים על מה שמעל לפני השטח ועל מה שמתחת להם, ועל מה העיניים רואות ועל מה שאינן רואות, ומכאן קצרה היתה הדרך אל הסחורות הבדוקות של “הדמיון והמציאות” ו”יחסי האמת והבדיה שבכתיבה הספרותית” ושאר ירקות, שסופרים רוכלים בהם ורוהטים בהם בעיניים עצומות.”

שוין, את הניתוחים המלומדים אשאיר לאחרים. אני אסתפק ברכילות! אחת ההנאות בעת קריאת הספר העסיסי והמושחז הזה היתה זיהוי הדמויות האמיתיות, המקומות והאירועים ששלֵו שזר לימים בספריו. הנה כמה מהם, דווקא מספרי הילדים שלו:

~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~

בפתח הספר “איך האדם הקדמון המציא לגמרי במקרה את הקבאב הרומני” נכתב:
“לפני הרבה הרבה שנים
חי לא רחוק מכאן האדם הקדמון.
הידים שלו הגיעו כמעט עד הרצפה,
הוא היה שעיר כמו קוף,
היה לו מצח נמוך,
והוא לא ידע לקרוא ולכתוב.
בקיצור, מיכאל,
האדם הקדמון היה נורא דומה לאח של סבתא,
הדוד יעקב.”

ובכן, לסבתו של מאיר שלו באמת היה אח בשם יעקב ולא נותר אלא לנחש מה חושבים עליו במשפחה…

~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~

בספר “הגשם של סבא אהרון” מככבים שלושה חקלאים זקנים שגרים בעמק גדול, הלא הוא עמק יזראעל שם שוכנת נהלל – המקונדו של שלֵו:  סבא אהרון, סבא נחום וסבא יצחק. בחיים האמיתיים סבא אהרון הוא סבו של שלֵו מצד האם ונחום ויצחק הם חבריו הטובים, עוד מהימים שחיו במקרוב שבאוקרינה בטרם עלו יחד לארץ.

~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~

רוני ונומי הילדות השובבות ורבות התושייה, גיבורות “רוני ונומי והדב יעקב” נקראות על שם אחייניותיו, בנות אחיו הצעיר. מסתבר שאת השובבוּת והתושייה לא היה צריך להמציא מפני ש”הדבר היה ככה” נפתח בסצינה משעשעת שבה אותן רוני ונומי צובעות את בהונות הדוד הישן בלק אדום.

בספר “רוני ונומי והדב יעקב” בא לידי ביטוי מאפיין נוסף שנידון בהרחבה באוטוביוגרפיה. שפה פנימית, מין ז’רגון משפחתי שקיים בכל משפחה אבל נדמה שבמשפחתו של שלֵו הוא עשיר במיוחד, עמיד לאורך זמן ומצוי על שפתיהם של יותר בני משפחה מהרגיל. “רוני ונומי והדב יעקב” משופע בשפה הזאת שהיא כמו ענף פרא של העברית, קרובה אבל לא ממש מצייתת לחוקיה. למשל:

“אמא קוראת: מספיק להתקשקש!
צריך כבר לצאת, השעון שוען שש!
להתמהר, לחוץ החוצה, מאוחר,
ותמעלו מעיל – כי קר!”

שלֵו על פי עדותו הוא נצר למשפחת מספרי סיפורים והשתמרה אצלהם שפה עשירה בביטויים פנימיים עסיסיים, למשל:

  • על המתים הם נוהגים לומר: “הוא כבר איננה” ו”היתה לו מוות איומה”.
  • “אתה פּוֹניתַ אלי?” שהוא הגירסה כבדת המבטא אך הארסית לא פחות מזו של “Are you talking to me?”
  • ומילים כמו לקְרַצְרֵץ שפרושה לשרוט את הקיר.

~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~

שואב האבק שיחד עם הסבתא הוא לב לבה של האוטוביוגרפיה, אותו סוויפר שמככב גם על העטיפה מתואר כיצור חושב ומרגיש, וגם המוטיב הזה – האנשה של חפצים, חוזר בסיפורי הילדים של שלֵו. בספר “הצלחת שמתחת” למשל מצילה הילדה אפרת את הצלחת שבתחתית ערימת הצלחות מחיי בטלה ושיממון.

“הצלחת התרגשה, הסתכלה סביב סביב:
‘הכל כל כך חדש, ואיזה נוף מרהיב,
הנה המקרר, והנה התנור, והנה חלון וכיור,
אני סוף סוף בחוץ, אני סוף סוף באור.
נפלא, נהדר, באמת, תודה רבה,
אומַר זאת כך, אפרת, אני על המפה!’”

~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~

דווקא את הסבתא המחורפנת שסביבה סובבת האוטוביוגרפיה לא מצאתי. ייתכן שהיא נחבאת אי שם  או שאולי שלֵו, שאהב מאוד את סבתו הסוערת והנסערת לא רצה ל”החליק” את תסביכיה כך שתתאים לספר ילדים. ואולי עוד נזכה להקריא לילדינו על סבתא טוניה, צוררת הלכלוך נמוכת הקומה.

06.09.09

אבות ובנים גירסת הטף

נושאים ספרי ילדים, ספרים, עברית, שבדיה בשעה 08:50 מאת אביגיל

אחת הסיבות ליופיו של השיר מהפוסט הקודם (אגב, מי שקרא במייל החמיץ את הקליפ) היא הזיקוק של אהבת אבא-בן לרגע אחד. אישי ואוניברסלי. רגע של “אימהוּת גברית” כמו שהפליא מוהר לכתוב בשיר מקסים אחר.

בים ספרי הטף נדמה לפעמים  שכבר כתבו על ה-כ-ל: על חולד שחירבנו לו על הראש, על פינגווין שיש לו שני אבות ועל ספוגי הספוג שבורח מהבית וחוזר בג’יפ. ובכל זאת, ספר שבמרכזו טיפול אוהב של אב בבנו – חלק משגרת חייהם של רוב הפעוטות (‘ויהי ערב’ לא נחשב) – הוא מצרך נדיר.

אז הנה ארבעה ספרי פעוטות/ ילדים מצויינים שעוסקים בקשר הזה ואהובים אצלנו על המאזינים והמקריאים כאחד:

מי שתה לי/ שהם סמיט ורותו מודן

ה-ספר. אבא מסביר לבנו איך זה שנגמר המיץ. בערב היה שם גמל ששתה הכל. ברור. אמא יָשְׁנָה ואבא היה צריך לטפל בגמל לגמרי לבדו עד שלא היתה ברירה, הוא היה חייב עזרה אז הוא התקשר – לאבא של הגמל כמובן, שהגיע בדהרה. סיפור מקסים בתוך סיפור, איורים משגעים ומשפט שימושי במיוחד: “אתה גדול, אבל לא מספיק גדול”.
**שהם שבנה י’ לומד יחד עם א’ (לא בשב”כ למרות שזה נשמע ככה) קראה את הפוסט ואני שמחה לעדכן שבימים אלו הספר יוצא במהדורה מחודשת.**

נו נו נו אליהו/ גונילה ברגסטרום וויויאן ברסקי

רק כשביקרתי בשבדיה גיליתי שאליהו (אלפונס) הוא גיבור סדרת ספרים מוכר ואהוב לא פחות מבילבי, אמיל או המומינים. זה ספר משנות ה-70 שלא נס ליחו (אם כי התרגום התיישן מעט). אליהו משחק בארגז הכלים של אבא. אבא קורא עיתון, מעשן מקטרת ומפטיר מדי פעם ‘לא לגעת במסור’ כדי לכסתח את עצמו. עד כאן לא מי יודע מה אידאלי אבל ממש מהחיים. כשאבא מצטרף למשחק מתחיל הכיף האמיתי. בין שלל ספרי מוסר ההשכל מרענן לקרוא ספר שאין בו טיפת דידקטיות.

תנחש כמה אני אוהב אותך/ סם מקברטני ואניטה ג’ראם

המתקתק שבחבורה ובכל זאת מקסים. אגוזיני הקטן מדגים לאגוזי הגדול כמה הוא אוהב אותו ואגוזי מחזיר לו בהפגנות אהבה ראוותניות. כשאגוזיני הקטן שוכב לבסוף לישון אגוזי לוחש לו שהוא אוהב אותו עד הירח – וגם בחזרה. אני תמיד מזילה דמעה, אבל אני לא דוגמה לכלום, אני בוכה מפרסומות.

אבא עושה בושות/ מאיר שלו ויוסי אבולעפיה

אבא של אפרים עושה לו בושות על ימין ועל שמאל. הוא שר בקולי קולות כשהוא מרכיב אותו לגן וכשהם סוף סוף מגיעים הוא מאיים עליו שאם לא ייתן לו נשיקה הוא יבקש מילד אחר. אבל בסוף הם צועדים יד ביד אל השקיעה. קאט. שוב אני מוחה דמעה.

05.07.09

החופש הגדול 2009 – פוסט אורח

נושאים ספרי ילדים, ספרים, בקטנה בשעה 10:06 מאת אביגיל

הקץ להדחקה  -  החופש כאן ובגדול.
לכבוד המאורע אני מארחת את א’, בני הבכור כליל המעלות, שימליץ על ספרים שקרא השנה ואהב במיוחד. ההמלצות מיועדות לתלמידי הכתות הנמוכות.

הניסוח טלגרפי אמנם, אבל נכתב מכל הלב. ההערות בסוגריים שלי.

טינטין/ ארז’ה
קומיקס. הרפתקאות טינטין עם כלב, חברו קפטן האדוק ושני בלשים.

סדרת פרסי ג’קסון/ ריק ריירדן
סיפור הרפתקאות. מי שלא יודע מיתולוגיה ילמד ממנו.
[עד כה יצאו 3 ספרים בסדרה וכל אחד מהם נחרש פעמים אינספור. מאז שנודע לנו שבחגים ייצא התרגום הרביעי, החיים נמדדים על פי הקרבה או הריחוק לרגע יציאת הספר לחנויות].

מטילדה/ רואלד דאל
סיפור של שנאה רגש אהבה חברות כוח ומוח.

אסטריקס/ אודרזו וגוסיני
קומיקס מאוד בדחני הרפתקני.

בילבי/ אסטריד לינדגרן
סיפור קורע מצחוק על ילדה מצחיקה וחזקה.
[ההקרעות מצחוק היא לא מטאפורית. הילד פשוט התפקע ומדי פעם הקריא לנו קטעים מפילים. מדובר על התרגום החדש והמלא שיצא השנה בהוצאת זבם].

סדרת ג’ים ונהג הקטר/ מיכאל אנדה
סיפור מלא דימיון. שני אנשים שיוצאים לחפש את נסיכת סין פוגשים בדרך דרקונית ועוד הרבה דברים.
[גם ההמשך, ג'ים וחבורת ה-13 קצר אצלנו הצלחה גדולה].

האחים לב-ארי/ אסטריד לינדגרן
הגיבורים: יונתן לב-ארי וקארל לב-ארי. ספר מאוד מרגש, כמעט בכיתי, על הרפתקאות ממש יפות בעולמות אחרים שמגיעים אליהם תוך גבורה. ארץ החלומות הופכת לארץ הסיוטים עם השליט טנגיל האכזר.

חופש כייפי מא’ וממני.