20.02.11

ריצה, ספרים ומה שביניהם

נושאים ספרים, ריצה, תל אביב בשעה 09:24 מאת אביגיל

לפעמים, כשהריצה טובה, אני מתענגת על המוזיקה שבאוזניות [פלייליסט אקלקטי ביותר, לא בהכרח קיצבי] והכל סבבה. לעומת זאת, יש את הריצות האלה שאחרי שתי דקות, עוד לפני שהגעתי לפארק, אני כבר בייאוש טוטאלי מזה שהריצה נוראית ואין מצב שאני גומרת את המסלול. כיוון שבריצה, כמו בדברים אחרים ‘הכל בראש’ אלה באמת ריצות יותר קשות, נטולות אנרגיה. ריצה אחת היא סבל, וכמה ריצות רצופות כאלה הן ממש עינוי פסיכולוגי.

כשאני נכנסת ללופ כזה אני נפרדת זמנית מהפלייליסט ועוברת למחוזות מילוליים יותר, למידע שיעסיק את המוח ולא יאפשר לו לשקוע בייאוש ובשליחת מסרים מדכאים. גיליתי כמה מקורות מצויינים, שעובדים בשבילי, והריהם לפניכם:

>>>> מדי חודש מעלה הניו יורקר פודקאסט ספרותי: סופר מקריא סיפור קצר ומשוחח עם העורכת הספרותית של כתב העת. יש שם לא מעט פנינים. אחת מהן היא נתן אנגלנדר מקריא את “Disguised” סיפור קווירי של בשביס זינגר. הסוריאלזים שבריצה בפארק תל-אביבי תוך האזנה לסופר ניו-יורקי צעיר מקריא סיפור על קרוס-דרסינג בשטייטל היה מענג. הממשק נוח ומאפשר ניווט קל בין הפודקאסטים, האזנה והורדה.

>>>> יש אודיו-בוקס. אני לא מומחית גדולה בעניין, ניסיתי רק ספר אחד. מסדרת שיר של אש ושל קרח האהובה עלי מאוד. כל פרק בספר הוא קובץ סאונד. אדם אחד מקריא את כל הספר. אני לא יכולה להעיד על ספרים אחרים אבל בזה שלי הקריין עשה זאת בכשרון רב, גם את הדמויות השונות, נשים ילדים והכל.
עדכון – ענבל שגיב העלתה בבלוגה פוסט מקיף ומשובח על אודיובוקס.


>>>> לאחרונה התחלתי להאזין גם לשידורי ‘שעה היסטורית’ עם פרופ’ הר-סגור ז”ל. תענוג צרוף להאזין לאיש הידען והמלבב הזה. מצאתי ברשת רק תוכניות מעטות להורדה. כאן. אבל בדף הפייסבוק של מעריצי התוכנית נכתב שבגלי צה”ל שוקדים ברגעים אלו ממש על העברת כל הארכיון לקבצים להורדה. היפ היפ.

28.12.10

מתארחת אצל הפריזאית

נושאים פריז, תל אביב בשעה 10:02 מאת אביגיל

כנרת רוזנבלום – הפריזאית – הזמינה אותי להשתתף בפרוייקט ‘זכות השיבה’ המקסים שהגתה. ובמילים שלה:

חברי הכבוד של “פריזאית” (הכבוד, כמובן, כולו שלי), הסכימו להגיש, כל אחד בתורו, את הגעגוע הפרטי שלו לעיר שהיתה פעם שלו, יחד עם רשימת המקומות אליהם הוא מוכרח לחזור רגע אחרי החתמת הדרכון. ניו יורק, לונדון, ציריך, שטוקהולם, פריז, כמובן, וגם תל אביב – כל אחת מהן היא האקסית המיתולוגית של מישהו, והוא יספר לכם למה בדיוק הוא מתגעגע בה.

אני התפייטתי על פריז כמובן. הצילומים היפים של כנרת. אני עצמי כלל לא צילמתי את המקומות שאני מתארת מפני שהיו כל כך יומיומיים וחלק מהחיים שלנו. גם בתל אביב אני לא נוהגת לצלם את המכולת והגינה השכונתית…

את הטור אני מקדישה באהבה להדב שהזכרונות האלה הם גם שלו ובעצם בכל מקום שכתוב ‘פריז שלי’ צריך להיות ‘פריז שלנו’.
8) We’ll always have Paris

את הטור אתם מוזמנים לקרוא כאן

11.06.09

חגיגה ב”הארץ”

נושאים ספרים, תל אביב בשעה 07:40 מאת אביגיל

את העיתון לאנשים חושבים אני קוראת כבר הרבה שנים באינטרנט. לא חסר לי מגע הנייר או המניירה הזאת של פרישת הידיים לרווחה כדי לקפל את הדף שקראתי ולעבור לדף הבא.
אבל היום* יצאתי לחפש את העיתון**. יש שם פרוייקט נהדר: “הארץ של הסופרים“. לכבוד שבוע הספר כתבו רבים מסופרינו, וגם שני אורחים מכובדים: אורהאן פאמוק ואומברטו אקו, כתבות/ מדורים לעיתון. שמחתי לראות שבמקביל לביקורת על שבוע הספר והתמסחרות הענף יש אחרים שחושבים כמוני, ששבוע הספר הוא אירוע חגיגי ומשמח שמצדיק פרוייקט יפה שכזה.
מקסים למצוא בחדשות המקומיות- אלה שבדרך כלל אני משתדלת לא לקרוא, או קוראת בעיניים חצי עצומות, כמו כשצופים בסצינה מפחידה – את הפיוט היומיומי שנוצר במפגש בין סופר ובין אקטואליה. חוץ מזה החיבור בין הסופרים לַנושאים, חיבור ליודעי ח”ן או לפחות לאוהבי ספר, יפה, רגיש ולא פעם אירוני.

sofrim468.jpg
אז בשביל לעשות לכם קצת חשק, הנה על קצה המזלג כמה מהכתבות שתמצאו בגליון של היום:

  • מיכל זמיר התלוותה לחיילי מילואים שמתרגלים כיבוש כפר.
  • דויד גרוסמן התארח במרכז גמילה ירושלמי.
  • סונטה של רוני סומק במדור מזג האוויר.
  • מכתבים למערכת מאת צ’יקי.
  • חיים באר מביא אינסייד אינפו על הפגנות החרדים בי-ם.
  • אסף גברון נפגש עם נוער גבעות.
  • ואתגר קרת מראיין את אהוד ברק.

עוד בהארץ היום מוסף ספרים מיוחד שבו רבים רבים וטובים ממליצים על שני הספרים הכי טובים שקראו השנה. אחד מהם ספר שלא זכה למקום הראוי לו, לדעתם.

*הפוסט הזה מוכן כבר מאתמול בשעה 14:00 אבל בלוגלי היה למטה שעות ארוכות. גררררררר.

** חזרתי בידיים ריקות. כנראה שלא הייתי היחידה בשכונה שקלטה את הגליון המשגע הזה, ובקיוסקים/ חנויות ספרים/ מכּולות אזלו העיתונים כבר ב 12:00. הדב שהתבקש לקנות עיתון ליד העבודה, עדכן גם הוא על כשלון במשימה. נו, כנראה שתל אביב היא בכל זאת עיר עם קולטורה :)

07.05.09

לעבוד בבית קפה

נושאים תרגום, תל אביב בשעה 08:14 מאת אביגיל

לעבודה מהבית יתרונות לרוב, אבל מדי פעם מתחשק לי לעבוד בלי חתולה על המקלדת ועם משהו קצת יותר מהוגן מתחתונים. אז פעם בשבוע אני עובדת בבית קפה. זה טוב לנפש וטוב לעבודה וטוב לנקיון, כי זה גם היום של העוזרת.

אני חובבת מושבעת של בתי קפה כך שדגמתי לא מעט מהם.
הנה הקריטריונים שלי לבית הקפה החלומי ליום עבודה:

  • אינטרנט אלחוטי כמובן
  • הרבה שקעים, הנייד שלי קצת צולע ולא עובד בכלל על בטרייה
  • שולחנות מרווחים, כאלה שאפשר להניח עליהם בלי בעיה מחשב עם עכבר חיצוני וספר פתוח
  • מעט רעש: מוזיקת רקע ואנשים בסביבה זה כיף אבל לא יותר מדי
  • מלצרים שלא מחמיצים פנים גם אחרי שש שעות עבודה על קפה וקרואסון
  • אוכל טעים ובעיקר קפה טוב

אחסוך מכם את רשימת הגרועים והבינוניים, קבלו את הנבחרת שלי:

קום איל פו, נמל תל אביב
יופי של מקום לעבודה.
יתרונות:

  • חלונות ענקיים לים
  • חנייה בשפע ובחינם בשעות הבוקר (נדמה לי שמתחילים לגבות תשלום ב 19:00)
  • מתייחסים נורא יפה

חסרונות:

  • אין נקודות חשמל בשולחנות שבחוץ, אז גם בימים יפים העובדים נידונים לעבודה בניאונים
  • מקום לא זול

נוי, שדרות חן פינת כיכר רבין המקום שינה בעלים
מקום חדש יחסית ומאוד לבבי.
יתרונות:

  • שולחן ענק, על קיר-חלון פינתי לכיוון כיכר רבין
  • עסקית זולה וטעימה. הרבה מרכיבים אורגנים במנות
  • נורא נחמדים

חסרונות:

  • יותר מסעדה מבית קפה אז נפתחים רק בסביבות 12:00
  • לא יודעת איך הם מגיבים לישיבה ארוכה רק על כוס קפה, כי התפריט שם מאוד מפתה

אידלסון, הסניף שבבן יהודה 252
בגלל המאפים

יתרונות:

  • בשעות הבוקר יחסית פנוי אז אפשר להצמיד שולחנות וליצור מרחב עבודה ראוי לשמו
  • לא צריך להתחנן לכוס מים, כמו בכמה מוסדות תל אביביים מכובדים, ברגע שמתיישבים לשולחן מגיע קנקן מים קרירים
  • מאפים כבר אמרתי?

חסרונות:

  • למי שלא מגיע בתחבורה ציבורית (מאוד נוח אגב, קו 4) או באופניים, החנייה גהינומית למדי
  • יכולים להשתפר בגיזרת השקעים

סוכר, פינסקר 20

ביקור באוקטובר 2010 היה מאכזב מאוד, נדמה לי שהבעלים השתנו והמקום מוזנח עד מלוכלך. דווקא הקרואסון היה טעים אבל בהחלט לא שווה להגיע במיוחד. יוחזרו המנקים! קפה שכונתי נחמד
יתרונות:

  • 2 ספות עור מפנקות
  • הרבה עיתונים, אם רוצים לעשות הפסקה ולקרוא משהו מנייר באותו זמן
  • למדו מאידלסון את הפטנט של הקנקן מים

חסרונות:

  • רמת האוכל מאוד לא אחידה, גם כשהדרישות מינימליות כמו קרואסון

בִּמקום, יהודה הלוי 109 המקום שינה בעלים

בבעלות אותם בעלים של באצ’ו ומרסנד, שיודעים איזה דבר או שניים על בתי קפה מוצלחים.
יתרונות:

  • המבורגר

חסרונות:

  • כל מנה שהיא לא המבורגר (אבל זה רק כי אני קרניבורית. הדב הצימחוני בטח לא יחתום על החיסרון הזה)

לאביט, הסניף שבנחלת בנימין 3
התגלית האחרונה שלי. מקום בהגשה עצמית
יתרונות:

  • בהגשה עצמית לא מחמיצים פנים, בהגדרה, למי שיושב שעות על קפה ומאפה
  • מגוון אפשרויות מרובות שקעים, בפנים, בפאטיו ובקומה העליונה
  • אוכל טעים וקפה נהדר + היתרון הנחמד הזה של רשתות שקפה עשירי בחינם

חסרונות:

  • שולחנות עגולים קטנים. אמנם חיסרון גדול, אבל יתר הדברים מפצים אז מצאתי לי שיטה: הקומה העליונה זרועה בשרפרפים, אז אני מצמידה שרפרף לשולחן ומניחה עליו את העכבר. זה הופך את העבודה לאתגר דו מפלסי אבל זה עובד.

ביתא קפה, ברודצקי 17 רמת אביב
מקום מקסים, מרווח וטעים.
יתרונות:

  • שירות נחמד ולא מזעיף פנים
  • אוכל טעים ובריא
  • חנייה בשפע מאחורי הבניין
  • (ממש לא קשור אבל אני ממליצה מאוד גם להגיע בערב עם ילדים. השולחנות בחוץ נמצאים ברחבה רחבת ידיים שמזמינה התרוצצות)

חסרונות:

  • רחוק ממרכז העיר, צריך לנסוע אליו במיוחד

עוד לא הייתי אבל מיזנטרופ הוא ללא ספק המקום הבא שאבדוק כשארצה לעבוד בחוץ. אדווח מהשטח.

את הרשימה אמשיך ואעדכן ורק שתדעו שכתבתי אותה כחלק ממדור “כלים למתרגמים” שאתם יכולים לראות שם משמאל, מתחת ל”קצת עליי” . בדרך כלל אני לא מייגעת את כלל הקוראים בענייני המדור כי הוא טכני בעיקרו, ומטרתו לשתף אחרים בארגז הכלים התרגומי שלי, אבל נדמה לי שהרשימה הזאת עשויה לעניין גם אחרים.
ובאספרסו כפול ננוּחם.

18.03.09

נרשמתי לספריה העירונית

נושאים ספרים, פריז, תרגום, תל אביב בשעה 10:50 מאת אביגיל

בשעה טובה הצטרפה תל אביב לערי ישראל המתוקנות והספריות העירוניות הפכו חינמיות. מספיק להגיע עם ת”ז וספח, לחתום על שטר התחייבות (נדמה לי שמדובר ב300 ש”ח למקרה שתחליטו לקחת את הספרים כבני ערובה ולא להחזירם לעולם) וזהו, מיד תוכלו לשאול 4 ספרים.

אני חובבת אדוקה של קניית ספרים. זה בפירוש סעיף ההוצאות הגדול ביותר שלנו (מתחרה רק עם קפה ומסעדות, כל השאר נשארים הרחק מאחור). אני חושבת שספרייתנו הביתית היא האלמנט הקישוטי היפה ביותר בבית (מי שמכיר אותנו יודע שזאת לא חוכמה … ) אני אוהבת להמליץ על ספרים היישר מהמדף הביתי ואוהבת להשאיל (אם כי רבים יעידו שאני ספרנית קפדנית ושהפנקס השחור הקטן שמלווה את תהליך ההשאלה הוא אימת הקרובים) ואז לפטפט על הספר שהושאל. נו שוין, כל אחד והמוזרויות שלו.

אבל משהצטרף למשפחה עוד קורא נלהב, הפכנו להיות 3 תולעי ספרים וההוצאה הכספית בהתאם. לכן החלטנו להירשם לספריה. הפור נפל על הספריה ברחוב לסל. ספריה קטנה, בהחלט לא מרגשת. המבחר די דל אבל מתחדש כל הזמן ואפשר להזמין ספרים (להזמין הזמנתי, עכשיו נראה אם יגיעו). חוץ מזה אני רואה שני יתרונות גדולים בהשאלה: אפשר למצוא ספרים ישנים שאזלו מהמדפים (אני מצאתי שם את מעשה השפחה בשביל הדב שהתמיד בעקשותו שלא לקרוא את הספר באנגלית שדאגתי שיביאו לו מניו יורק) ואפשר להשאיל ספרים שרק אולי נרצה לקרוא. כשלוקחים ארבעה ספרים, אחד או שניים מהם יכולים להיות הימור.

בכל מקרה אני יוצאת בקריאה נרגשת – בואו בהמוניכם. קראתי שבשנה האחרונה נוספו 20% קוראים לספריות העירוניות, אולי זה מה שיסיר מהן את העובש וירענן קצת את המצב. אולי גם אצלנו אפשר יהיה חוץ מלראות את הקטלוג גם להזמין דרכו ספרים ולהתעדכן בסטטוס ההשאלה. אולי גם אצלנו יכניסו מחשבים ואינטרנט ושעות סיפור כמו בספריות העולם הגדול.

ואפרופו ספריות העולם הגדול:
בפריז נרשמנו (בחינם כמובן) לספריה השכונתית שהיתה בעיריית הרובע שליד הבית. איזה מקום נפלא. מסתבר שבכל רובע בפריז יש לפחות ספריה אחת וחלק גדול מהן מתמחה במשהו, עם או בלי קשר לרובע שבו הן ממוקמות. אני זוכרת למשל ספריית מתח, ספריית קומיקס וספריה של ספרים עם אותיות גדולות למוגבלי ראייה. בכל הספריות האלו הייתי ושאלתי ספרים, מפני שכרטיס הקורא שהיה לי בספריה שלי איפשר לי לשאול גם בספריות האחרות. אצלנו ברובע שמתנאה בציבור יהודי גדול הוקדש אגף ליהדות, ציונות וישראל. האמת שכמות הספרים שהיתה שם, בספרית הרובע ה-3 בטח עולה על כל הספרים שיש בנושא בבית אריאלה. חוץ מזה הספרנית היתה באה פעם בחודש לגן הילדים של הבן שלי כדי להקריא להם ספרים, אז כשהלכתי יחד איתו לספריה, הוא הכיר את הספרנית והרגיש בבית.

כשהיינו בקיץ בקופנהגן, נכנסו לספריה שכונתית שהיתה ברחוב שליד המלון שלנו. זה היה כבר סוף הטיול הארוך וידענו שנמצא שם תעסוקה ועניין לכל בני המשפחה ושנוכל להעביר שם פרק זמן נינוח ונעים. אחח, כמה תמימים היינו. לא רצינו לצאת משם. שלוש קומות של עונג צרוף (ספריה שכונתית, כן, לא תגידו ה-ספריה של קופנהגן). אינטרנט חופשי, קומת השאלה לילדים עם פופים, כסאות קטנים, פאזלים ומשחקים. מקום שוקק מלא תלמידים ומבוגרים שבאו להנות מהמקום.