02.09.10

אוקיינוס של ספרים

נושאים ספרי ילדים, ספרים, עברית, תרגום בשעה 11:41 מאת אביגיל

בתור מתרגמת הייתי אמורה אולי להתרעם על סדרת ספרים שכל מתרגמיה הם סופרים, אבל סדרת ‘הרפתקה’ לילדים ונוער היא בעיני המרענן הרשמי של הקיץ ויותר מזה.

מדובר בשיתוף פעולה של הוצאת אוקיינוס ומודן. הרעיון פשוט: הם פונים לסופרים ומציעים להם לתרגם ספר שאהבו בנעוריהם. ובלשונם: “סדרת הרפתקה מגלמת את האהבה הגדולה שלנו לספרי קלאסיקה לילדים ונוער – אותם ספרי אהבה והרפתקאות, עֲתִירֵי דמיון וקסם, שגיבוריהם כובשים את דמיוננו כבר שנים רבות כל כך. פנינו למיטב הסופרים הישראליים, וביקשנו מהם לבחור ספר שאהבו כילדים, שבזכותו הפכו לסופרים בעצמם. כל ספר “מצא“ לו את הסופר שלו, שתרגם אותו לעברית והוסיף אחרית דבר.

עד כה יצאו לאור:

  • אוליבר טוויסט/ דיקנס בתרגום שהם סמיט ואמנון כץ.
  • פנג הלבן/ לונדון בתרגום יהלי סובול.
  • הטירה הקסומה/ נסבית בתרגום הגר ינאי.
  • בת הקפיטן/ פושקין בתרגום בוריס זיידמן.
  • נסיכה קטנה/ הודג’סון ברנט בתרגום יהודה אטלס.
  • טרזן בן הקופים/ בארוז בתרגום יונתן יבין.

ובהכינו את הסימניות של מוסף ספרים בהארץ ראיתי שצפויים לצאת:

  • הסייח השחור/ סואל בתרגום אלון אלטרס.
  • ילדי המים/ קינגסלי בתרגום יואב אבני.
  • סנדל הזכוכית/ פרג’ן בתרגום מיכל סנונית.
  • בן המלך והעני/ טווין בתרגום נאוה סמל.

אני רוצה לציין ש:
א) לא קראתי את הספרים בעצמי. אני שופטת על פי הנאתו המופלגת של בני א’ שאני סומכת על טעמו.
ב) למיטב ידיעתי מלבד אמנון כץ ויהודה אטלס, שעוסקים בין היתר בתרגום, המתרגמים האחרים לא תרגמו לפני כן והדבר בהחלט יכול לבוא לידי ביטוי בתרגומים צורמים. אבל אם נגזר ש’לא-מתרגם’ יתרגם אז הבחירה בסופר היא בחירה מצויינת. חוץ מזה אם יש הנחייה ועריכה טובה וקפדנית התוצאה יכולה להיות מצויינת.

הסדרה הזאת מסתמנת בעיני כתו תקן לספרות ילדים איכותית ומזכירה לי את סדרת מרגנית הנפלאה מילדותי. אני ממש משתוקקת להיות סופרת רק כדי שיציעו לי לתרגם אצלהם. מה הייתי מתרגמת? אולי את 3:0 לטובת בעלי הזקן (לא מצאתי מאיזו שפה תורגם. הסופר שוויצרי, עם קצת מזל המקור בצרפתית ולא בגרמנית). ואם לא אז את צ’ארלי והשוקולדה או את האריה, המכשפה וארון הבגדים.

ואי אפשר בלי להזכיר את הכריכות היפיפיות שאיירה בתיה קולטון המוכשרת מאין כמוה ועיצבה עדה ורדי (הקליקו על התמונה כדי לראות את הפרטים).

אז אם אתם תקועים בלי מתנת ראש השנה לילד או ילדה, הנה רעיון.

25.08.10

אוגוסט – גרסת ה 25 מעלות

נושאים שבדיה, בקטנה בשעה 17:59 מאת אביגיל

אחד הדברים החביבים עלי בחו”ל הוא התבוננות במקומיים ועמידה על ההבדלים בין שם לבין כאן. ככל שההבדל דק, מעודן ואיזוטרי יותר כך חדוות הגילוי גדולה יותר.
אתמול שבתי משבועיים מענגים ביותר בסטוקהולם והנה כמה מההבדלים שתפסו את עיני. כמובן שמדובר בהכללות גסות ובכלל יתכן שהם פרי דמיוני הקודח אז אם מזדמן לכאן שבדולוג אשמח לדעתו המושכלת.

  • השבדים שוטפים ידיים במים נ-ו-ר-א חמים.
  • הם חובבי קינוחים שכמו יצאו הישר מפנטזיית ילדות – גדולים, גדושים בשוקולד או קצפת או פירות יער ולפעמים הכל ביחד. למרות הרושם הגדוש הם בדרך כלל טעימים להפליא.
  • הם יסודיים (ומתחשבים): מי שלא ראה מטבח משותף אחרי שסעדה בו משפחה שבדית, לא ראה מטבח נקי מימיו.
  • הם מתים על הסופרת ג’ויס קרול אוטס, את ההוכחות לכך אפשר למצוא על מדפי החנויות ובידי הקוראים בתחבורה הציבורים ובפארקים.
  • השבדים לא נפגעים עד עמקי נשמתם מהעובדה שלאנשים יש ילדים ושאותם אנשים עשויים אפילו לצאת איתם למסעדות ובתי קפה. בכל מקום יש כסאות לתינוקות ותפריטי ילדים.
  • הם נותני אמון:  גם בהגינות של אחרים – נסענו המון בתחבורה ציבורית ומעולם לא נתקלנו בכרטיסן. באחת מאכסניות הנוער שבהן התגוררנו לא היה ולו איש צוות אחד, הקבלה והיציאה התבצעו במלון סמוך וזהו זה. אבל הם גם נותנים אמון בשכל הישר של ילדים והוריהם אם לשפוט על פי המתקנים המאתגרים שיש בגני משחקים (כמו בארצות אחרות באירופה וכמו במעט מדי מקומות בישראל).
  • כשהצעירים מדברים איתך אנגלית הם משתמשים המון בביטוי No worries  – במובן של ‘אין בעיה’ משל היו אוסטרלים מבטן ומלידה.

15.07.10

תרגומית למתקדמים

נושאים ספרים, עברית, תרגום, יומן קריאה בשעה 12:26 מאת אביגיל

אני קוראת בימים אלו את ‘אנשים טובים’ המצויין מאת ניר ברעם.

גם הכריכה נהדרת

רבים וטובים ממני כתבו על הספר ובדרך כלל שיבחו את העלילה המרתקת, שניכר בה שהיא נשענת על מחקר היסטורי מעמיק, את הדמויות המורכבות והמסקרנות ואת העברית נהדרת. דעתי כדעתם רוב הזמן, עם הסתייגות אחת: פה ושם, השתרבבו להם משפטים צורמים בתרגומית.

תרגומית היא האוייבת הגדולה של המתרגם. זה תרגום מילולי מדי שחוטא למקור ולא פעם גם פשוט צורם בעברית. בטח יצא לכם להיתקל במשפט שלא הסתדר לכם גם אחרי קריאה שנייה ושלישית וכשתרגמתם אותו בראש לאנגלית הבנתם למה התכוון המשורר – זאת תרגומית.
למשל: I rest my case לתרגם ל- אני מניח את התיק שלי (בחיי, ראיתי במו עיני).

תרגומית מופיעה בדרך כלל בספרים מתורגמים, מן הסתם, אבל לפעמים משתרבבת תרגומית גם לכתיבה בעברית. כותבים מפנימים ביטויים באנגלית ובזמן הכתיבה משתמשים בתרגום מילולי שלהם. בדרך כלל מדובר בסופרים פחות מוכשרים מניר ברעם ובהוצאות פחות קפדניות מעם עובד.

בחזרה ל’אנשים טובים’ הנה כמה דוגמאות לתירגומית שהתגלצ’ה פנימה לדעתי:

  • קפיצת אמונה
  • דוגמה בוהקת
  • בוקר טוב, ישנונית
  • זה לא יקרה במשמרת שלי!

כמה ביטויים בתרגומית פה ושם זה לא אסון גדול והספר עדיין מצויין בעיני, אבל כשקצין נאצי משתמש במשפטים הלקוחים היישר מסדרות חדר מיון, ובכן, זה פשוט לא עושה שכל 8)

08.07.10

החופש הגדול 2010 – פוסט אורח

נושאים ספרי ילדים, ספרים, יומן קריאה בשעה 08:11 מאת אביגיל

זו כבר מסורת*: לכבוד החופש הגדול קבלו את א’, בני הבכור כליל המעלות, בוגר כתה ג’, בהמלצות על ספרים שאהב השנה במיוחד:

הפירמידה האדומה/ ריק רירדן
זה ספר שבו הילדים עוזרים להורים ולא ההפך וזה יפה בגלל שממש מרגישים שהגיבור והגיבורה עצובים וחלשים ולא יודעים מה לעשות וזה מתבטא בהתנהגות שלהם.

אח זאב/ מישל פייבר
אני אהבתי א. בגלל שזה בתקופת האדם הקדמון וב. בגלל שילד שסיכויו להרוג דוב בוגר לבד קטנים יוצא להציל אומה שלמה, ספר ראשון בסדרה.

בון/ ג’ף סמית
סדרת קומיקס. הרפתקה מסוג שונה. הרפתקה של הסתגלות והתחברות עם חברים ולהכיר את החיים במקום אחר, שלא רצית להגיע אליו.

הוגו קברה/ בריאן סלזניק
ספר עם ציורים מקסימים שהם חלק מהעלילה. ילד שבשביל להסתגל לחיים בביוב של תחנת רכבת בפריז צריך לגנוב וגם צריך לרכוש חברים וזה נורא קשה לרכוש חברים ככה.

עדשי השוקולד של הבז/ אנטוני הורוביץ
קוד של אוצר של מיליונים נמצא בקופסה שהופקדה בידי בלש הגרוע ביותר בכל הארץ ותוך שנייה הכל מסתבך. רק אחיו הקטן, ניק דיאמונד, מציל הכל. ספר גדול. מאוד מצחיק.

אלכס ריידר/ אנטוני הורוביץ
נער שאבא שלו מת ובהלוויה שלו הוא שומע שהוא נהרג בהרפתקה מסעירה. אלכס יוצא במסע נקמה. זאת הרפתקה עם דברים קשים והוא מתגבר עליהם למרות שזה לא קל. ותמיד יש עוד הפתעה לגלות.

א’ ואני מאחלים חופש כייפי לכל ההורים והילדים.

*החופש הגדול 2009

29.06.10

הסיפור שלא נגמר ואז נגמר

נושאים ספרים, שבדיה, תרגום, יומן קריאה בשעה 10:15 מאת אביגיל

מילניום – עוד לא נתקלתי בסדרה שמתאפיינת ברמה כל כך לא אחידה של הספרים; כל אחד מהם סגרתי בתחושה שונה לגמרי. אמנם יצא שקראתי כל ספר בשפה אחרת, אבל עם כל הערכתי למלאכת התרגום קשה לי להאמין שהתרגום משפיע עד כדי כך.

בפרקים הקודמים:


Noomi Rapace המקסימה בתפקיד ליסבת סלאנדר.

הספר השלישי, The Girl Who Kicked the Hornets’ Nest, הוא סיפור אחר לגמרי. לדעתי לא שזפה אותו עין עורך, יש שם פסקאות שלמות ולפעמים עמודים שלמים של חזרות טרחניות. לסטיג לארסון אין שום אמון בקוראיו, הוא דוחף להם את העובדות לגרון, ואז שוב ושוב ולא משאיר שום מסתורין שהקורא יכול לפענח לבד. זה לא שאין ארועים מפתיעים או מותחים אבל הכל עטוף במלל אינסופי, ובמין תחושה שזה ספר שנכתב מתוך בולמוס וצורך להכניס ה-כ-ל בין כריכה לכריכה. אם הגיבור יושב לשיחה בבית קפה אז הקורא יידע את כתובת המקום, איך הוא מעוצב, מה בדיוק הזמין כל אחד והאם גמר כל מה שבצלחת.
לארסון כאילו חזה את מותו בטרם עת ופשוט דחף לספר את כל הסוגיות הסוציאליות והפוליטיות שמטרידות איש שמאל: אלימות נגד נשים, פליטוּת פוליטית, שימוש מופרז בכוח, הפלייה על רקע העדפה מינית, כליאה בכפייה, פערים סוציאלים ועוד ועוד ועוד. כל סוגייה כזאת ראויה לספר בפני עצמה אבל הריבוי שלהן נהיה פארודי באיזשהו שלב. חוץ מזה לא נשארה מחוץ לספר אף רשות מרשויות החוק והאכיפה השבדיות, על שלל מחלקותיהן, מה שהופך את העלילה לגדושה עד אין קץ בדמויות חדשות וממש קשה לעקוב אחרי כולן.

רק בזכות הגיבורים, בלומקוויסט וסלאנדר, שכבשו את לבי בספרים הקודמים קראתי את הספר עד הסוף, אבל לא פעם הרגשתי שהספר עומד כמכשול ביני לבין הדמויות.

נורה אפרון חשבה דברים דומים וכתבה פרודיה משובחת:
The Girl Who Fixed the Umlaut
(ותודה לענבל על הלינק).

06.06.10

גיחה קטנה לפינלנד

נושאים ספרים, יומן קריאה בשעה 17:12 מאת אביגיל

הימים האחרונים הוציאו לי לגמרי את החשק לכתוב על ספרים ואפילו שבוע הספר לא הפיח בי את האנרגיה המתאימה. אבל אז הגיע הספר הקטן הזה*

שעשה לי שני דברים נפלאים ונדירים בזמן האחרון: הוא קירר והצחיק אותי.

הסופר דניאל כץ הוא פיני יהודי שנקודה אחת בביוגרפיה שלו שבתה את ליבי לגמרי: הוא היה אחד מחוצבי הכרמלית בחיפה. כיפאק לדניאל.

חוץ מזה הוא כותב בעט רגיש, מצחיק ואוהב אדם על חיי היהודים בפינלנד במאה השנים האחרונות. הנה טעימה קטנה :

הספר נפתח במילים (בתרגום רמי סערי):

“לדמויות בספר הזה אין שום קשר למציאוּת, כפי שלא היה להן שום קשר אליה גם כשעדיין היו במציאוּת.”

והנה ציטוט מעמוד 155:

“סגן-אלוף פיני נודניק הציג את ברכת כוחות הביטחון לחללים הגיבורים. נאומו התמקד באמירה שכל אדם כשיר לחרף את נפשו למען הארץ הזאת, אחת היא מה גזעו ומהי דתו. רס”ר מילואים יהודי קירח הודה בשם הנופלים, והכריז שהיהודים נופלים בחפץ לב למען כל מולדת שרק מאפשרת להם את התענוג.”

אז אם אתם עדיין מתלבטים מה לקנות בשבוע הספר הנה אפשרות מומלצת בחום.

*כשסבא גלש לפינלנד/ דניאל כץ, בתרגום רמי סערי, הוצאת כרמל

16.05.10

על בנים ועל בנות

נושאים ספרי ילדים, ספרים, פנטזיה, תרגום בשעה 19:50 מאת אביגיל

כשקראתי ספרים בשנות ילדותי ונעוריי ליווה אותי תסכול שאני זוכרת עד היום. ילדוֹת קוראות עברית שגדלו בשנות ה-70 נאלצו להסתפק בגיבורות ספרותיות חיוורות, שרק לעיתים רחוקות היו מישהי שאפשר להזדהות איתה או לשאוף להיות כמוה. מרחב התמרון היה צר להפליא:

  • יכולת להיות נערה ויקטוריאנית, אסופית או סתם נערה ענייה שלא שפר מזלה עד שאדון טוב לב אך רע מזג גאל אותך מייסורייך – כלומר נשא אותך לאשה. מעולם לא הייתי מעדת האן מאבונלי, האסופית, נשים קטנות וחברותיהן. רק לפני שנה הרגשתי שיש לי מספיק סבלנות לקרוא את את ‘על גאווה ודעה קדומה’ וההמשך (המפתיע) כאן.
  • לחילופין יכולת להיות רות, תמר או יעל שכזאת: ארוכת צמה, זקופת גו ויפיפיה באופן שלא יסיח מדי את דעתו של הגיבור האמיתי, שההרפתקאות תמיד היו מנת חלקו בעוד שאת צפית בו מהצד.
  • או שיכולת להיות שרה או חנה: בעלת עיניים שחורות יוקדות, אופי חזק כפלדה ונטייה ביוגרפית עזה לעינויים.

מין הידועות בשוק הספרים הוא שבנות נהנות מספרים עם גיבור בן ומזדהות איתו (לא כל כך מפתיע בהתחשב באלטרנטיבה) ואילו בנים לא מזדהים עם גיבורות בנות ולא יקראו ספרים שבהם בת היא הגיבורה הראשית. הנה עוד סיבה מסחרית, צינית אולי, לכך שבספרים טובים רבים כל כך הגיבור הוא בן.

ההיצע העלוב הזה – של דמויות צדדיות, משניות – גם אם מרכזיות, פסיביות עד כאב דן אותי ואחרות להעביר את ילדותן בהזדהות עם גיבורים בנים. כבר כילדה הרגשתי שיש בזה משהו דפוק ולא הוגן. אולי שם נבטו ושגשגו זרעי התסכול הפמיניסטי.

יש לי מושג מעורפל למדי על מה שקורה היום בשוק ספרי הנוער, אבל לשמחתי דומה שהמצב השתפר. התחושה הזאת התחזקה לאחרונה כשתרגמתי ספר פנטזיה לנוער שבמרכזו פנימיית ערפדים. דווקא הגיבורה החצי ערפדית היא עצמאית, בעלת אופי – לאו דווקא נוח לבריות, תשוקות ושאיפות. החיים שלה, הצרות מחד והסיפוק מאידך, לא סובבים סביב גבר (ברור שיש גבר, טוב, ערפד, אין ספר נוער בלי רומנטיקה) והיא אדון לגורלה. זאת לא ספרות גדולה אבל יש בה מסר שחותר בחינניות תחת הדימוי הרווח מדי של נערה שברירית, רזה מדי ועסוקה בעיקר במראה שלה מכדי לצאת להרפתקאה או נניח להציל את העולם. אולי הגיע הזמן להפנות עורף לפיות העדינות ולנסיכות הענוגות, שלא סיפקו את הסחורה, ולהיישיר מבט אל אחיותיהן הערפדיות, אולי משם תצמח הישועה.

22.04.10

מוטב מאוחר

נושאים ספרים, שבדיה, בקטנה בשעה 08:32 מאת אביגיל

בשפלות רוח מסויימת אני רוצה להתוודות שבעודי בועטת ומצווחת נגד ‘נערה עם קעקוע דרקון’ מאת סטיג לארסון נכבשתי בקסמו של הספר השני בטרילוגיית מילניום – הנערה ששיחקה באש. אני ממליצה מאוד מכל הסיבות שמהן התמוגגו המבקרים כבר בספר הקודם (לא, לא שיניתי את דעתי על הראשון בסדרה, מותר לבחורה להיות הפכפכה…)

[כאן כתבתי על הספר השלישי בטרילוגיה.]

בכלל, לאחרונה העמקתי את הכרותי עם עולם הפשע השבדי:

  • כאמור – טרילוגיית מילניום.
  • צפיתי בסדרת ה בי.בי.סי “וולנדר” על פי הספרים של מנקל ובכיכובו של קנת בראנה. זו סדרה משובחת. כל פרק הוא ספר ואורכו 90 דק’. אבל עשו לעצמכם טובה וצפו בפרקים במרווחים בריאים שמא תישאבו מדי לעולמו של וולנדר. הוא אמנם  בלש מחונן אבל חוץ מזה הוא לוזר א-סוציאלי. מנסיוני, מומלץ גם למי שקרא את הספרים ויודע את פתרון התעלומות.
  • Snabba Cash – עוד טרילוגיית פשע רבת מכר (בינתיים פורסמו בשבדית ובשפות נבחרות 2 הספרים הראשונים) והחבר הזה מספר ששמע מהסופר שהספר יתורגם לעברית. לכשיתורגם אני ממליצה מאוד לחובבי הז’אנר.

[ואפרופו, גם הקיץ אבלה עם משפחתי בסטוקהולם המעטירה, ולמי שמחפש יעד לחופשה אני שבה וממליצה בחום על שבדיה]

12.04.10

צפירת חולין

נושאים פריז, בקטנה בשעה 10:51 מאת אביגיל

בתחילת השהות שלי בפריז, ביום רביעי בהיר אחד בעודי ברחוב זינק הלב שלי לתחתונים. פתאום, בלי שום הודעה מוקדמת נשמעה צפירה. לא סתם – עולה ויורדת. אני לא חושבת שהחרדה שלי הייתה יוצאת דופן. אני מניחה שלכל ישראלי יש את האימה הפרטית שלו מצפירות, בוודאי צפירות אמת. אולי לבני דורי שחוו את הצפירה של יום הכיפורים כפעוטות יש איזה אקסטרה נוירוזה כבונוס.

בכל מקרה באותו יום רביעי בהיר קפאתי על מקומי והעפתי מבטים מבוהלים בעוברים והשבים. הם מצידם המשיכו כאילו כלום לא קרה. בירור קצר העלה שבכל יום רביעי הראשון בחודש, בצהריים, נשמעת בפריז צפירה לבדיקת הצופרים. לידיעת הנוסעים.

אם עד אז חשבתי שהעובדה שיש צופרים בכל יישוב בישראל היא סימן לא-נורמליות של המקום הזה, הרי שהחוויה בפריז הוכיחה אחרת. היא גם הוכיחה שכמו תמיד הקונטקסט קובע, כי בשנתיים שהייתי שם באמת לא התרגשתי מהצפירות החודשיות אבל ברגע שחזרתי לארץ נשרה ממני האדישות לצפירה כאילו לא היתה.

03.03.10

ההצהרה – מעשה השפחה של דור המילניום

נושאים מד"ב, תרגום, טלוויזיה בשעה 08:47 מאת אביגיל

קוראים לי אנה.
קוראים לי אנה ואני לא אמורה להיות כאן.
אני לא אמורה להיות קיימת. אבל אני כן קיימת.
זאת לא אשמתי שאני כאן. לא ביקשתי להיוולד.
אבל זה לא עוזר בכלל.
לפחות תפסו אותי מוקדם…

אלו השורות הראשונות של ‘ההצהרה’, ספר נוער (Young adult) מאת ג’מה מלי שתרגמתי לאחרונה להוצאת כנרת.

תקציר הספר, כפי שהוא מופיע בכריכה האחורית:

אנה בת ה־15 היא ילדה אסורה. היא נולדה בשנת 2125, והיא לא היתה אמורה להיוולד. בעולם העתידני שאנה חיה בו האנשים החוקיים נוטלים תרופה המעניקה חיי נצח ולא חוששים מהמוות. אבל לכל דבר יש מחיר, והמחיר שהם משלמים הוא האיסור להביא ילדים לעולם.

אנה סגורה במוסד, מוסד מיוחד לילדים אסורים, וכל שאיפתה היא לשרוד, להיות צייתנית ומועילה. עד שיום אחד מופיע במוסד נער חדש ומסתורי. הוא יודע על אנה הרבה יותר משהיא יודעת על עצמה, והוא נחוש בדעתו להוציא אותה משם ולהשיב לה את חייה…

הצהרתי בעבר על אהבתי ל’מעשה השפחה’ מאת מרגרט אטווד. ספר נפלא, שאני אוהבת מגיל 17 ומהמעטים שקראתי יותר מפעם אחת. ‘ההצהרה’ הוא מעין גירסה שלו, צעירה וסדיסטית משהו. מי שקרא את מעשה השפחה ודאי יזהה בתקציר שהבאתי למעלה את קווי המתאר של הסיפור ההוא: חברה עתידנית מדכאת ומשעבדת – שם נשים, כאן ילדים. מעמד אחד שחי חיי רווחה ונהנה מפירות הקידמה, על חשבון מעמד מנוצל עד מוות, בשם עיקרון מקודש (במעשה השפחה יש השענות על עקרונות תנכיים מעוותים ובהצהרה מין עונש בסגנון ויקטוריאני קודר על התקוממות כנגד הטבע).

ההצהרה הוא ספר מעניין, קולח וכתוב היטב אבל תרגום ספר הוא חיטוט עמוק שמעורר השוואות ומחשבות. אטווד יודעת להטיל על הקוראים אימה קפואה באמצעים דקים מן הדק. למשל התיאור העדין של החדר שאליו מובאת הגיבורה הוא מופת של קלסטרופוביה והשפלה של אשה שאפילו הזכות להתאבד נלקחת ממנה. היא כמעט לא מתארת אלימות או זוועות ואילו ג’מה מלי מרבה להשתמש ב: מכות, הרעבה, עינויים, התעללות מילולית, כליאה בצינוק ומשחקים סדיסטים. האימה מפורשת (עד אימה, גיחי).

אני לא מרבה לקרוא ספרי נוער ובזמן התרגום תהיתי: האם ספרים שנכתבים לדור ה-Y מתאפיינים בכך שהם כל כך מפורשים ואלימים? אני מקווה שלא, כי אז שוב אגרר להסבר הטרחני שלי על נזקי המדיה ולגמרי נמאסתי על עצמי בעניין הזה. מצד שני, לא כולם גאונים כמו אטווד ואולי ההשענות על אמצעים מוחשיים היא דרכם של סופרים רגילים לתקוע לקורא אגרוף בבטן.

« לפוסטים הקודמים לפוסטים הבאים »